"אני לא מתאימה לקריטריונים של שום הפרעת אכילה נפוצה (אנורקסיה/בולימיה)"! EDNOS (הפרעת אכילה של הגבלת מזון בה החולה אינו סובל מתת משקל או מתסמין אחר של אנורקסיה) היא לא הפרעת אכילה "כושלת". היא רצינית בידיוק כמו בולימיה או אנורקסיה. וזו אגב, גם הפרעת האכילה הנפוצה ביותר, מה שאומר שליותר אנשים יש אותה מאשר אנורקסיה או בולימיה. אין דבר כזה "הפרעת אכילה X היא יותר חמורה או חשובה מהפרעת אכילה Y". כל הפרעת אכילה היא מסוכנת באותה מידה כמו שאר הפרעות האכילה, כל הפרעת אכילה דורשת עזרה בידיוק כמו כל הפרעת אכילה אחרת. 

"אני לא גורמת לעצמי להקיא!" הקאה היא רק דרך אחת של הגבלה קלורית. כן, יכולה להיות לכם בולימיה, אנורקסיה או EDNOS מבלי שאתם גורמים לעצמכם להקיא.

"אני עדיין אוכלת!", כן, את עדיין אוכלת, כמו כל השאר. מצטערת, אבל אפילו אנשים עם הפרעת אכילה אוכלים. אחרת כולם היו מתים אחריי חודש בערך.

"אני אוכלת דברים ששום אנורקסית לא הייתה אוכלת!"
אוקיי, אני מכירה הרבה אנשים עם הפרעות אכילה עם המאכלים "הבטוחים" הבאים: שוקולד, פיצות קפואות, פירות, גביעי גלידה, תפוחי אדמה, גרנולה. אני גם מכירה אנשים עם הפרעות אכילה שאלו היו המאכלים ה"מפחידים" שלהם: שוקולד, פיצות קפואות, פירות, גביעי גלידה, תפוחי אדמה, גרנולה.
מאכלים בטוחים/מפחידים לא מבוססים על היגיון או על סיבה. הם אינדיווידואלים. יש אנשים שאין להם בכלל מאכלים מפחידים- הם יאכלו הכל. הם פשוט ירגישו מחורבן ויקיאו את זה או יגבילו את הקלוריות שלהם לאחר מכן. כל החוויות שמתוארות פה הן חוויות מאדם עם הפרעת אכילה.

"אף פעם לא הייתי מאושפז!" כן, גם רוב האנשים הסובלים מהפרעות אכילה.
"אף פעם לא הזינו אותי בצינורית (זונדה)!" כן, גם רוב אנשים הסובלים מהפרעת אכילה.
"אף פעם לא הייתי קרוב למוות!" כן, גם רוב האנשים הסובלים מהפרעת האכילה.
"בדיקות הדם שלי/לחץ הדם שלי תקין!" הפרעות אכילה משפיעות על כל גוף בצורה שונה. יש אנשים שבדיקות הדם שלהן נפגעות. לאחרים יש בעיות עם לחץ הדם או עם הדופק. יש כאלו שלמרות שהם סובלים מנטאלית בצורה קשה, הבדיקות שלהן כולן תקינות. יש נשים שמאבדות את המחזור שלהן, יש נשים שממשיכות לקבל אותו גם כשהן מאוד חולות או בתת משקל חמור מאוד. אין מדד שבודק כמה אתה חולה. העיניין הוא שהפרעת אכילה היא לא דבר שיש בדיקה פיזית שמאבחנת אותו. זה לא איזה חיידק או דלקת שאפשר לבדוק בבדיקת דם או במשטח גרון. משקל, דופק, בדיקות דם, כל אלו יכולים להציג חולי. אבל לא בהכרח. החולי נמצא בראש שלך.

"אני לא מרגישה חולה מספיק". אני מצטער, אבל את גם לעולם לא תרגישי חולה מספיק. "אני לא חולה/רזה מספיק!" היא אחת מהמחשבות הנפוצות ביותר של הפרעת אכילה. בבקשה אל תקשיבו למחשבה הזו. היא שקר. אל תשוו את הסבל שלכם לסבל של מישהו אחר. אף אחד שחולה בסרטן אומר "כן, אבל יש בן אדם שנמצא בשלב יותר קשה משלי, אז אני לא באמת במצב גרוע כל כך אז לא מגיע לי שום טיפול".
"אני עדיין מקבלת מחזור" כמו שאמרתי, איבוד מחזור הוא כבר לא קריטריון לאבחון אנורקסיה, הוא הוסר משם היות והמון חולות במשקל מסכן חיים עדיין קיבלו מחזור מושלם בזמן שהיו במצב של גסיסה או נפטרו זמן קצר לאחר מכן. זה היה קריטריון שגוי מלכתחילה. לא משנה אם את מקבלת מחזור או לא מקבלת מחזור, אם את מקבלת מחזור מושלם או מחזור לא סדיר, מחזור ארוך או מחזור קצר, אין לכך שום אינדיקציה לגביי כמה את חולה או בריאה. כןף אובדן המחזור היא בהחלט סימן אזהרה מהגוף, אבל זה דבר מאוד אינדיווידואלי. קבלת המחזור לא הופכת אישה לחולה פחות מאישה שלא מקבלת את המחזור שלה.  

"אבל יש לי בולמוסים מבלי שאני מקיאה לאחר מכן!" קודם כל, את צריכה לראות מאיפה נובע ה"בולמוס" הזה. האם מדובר בכלל ברעב קיצוני (רעב רציני שמרגיש כמו בולמוס אבל הוא מתרחש כתגובה להגבלה קלורית- לא משנה כמה ארוכה/קצרה היא הייתה) או שבאמת מדובר בבולמוס המאפיין אכילה כפייתית? במידה והוא אכן כזה, מדובר בהפרעת אכילה משל עצמה שגם היא כמובן ראויה לעזרה כמו כל הפרעות האכילה המגבילות. הנה פוסט שעשיתי על רעב קיצוני ולמה לעיתים קרובות אנחנו מבלבלים בין בולמוס לרעב קיצוני.