שאלות בנושא אכילה אינטואטיבית. - R E A L C O V E R Y-שיקום להפרעת אכילה מגבילה

מקור/Lets Recover

שאלה/ אני לעולם לא רוצה להסתכל על המשקל שלי שוב, אני פשוט רוצה להיות חופשייה, לא לשקול את עצמי ולא לספור קלוריות ולא להגביל את הקלוריות שלי. פשוט חופשייה. לחיות. אני יודעת שזה לא מינימאוד וזה לא 3000 קלוריות אבל למה לשחרר זה לא מספיק? האם הגוף שלי יהפוך באופן טבעי לבריא כמו שהוא רוצה להיות?

תשובה/ הלוואי וזה היה כל כך פשוט. אי ספירת קלוריות יכולה לעבוד לחלק מהאנשים, אבל להרבה היא תוביל להגבלה קלורית (מניסיון אישי). לוותר על שקילות עלול להיות משהו שיעבוד לחלק (למעשה להרבה), בזמן שלאחרים זה יוביל לאכילה מועטה מכדי לעלות במשקל היות ואתה לא יכול לבדוק את התקדמות העלייה במשקל. בן אדם עם הפרעת אכילה ירגיש לעיתים קרובות שהוא אוכל מספיק (או יותר מידיי) ושוקל מספיק (או יותר מידיי) למרות שהוא עדיין בתת משקל ומגביל את התזונה שלו. בצורה הזו, הגוף שלך לא יהיה בריא. את צריכה כמות מסויימת של קלוריות על מנת לתקן את הגוף שלך, ואת צריכה להגיע למשקל הבריא לגוף האינדיווידואלי שלך.

שיקום סובב סביב לשחרר, אבל הוא גם סובב באופן זמני סביב להשתמש בשליטה על מנת לנצח שליטה אחרת. חלק מסוגלים לשחרר לחלוטין והם אוכלים באופן טבעי כמות טובה של לדוגמא 3000 קלוריות, או שהם חווים רעב קיצוני ומחלימים באופן הזה ולאחר מכן הכל נרגע והם משוקמים. כמובן שהם מתקשים לעיתים (קרובות, ככל הנראה), אבל הם עדיין משחררים. בשבילי, זה לא עבד. הייתי צריכה שיקום קפדני על מנת לעלות במשקל ולאכול מספיק. זה לא אומר שהייתי חולה או בריאה יותר ממישהו שהחלים בצורה אחרת. כולנו שונים.
אם את מרגישה באופן טבעי רעבה ל3000-3500+++ אז תאכלי בצורה הזו, אם לא, את צריכה לספור קלוריות/לעקוב אחר תפריט תזונה שמכיל מספר קלוריות כזה. בקשר לשקילות, אם חושבת ששקילות יקשו על התהליך שלך עוד יותר, תבקשי מהאחות בקופת חולים או מחבר משפחה שישקלו אותך שקילה עיוורת ולא יגידו לך האם עלית/ירדת/שמרת על המשקל.

תוצאת תמונה עבור eating gif‏

שאלה/ האם "סימני רעב" זה מושג שמתכוון לרעב פיזי? לדוגמא אם בן אדם אוכל הרבה לארוחת בוקר ולא רעב לארוחת צהריים בשעה שהוא בדרך כלל אוכל ארוחת צהריים האם הוא צריך בכל זאת לאכול או לא? ומה אם בן אדם לא רעב בבוקר? האם בן אדם נורמאלי צריך לאכול ארוחת בוקר בגלל שזה טוב או שלא? אני חושבת שהחלמתי אבל אני מרגישה מאוד לא בנוח עם אכילת מאכלים מלוחים כשאני לא רעבה ואפילו גרוע יותר עם אכילת ממתקים כשאני כן רעבה.

תשובה/ סימני רעב הם נושא דיי מסובך אבל באופן כללי הכוונה היא לרעב פיזי ולרעב מנטאלי. בפוסט הזה (שאלה מס' 21) את יכולה לבדוק מה הבדלים בין סוגי הרעב- אבל בשורה התחתונה, רעב פיזי ורעב מנטאלי שניהם מסמלים על הצורך של הגוף בקלוריות. אני לא רוצה להגיד לך שזה נכון לדלג על ארוחות, אבל כן, לעיתים קרובות אנשים נורמליים שאוכלים ארוחת בוקר גדולה יאכלו ארוחת צהריים מאוחר יותר או שאפילו ידלגו על ארוחת הצהריים כי הם לא רעבים. אבל, בדרך כלל הם מצמצים את הפער על ידי ארוחת ערב גדולה מהרגיל או שהם אוכלים ארוחה קלה בצהריים. אני עדיין חושבת שבן אדם נורמלי צריך לאכול ארוחת בוקר אפילו אם הוא לא רעב, היות ולעיתים קרובות אנחנו מאוד רעבים בבוקר אבל בגלל שלא התעוררנו וגם חילוף החומרים עוד לא התעורר, אנחנו לא מרגישים את הרעב הזה ולא פעם אנשים שמדלגים על ארוחת בוקר מוצאים את עצמם רעבים בטירוף בבום בצהריים. בנוסף הורמונים ולחץ יכול לדכא סימני רעב אפילו אצל אנשים בריאים. למשל כשאני לומדת מאוד קשה או מאוד עסוקה בעבודה, אני לעיתים קרובות לא שמה לב כמה השעה נהייתה מאוחרת וכמה רעבה הייתי ולא שמתי לב אז אני מרגישה גוועת מרעב בבום ואוכלת ארוחה עצומה בגלל שמבלי לשים לב פספסתי את סימני הרעב שלי.

שאלה/ אני בת 17 והייתה לי הפרעת אכילה רק לאורך שלושה חודשים. עכשיו אני כבר חודשיים בשיקום אמיתי, עומדת לקבל את המחזור השלישי שלי ברציפות ואני במשקל תקין, אין לי נשירת שיער יותר אבל עדיין יש לי מעט אגירת מים וכאבים. היה לי רעב קיצוני בחודש הראשון, אבל עכשיו אני אפילו לא מרגישים רעבה למינימום הקלורי. אם הייתי אוכלת כמו אדם רגיל ללא הפרעת אכילה, הייתי אוכלת כ2500 קלוריות או פחות. מה אני צריכה לעשות? אם אני אוכלת את המינימום הקלורי אני מרגישה שאני פשוט מכריחה את עצמי לדחוף אוכל לגרון.

תשובה/ אם לומר את האמת אני קצת בספק לגביי האם את צריכה להתחיל לאכול בהתאם לרעב, למרות שזה נשמע שאת במצב פיזי מאוד טוב! אני מודאגת לגביי המחזור שלך, את אומרת שאת עומדת לקבל אותו בפעם השלישית למרות שאת רק חודשיים בשיקום? זה זמן מעט קצר מידיי בין המחזורים ויכול להיות שאת צריכה לראות גיניקולגית בקשר לזה. זמן קצר מידיי בין המחזורים הוא סימן שכיח לנשים מבוגרות שמאבדות את הפוריות שלהן (שבהקשר שלך זה קצת מוזר כי את בת 17) וקורה בשל ירידה ברמת האסטרוגן/פרוגסטרון, תת תזונה, לחץ וכו. מה שאני דואגת לגביו הוא שאת חווה מחזור ללא ביוץ (מה שאני חוויתי במהלך חלק גדול מהפרעת האכילה והשיקום שלי)- כלומר את לא מבייצת אבל עדיין מדממת, דבר דיי שכיח אצל נשים עם הווה/עבר של הפרעת אכילה.

אני כן חושבת שאת עדיין צריכה להמשיך ולאכול את המינימום הקלורי לזמן מה בגלל שעבר זמן מאוד קצר מאז שהתחלת בשיקום ואולי תחכי עד שאת יכולה לאכול 2500+קלוריות לפי רעב? אופציה אחרת היא להתחיל לאכול רק ארוחה אחת ביום לפי הרעב שלך ולהתקדם משם. בנוסף את יכולה לנסות להתחיל לאכול אינטואטיבית לדוגמא ל3 ימים, לרשום את כל מה שאת אוכלת, ובסוף שלושה הימים האלה לראות כמה קלוריות אכלת בממוצע. אם אכלת 6900-9000+ לכל השלושה ימים האלו בסך הכל הייתי אומרת שאת יכולה להתחיל לאכול אינטואטיבית לאט לאט.

שאלה/ אני בשיקום, אוכלת 3000+ קלוריות ומרגישה מ ד ה י ם. למעשה אני ממש נהנית לאכול את כמות האוכל הזאת! השאלה שלי היא: האם אני אוכל לאכול כמות כזו של אוכל אחריי השיקום גם כן? אני מרגישה הסיבה היחידה שמאפשרת לי לאכול כמות כזו היא כי אני חייבת להחלים אז לאחר השיקום אני לא אוכל לאכול ככה יותר. אני פשוט מפחדת לחזור לזמנים שהרגשתי רעבה כל הזמן וחשבתי על כל האוכל שאסור לי לאכול כל היום.

תשובה: התשובה לכך היא כן! כל עוד את ממשיכה לאכול ולהחלים על המינימום הקלורי שלך יהיה לך חילוף חומרים נהדר לאחר השיקום. מרבית האנשים הצעירים שיש להם חילוף חומרים נורמלי ולא פגוע למעשה שומרים על המשקל עם הרבה יותר מ2000 קלוריות ליום. ברגע שאת מחלימה לחלוטין ומתחילה לאכול על פי רעב, הגוף שלך ישדר לך סימני רעב שיגידו לך כמה את צריכה לאכול בשביל לשמור על המשקל הטבעי לגוף שלך. זה אומר שאת יכולה לאכול מתי שאת רעבה, להפסיק מתי שאת שבעה ולהשאר באותו המשקל. יכול להיות שלא תזדקקי ל3000+ קלוריות מידיי יום, אבל את לא תצטרכי להגביל את עצמך בשביל זה, אלא את פשוט לא תרגישי רעבה לכמות הזו ולא תרגישי חשק לאכול אותה. אני אכלתי 3000+ קלוריות כל יום בשיקום ועכשיו אני פשוט אוכלת מתי שאני רעבה ומה שבא לי לאכול. אני בדרך כלל שומרת על המשקל עם משהו באיזור ה2500 קלוריות אבל יש ימים בהם אני בהחלט אוכל יותר (לדוגמא אם אני מזמינה פיצה באמצע הלילה עם חברים או שבא לי לצאת לשתות קצת בשישי בערב) ואני עדיין שומרת על המשקל.

שאלה/לפניי 4 חודשים התחלתי לעשות את MM. אני כמעט במשקל טוב אבל אני מפחדת להפסיק לספור קלוריות. בסך הכל ספרתי אותם באופן גס ולא ממש מדוייק רק בשביל לדעת שאני אוכלת מספיק. אבל אני מפחדת שאני אתחיל להגביל את הקלוריות שלי מבלי להיות מודעת לכך שאני עושה את זה? האם אני צריכה לאכול את המינימום הקלורי עד שאני ארגיש מוכנה או לתת לזה ניסיון?

תשובה/ קודם כל אני רוצה להבהיר שלהיות ב"משקל התקין המינימאלי" על פי מדד הBMI זה לא מצב בריא ותקין באמת לרוב האנשים וככל הנראה המשקל שהעלית לא מספיק. אני לחלוטין ממליצה לך לחכות עד שתגיע למשקל הטבעי לגוף שלך וחשוב מכך, עד שאין לך שום סיפמטומים של הרעבה!!!! ורק אז את יכולה להתחיל לאכול בצורה אינטואטיבית. רעב נשלט באופן טבעי על ידי איזון הורמונלי- לפטין וגרלין שמושפע מגורמים כמו לחץ (רמות קורטיזול) ואיזון קלורי. לצערי, איזון הורמונלי הוא בדרך כלל הדבר האחרון שמתוקן במהלך השיקום אז זה מאוד קל למצוא את עצמך במצב שאתה אוכל בצורה אינטואטיבית אבל פשוט לא מרגיש רעב למספיק קלוריות. תמתיני עד שתרגישי שהגוף שלך החלים מספיק על מנת להיות רעב באופן טבעי לכמות טובה של קלוריות ושאת מרגישה בנוח מספיק להפסיק לספור קלוריות ללא חשש.

שאלה/ מה לא בסדר עם לאכול בצורה אינטואטיבית על מנת להשתקם?

תשובה/ כשיש לך עבר של הפרעת אכילה או הגבלה קלורית יכול מאוד להיות שתגלי שלעקוב אחריי הרעב הוא לא דבר פשוט כל כך כמו שהוא היה עבורך פעם. את תגיעי לשם, כמעט בוודאות, אבל זה ייקח זמן. ומרבית הסיכויים שתחווי רעב קיצוני- משהו שבאכילה אינטואטיבית נחשב ל"אכילת יתר" שלמעשה, זה לא מצב. בשיקום זה כל כך אבל כל כך חשוב להגיב לרעב קיצוני ולאכול ללא כל הגבלות. למישהו שאוכל אכילה אינטואטיבית ויחווה רעב קיצוני זאת תהיה חוויה נוראית שתשגע אותם היות ו"בחוקים" של אכילה אינטואטיבית זה לא נורמלי. הם רואים את הרעב הקיצוני כבולמוסים שליליים ויעודדו את עצמם להתייחס לזה "כחוויה מלמדת" על מנת שזה לא יקרה להם שוב. אבל זה מסר מסר מאוד שגוי עבור אדם עם הפרעת אכילה.
כשהתחלתי את השיקום שלי עם אכילה אינטואטיבית חוויתי רעב קיצוני והייתי כל כך מפוחדת ומבולבלת. לא ידעתי שזה אשכרה נורמלי ושזה יעבור כל עוד אני אוכל מתי שאני רוצה לאכול. רעב קיצוני ירגיש כמו בולמוסים, אבל זה פשוט הגוף שלנו שמגיב להרעבה שהוא חווה בלי קשר לכמה ארוכה או קצרה הייתה התקופה שבה עשית דיאטה והגבלת את הקלוריות שלך. הנה פוסט מאוד חשוב שעונה על כל השאלות והספקות לגביי רעב קיצוני- למה לא מדובר בבולמוסים וחוויות של אנשים שעברו אותו.

לאחר שקראתי את המדריך הקלורי לשיקום של MM וגיליתי שאנחנו למעשה צריכים 2500-3000+ קלוריות מינימום בזמן שיקום ושחובה להגיב לרעב הקיצוני, סוף סוף החלמתי. זאת הייתה החתיכה החסרה בפאזל עבורי שאכילה אינטואטיבית לא סיפקה לי וגרמה לי לחשוב שהרעב הקיצוני שלי היה משהו שגוי ומוטעה. כשסוף סוף התחלתי לאכול את הכמויות המומלצות מבלי אשמה והגבתי לרעב הקיצוני, הוא סוף סוף נעלם וסימני הרעב שלי הפכו לנורמליים. הגוף שלי סוף סוף קיבל מה שהוא רצה והיה זקוק לו כל כך.

מה לא בסדר עם "תאכל כשאתה רעב ותפסיק כשאתה שבע" בשיקום
עוד פן לאכילה אינטואטיבית הוא שעבור מישהו שבא מאכילה מאוד מוגבלת קלורית או מאנורקסיה- "האכילה האינטואטיבית" שלהם יכולה להביא אותם לצרוך רק 1200 קלוריות עד שהם ירגישו מלאים לגמרי. ובאכילה אינטואטיבית זה נחשב נורמלי לאכול כשרעבים ולהפסיק כששבעים, אבל בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה ובשיקום מדיאטה קיצונית אתה צריך הרבה קלוריות על מנת לשקם את האיברים שלך ואת הגוף שלך. אתה לא צריך אנרגיה רק לפעילויות יום יומיות, אתה צריך אקסטרה אנרגיה על מנת לתקן את כל הנזק שהדיאטה או הפרעת האכילה עשתה לגוף שלך. אתה צריך אקסטרה קלוריות על מנת להפוך את הרעב שלך לתקין שוב כך שהגוף שלך יוכל לבטוח בך ולא לאגור אקסטרה שומן מכיוון שהוא חושש שתרעיב אותו שוב. אתה צריך יותר קלוריות על מנת לתקן את החילוף חומרים שלך עד הסוף, חילוף החומרים שדיכאת בזמן הפרעת האכילה או הדיאטה שלך. בשיקום מהפרעות אכילה הגוף שלך לא סומך עלייך ולכן אתה לא יכול לבטוח לעיתים קרובות בסימנים שהגוף משדר לך בגלל שההרעבה והגבלה הקלורית שיבשו את היכולת של הגוף שלך לשדר לך סימני רעב ושובע שמשקפים באמת את מה שהגוף צריך (כתוצאה ממה שנקרא מbrain fog- אחד הסימנים למצב הרעבה). יש סיכוי גבוה שסימני הרעב שלך לא נורמליים עדיין, אז אתה לא יכול בין לילה לעבור ללאכול מתי שאתה רעב ולהפסיק מתי שאתה שבע. אני יודעת שאכילה אינטואטיבית לא אומרת שזה תהליך של לילה אחד, אבל אכילה אינטואטיבית כן מפספסת חלקים מאוד חשובים של שיקום מהפרעת אכילה ומה חשוב שתדע ותעשה על מנת להחלים לחלוטין.

שאלה/ אחריי שאני מחלימה על 2500-3000 קלוריות ליום, האם אני צריכה להמשיך לאכול את אותה הכמות אחריי שאני מגיעה למשקל טוב עבורי?

תשובה/ אחריי שאת מחלימה את מתחילה לאכול אחריי סימני הרעב מבלי לספור קלוריות. הרושם שלי הוא שאלו שמחלימים על 2500-3000+ קלוריות בשיקום נוטים לשמור על המשקל על כמות קלוריות קרובה או זהה לכמות שעליה הם החלימו. תזכרי שכמות הקלוריות אצל אדם בריא שהחלים מהפרעת האכילה שלו משתנה מיום ליום בהתאם לרמת פעילות גופנית וכו.

שאלה/ יש לי בעיה מוזרה שאני חושבת שהתפתחה מאז שהתחלתי לעשות דיאטות (לפניי שנתיים) ונראה שאני פשוט לא יכולה להפסיק לאכול עד שאני מסיימת את כל הצלחת שלי, אפילו אם אני כל כך מפוצצת שזה כואב. אני פשוט לא מסוגלת להקשיב לסימני השובע שלי. איך אני אמורה להגיע למשקל הטוב והטבעי של הגוף שלי אם אני לא יכולה להפסיק לאכול. אני במשקל תקין וכמעט גבוה יותר מהמשקל הגבוה שלי איי פעם ועדיין בלי מחזור. אני דואג שאני אף פעם לא אוכל להקשיב לסימני השובע שלי.

תשובה/ למען האמת גם לי הייתה את הבעיה הזו והיא נמשכה לאורך פרק זמן דיי ארוך. ואז פתאום כשאכלתי ארוחת ערב שמתי לב שהייתי מסופקת למרות שנשאר מעט אוכל על הצלחת שלי. ואת יודעת מה? אכלתי את מעט האוכל הזה בכל זאת. בגלל שזה נורמלי לסיים את הצלחות שלנו. העיניין הוא, שכשאת אוכלת קצת "אקסטרה" לארוחת ערב, הרעב שלך מתאזן ואולי תאכלי ארוחת לילה קטנה יותר- לא בגלל הגבלה קלורית, אלא בגלל שזה האופן שבו רעב עובד. אם אני אוכלת ארוחת ערב עצומה, אז אני רעבה רק לנשנוש לילי קטן. אם אני אוכלת ארוחת ערב קלה, אני רעבה לארוחת לילה גדולה.
אל תדאגי בקשר לסימני הרעב שלך. הם יחזרו. הסיבה שאת לא מרגישה מסופקת היא בגלל שאת לא אמורה להרגיש מסופקת. הגוף שלך רוצה כמה כמה שיותר אוכל על מנת לתקן נזקים, לדוגמא לתת לך את המחזור שלך חזרה.
הסבר קצת יותר מדעי (לקוח מהמאמר הזה):

”When a person is energy balanced, then hunger, fullness and satiation are all synchronized. But after just a few weeks (let alone months or years) of catabolizing your own body, now things are asynchronous when you begin to reverse the damage.

In the earlier phases of recovery, you experience physical fullness, as identified by your enteric nervous system, and extreme absence of satiation, as experienced by your central nervous system.

Try not to get too caught up in what descriptions your conscious mind comes up with as you move through these phases of recovery. Eating is your job. The anxieties about whether it is “normal”, “emotional”, “the stomach has adapted to more food” are just that: anxieties. And I'm sure no one would be keen on betting against the probability that these are eating-disorder-generated anxieties either!

If you feel the need to eat more, then it doesn't matter what description gets placed on it after the fact, the drive to eat is fundamentally sound and all about energy restoration, or anabolism.

And when you reach your energy balanced state yet again, then all your hormones and neurotransmitters will be providing the same message at the same time so hunger, fullness and satiation will not be creating any more strange cross-talk in your mind.”

שאלה/ כמה את אוכלת עכשיו כשהחלמת? את אוכלת בשעות מסויימות? כמה פעמים ביום? האם אני יכולה להתחיל לאכול צמחוני או טבעוני?

תשובה/ כשאת מחלימה, את אוכלת לאחר סימני הרעב ומפסיקה לספור קלוריות. לרוב זה אומר 2300-3500+ בממוצע, תלוי במין, רמת הפעילות הגופנית, גיל וקצב חילוף החומרים. מתבגר פעיל מאוד אולי יצטרך 4000 קלוריות, ותלמיד לא פעיל גופנית אולי יהיה בסדר עם 2500 קלוריות, בזמן ש2000 קלוריות אולי יספיקו לאישה מבוגרת ולא פעילה או לילד קטן. חלק אוכלים הרבה ארוחות קטנות במהלך היום וחלק מעדיפים כמה ארוחות גדולות, וחלק משלבים גם וגם. זה משתנה מיום ליום. יש ימים שאני אוכלת 4-6 ארוחות ביום, יש ימים שאני אוכלת 3 ארוחות גדולות.
בנוסף חשוב לציין שהצריכה הקלורית שלנו משתנה ליום ליום. זה נורמלי לגמרי שיש ימים שאנחנו אוכלים מאות או אלפי קלוריות יותר מבדרך כלל. אם אנחנו אוכלים קצת מידיי יום אחד, אנחנו נוטים לחוות רעב מוגבר ביום שלאחר מכן וככה הפער מצטמצם- ולהפך. ההחלטה להפוך לצמחונית או לטבעונית צריכה להתקבל רק אחריי השיקום. ברוב המקרים טבעונות לאחר הפרעת אכילה היא רעיון רע. את מוזמנת לקרוא פה למה (שאלה מס' 43).

שאלה/ אני תוהה איך חילקת את הקלוריות/הארוחות שלך במהלך היום בשיקום שלך? תודה

תשובה/ בשיקום אכלתי פחות או יותר ככה:
ארוחת בוקר- 8:00
ברוב הימים: שיבולת שועל עשויה בחלב 3% עם זרעי צ'יה, בננה, אגוזים, פירות יבשים וסילאן. סה"כ:600-650 קלוריות
ארוחת ביניים- 11:00
בקבוק יוגורט לשתייה, תמרים, טוסט גבינה ותערובת פירות יבשים ואגוזים- 600 קלוריות
ארוחת צהריים- 14:30
הארוחות שלי השתנו דיי הרבה בזמן הזה של היום, אבל לעיתים קרובות זה היה:
יוגורט 3ֵ%, תערובת אגוזים, פרי 1, כוס מיץ, גרנולה/קורנפלקס, חמאת בוטנים וחטיף אנרגיה- 600 קלוריות.
ארוחת ערב- ברוב הימים 18:00: חביתה מ2 ביצים, סלט ירקות מתובל בטחינה/שמן זית וגרעיני דלעת/פשתן, לחמניה גדולה מרוחה בחומוס/טחינה/חמאה ופחית אנשור. 600-700 קלוריות.
ארוחת לילה 21:30-22:00- ארוחת לילה תמיד הייתה הארוחה שבה אני מאתגרת את עצמי עם מאכל "לא בריא" בתגובה לאורתורקסיה שלי. אז זה השתנה דיי הרבה. לעיתים קרובות כמה פרוסות עוגה עם כוס חלב/סלט פירות עם חטיף שוקולד (כמו סניקרס) וחטיף כמו במבה, פיתה עם נוטלה, קערת קורנפלקס גדולה עם אגוזים וכו. תמיד 600 קלוריות מינימום.
תמיד: 3000 קלוריות לפחות. בדרך כלל הייתי אוכלת עוד במהלך היום אז הייתי אומרת שרוב הימים 3200-3500.

אכלתי בצורה הזו כי זה היה לי פשוט והתאים ליומן שלי. לפעמים אכלתי 700 לארוחת בוקר ו500 לארוחת ביניים למשל, אבל תמיד 3000 לפחות בסוף כל יום. אה, וכמובן, ללא שום התעמלות, נשארתי במיטה רוב הימים.

הייתי מתכננת את הארוחות שלי יום לפניי, אבל הם היו בדרך כלל אותו הדבר בכל יום. הייתי צריכה תוכנית תזונה מאוד קפדנית וקשוחה בגלל שהייתי בתת משקל והמטרה העיקרית שלי הייתה לעלות במשקל מהר בגלל שהיו לי כל כך הרבה סימפטומים קיצוניים להרעבה, במיוחד האובססיה לאוכל והתנהגות מופרעת ומחשבות טורדניות, כולם היו כתוצאה מלהיות בתת תזונה ובתת משקל. הסיבה שרוב הזמן אכלתי באופן מאוד "בריא" היה מתוך מקום אובססיבי ואורתורקסי ולכן הארוחות שלי היו תמיד זהות כי היה לי מאוד קשה להתמודד עם שינויים בתפריט או בזמני אכילה. נורא פחדתי שיהיה לי הרגל להיות כל כך אובססיבית בקשר לארוחות שלי, אבל בהדרגה הפכתי לפחות אובססיבית ומשוחררת ככל שאכלתי ועליתי במשקל.
בהתחלה שקלתי כל מאכל, אפילו מלפפון. מביך אבל נכון. בהדרגה הפסקתי לשקול את האוכל ולספור כל קלוריה קטנטנה. לדוגמא, שבוע אחד הצבתי לעצמי מטרה להפסיק לשקול ירקות. אחר כך הפסקתי לשקול את השיבולת שועל שלי ועברתי לספירה בכפות או בכוסות עד שהפסקתי לגמרי. אחריי זה הפסקתי לשקול לחם וכו.
אז מתי הפסקתי לעקוב אחריי התפריט שלי ואיך? הפסיכולוגית שלי רצתה שאמשיך לאכול ככה עד שאגיע לפחות לBMI 20, ואז בהדרגה אתחיל לאכול אחריי סימני הרעב שלי. היא אמרה שBMI 20 או יותר יצמצו את הסיכוי לריגרסיה. כמו כל כך הרבה אנשים בשיקום עברתי את התקופה הזו שחשבתי שאני אוכל לשמור על BMI 17-18 ולהיות "בריאה". כן, ממש. בBMI הזה הייתי עדיין אובססיבית לאוכל ולגוף שלי, הייתי אובססיבית ומופרעת בכל דרך שהיא. לא היה לי שום רצון לעשות שום דבר מלבד לנתח את הגוף שלי ולחשב כמה גרם שומן אכלתי היום. היה קשה מאוד לשחרר את הפרעת האכילה שלי, והאמת היא שרציתי לבחור "אורך חיים" שאני אוכל להשאר אובססיבית לאוכל ולגוף שלי. האמת היא שהייתי קרובה לליפול ל*מוזיקה מפחידה*... מלכוד הכושר. למזלי הייתי מוקפת בפסיכולוגית ובבן זוג ובחברים טובים ששיכנעו אותי להחלים. היה לי הרבה מזל והכל היה יכול להשתבש לחלוטין, היות והחברה רואה אורתורקסיה ואובססיה לכושר כדבר בריא.
התחלתי לעקוב בהדרגה אחריי סימני הרעב שלי בBMI 19. מסוכן למדיי, אבל הייתי כל כך קרובה ללהחלים מנטאלית והמחזור שלי חזר להיות סדיר. לא עשיתי לעצמי שום מטרה כמו "להתחיל לאכול פחות". התחלתי בלאכול ארוחה אחת ביום לפי הרעב שלי, נגיד עקבתי אחריי התפריט של ה3000 קלוריות כל היום מלבד ארוחת הצהריים, שם אכלתי XXX קלוריות. ואז עשיתי את אותו הדבר ביותר ויותר ארוחות, ואז עם הזמן אכלתי באופן חופשי. זה היה מדהים! כזאת הקלה. מה קרה למשקל שלי? עליתי עוד X קילוגרמים ואז הפסקתי לעלות במשקל. אני לא שוקלת את עצמי יותר, אבל אני חושבת שהמשקל שלי בערך אותו הדבר למרות שהגוף שלי עדיין משתנה. למשל שמתי לב שמרבית השומן שצברתי בבטן התפזר ברגליים שלי, וגם החזה שלי נהיה גדול יותר עם הזמן. אם הייתי מתחילה לעקוב אחריי סימני הרעב בשלב מוקדם יותר בשיקום, ככל הנראה לא הייתי מחלימה (לא היה לי כל כך תאבון) אלא אם כן הייתי "מותקפת" על ידי הרעב קיצוני.
טעות נפוצה היא שאנשים חושבים שברגע שהם מחלימים הם חייבים להפסיק לאכול 3000 קלוריות. חלק מהימים אני אוכלת הרבה יותר מ3000 קלוריות, וזה בסדר. זה נורמלי. אנחנו לא מכונות שאמורות לאכול בידיוק XXXX קלוריות ליום. אם אני יושבת על התחת שלי כל היום אני אוכלת פחות מכמה שהייתי אוכלת אם הייתי זזה הרבה, לא בגלל שאני חושבת "אוי אלוהים אני לא צריכה לאכול הרבה היום, אני לא זזה" אלא בגלל שהגוף שלי לא מבקש ממני אותה כמות אוכל שהוא היה מבקש אם הייתי פעילה גופנית בגלל שהוא לא צריך את זה. ובואו לא נשכח את הרעב טרום-מחזור שלי! שבוע לפניי המחזור שלי יש לי רעב משוגע שנמשך 1-3 ימים. אני יודעת שהגוף שלי פשוט צריך יותר אנרגיה בימים האלו. הרעב הקיצוני הזה עובר, כל פעם. הגוף שלי לא משתנה באורך קסם. הגוף שלי חכם אז אני מקשיבה לו.

שאלה/ איך אני יכולה לעזוב את תוכנית התזונה שלי ולאכול מה שאני באמת רוצה? מבלי להרגיש פחד או מחורבן. אני ממש מפחדת להשמין.

תשובה/ אני יודעת שזה מפחיד בטירוף, אבל קודם כל תזכרי שאת מלכה שהגעת כל כך רחוק :) במובן מסויים זה סוג של הפרק הבא בשיקום מהפרעת אכילה, אז אני יכולה להבין למה/ממה את מפחדת. אבל תזכרי שמי שמחליט מה הוא צריך לאכול זה הגוף שלך. האם ידעת מה הסיבה שנשים משתוקקות לשוקולד בזמן/לפניי מחזור? בגלל ששוקולד מלא במגנזיום, רכיב תזונתי שאת צריכה אותו יותר בזמן המחזור. הגוף שלך מאוד חכם, ואת צריכה להתחיל להבין את זה ולראות אותו בצורה הזאת. אם את סופרת קלוריות, תפסיקי לספור ישר ואם את מרגישה שזה קשה מידיי, תנסי להפסיק לספור את ארוחת צהריים יום אחד, ואז גם את ארוחת הערב וכו. אני ממליצה לך עדיין לאכול באותם השעות (באופן זמני) אבל להחליט מה את רוצה לאכול (ולא הפרעת האכילה!). באמת תקשיבי לגוף שלך. תעצמי עיניים ותדמייני שלכל המאכלים אין שום ערכים תזונתיים וקלוריות. מה היית רוצה להכניס לפה שלך באמת? מה את מדמיינת ישר כשאת חושבת על מה את רוצה לאכול עכשיו? באמת תקשיבי לגוף שלך. ונניח וקורה ואת טועה ומוצאת את עצמך אוכלת משהו שאת לא באמת רוצה, אל תכעסי על עצמך לגביי זה, זה פשוט חלק מתהליך של למידה. לא כל ארוחה או נשנוש צריכים להיות מושלמים. כשאת רעבה- תאכלי. אל תשתמשי בזה כתירוץ להגביל את האכילה שלך היות וזה יסתיים בזה שתצטרכי לחזור לתפריט שלך. אבל גם אל תכריחי את עצמך להפסיק לעקוב אחריי התפריט שלך אם את לא מרגישה מוכנה לזה.הכל סובב סביב להקשיב לעצמך.

שאלה/ אני לא יכולה להבין מתי אני רעבה, למרות שאני במשקל תקין. זה ממש מבאס לפעמים כי אני בקושי רעבה.

תשובה/ את תקבלי את סימני הרעב שלך בחזרה כל עוד את אוכלת מספיק לאורך תקופת זמן ארוכה. אם עדיין יש לך פרקים בהם את מגבילה את הקלוריות שלך, סימני הרעב שלך לא יחזרו. כשאת אומרת שאת בקושי רעבה, האם זה אומר שאת אוכלת קצת מידיי (הגבלה קלורית לא מכוונת)? אם כן- תאכלי! אם את לא מרגישה רעב, את צריכה לנסות לתכנן את הארוחות שלך או לספור קלוריות על מנת לוודא שאת אוכלת מספיק.

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה