אז את אחריי שיקום מהפרעת אכילה, או מאכילה מופרעת, או מהתעמלות כפייתית ואת רגילה לכך שהתעמלות עבורך נחשבת למעין סוג של עונש עצמי/דרך לירידה במשקל/הסחת דעת/ניסיון לקחת שליטה וכו- כל סיבה שגרמה לך להתרגל למצב הזה, נובעת מהפרעת האכילה שלך או ממחשבות מופרעות, וזה דיי חירבן את המערכת יחסים הבריאה שלך עם התעמלות (אם איי פעם הייתה לך כזאת). אם להיות הוגנת, עם החברה שאנחנו חיים בה, את לא צריכה אפילו שתהיה לך הפרעת אכילה בשביל שתהיה לך המחשבה שהתעמלות היא מעין משהו שאת "פשוט צריכה לעשות" כדי לחפות או להעניש את עצמך. בקיצור, התעמלות היא בסופו של דבר מעין כלי לעינוי עצמי בעיניי רבים. אז לא משנה מה גרם למערכת היחסים השלילית שיש לך עם התעמלות להתפתח, ולא משנה ממה את מחלימה כרגע, אז את כנראה תוהה... האם איי פעם אהיה מסוגלת לפתח מערכת יחסים בריאה עם התעמלות שוב פעם? איך אני אצור אחת כזאת ברגע שהחלמתי אם התעמלות מעלה עבורי אסוציאציות שליליות כל כך ? 

להזיז את הגוף שלך זה חלק טוב ונכון מתוקף היותך קיימת, מבחינה פיזית ונפשית, אבל דבר שונה לחלוטין הוא להכריח את עצמך ללכת לחדר כושר חמש פעמים בשבוע בגלל שאת רוצה לרדת את החמש קילו האלה או לקוות ל6 קוביות חמודות בבטן. זה לא אותו דבר כמו להיות בסטרס סביב כל דבר שנוגע לכושר, או לדאוג שאם לא תעשי X פעמים התעמלות בשבוע את לא תהיה הכי בריאה שאת יכולה להיות. הסיפור הוא סביב להתאמן ולהזיז את הגוף שלך בצורה שמוסיפה תוספת כיפית לחיים שלך. זה לא משהו טורדני או מוקפד, אלא משהו שזורם לתוך החיים שלך. משהו שמתאים את עצמו אלייך, ולא את מתאימה את עצמך אליו. הנה חמש דברים שאת צריכה לחשוב עליהם כשאת רוצה לייצר מערכת יחסים חיובית עם להזיז את הגוף שלך:

1. לכי לקיצון.
 

אם את רוצה לשנות את המערכת יחסים שלך עם התעמלות למערכת יחסים בריאה, אז את קודם כל צריכה לשבור את ההתמכרות אליה. כן, זה אומר להפסיק להתאמן לחלוטין. זה אומר לשבור את כל ההרגלים הכפייתים: זה אומר לדעת להתמודד עם החרדה שנובעת מהפסקת ההתעמלות, זה אומר להתגבר על החרדה הזו, במטרה להיות מסוגלת לפתח מערכת יחסים 100% עם כל פעילות גופנית שהיא. את לא יכולה פשוט לצוף בין מערכת יחסים מסוכנת ומופרעת למערכת יחסים חיובית וטובה מבלי לעצור ולסיים את המערכת יחסים הלא בריאה. את קודם כל צריכה לסיים את מה שלא צריך להיות בחיים שלך לפניי שאת בונה מערכת יחסים חדשה באופן שונה לחלוטין. 

2. שימי צבע של רמזור על כל סוג התעמלות.

הדבר הראשון שעשיתי כשממש נכנסתי לתוך מעמקי הסיטואציה שלי עם התעמלות היה לשים מעין תמרור על כל סוג של התעמלות. הייתי בשיקום ונכשלתי בניסיונות שלי להפסיק לחלוטין להתאמן. הייתי מפסיקה וחוזרת, מפסיקה וחוזרת, ובכל פעם שהתחלתי, הייתי בסופו של דבר נופלת חזרה אל ההתמכרות. אז בסופו של דבר החלטתי שאם יום אחד אני אהיה מסוגלת להזיז את הגוף שלי באופן בריא מבלי האלמנט הכפייתי שיפלוש פנימה, אני חייבת קודם כל לזהות שלחזור אחורה לזה לא יעבוד ושאני חייבת לעזוב את זה בצד לחלוטין לזמן מה. דבר שני, החזרה אחורה לאותו סוג התעמלות היה מכוון אותי להיכשל שוב פעם. החלטתי שאני צריכה לקטלג כל סוג של התעמלות באופן כנה על מנת להיות מסוגלת לזהות בידיוק מתי הדברים מתחילים ללכת לכיוון הלא נכון. למשל, על טניס שמתי אור ירוק: זה היה ספורט שלא שיחקתי בו בכלל כשהייתי חולה בהפרעת האכילה וזה היה ספורט חברתי שנהניתי לשחק בו. ידעתי שהסיכוי שאני אשתמש בטניס באופן שמחזק את ההתמכרות ואת הפרעת האכילה היה אפסי כי הייתי משחקת בו רק מידיי פעם עם חברים בשביל הכיף. על הליכה ועל שחייה שמתי אור כתום: שניהם היו סוגי ספורט שהשתמשתי בהם כדי להתעלל בעצמי בזמן הפרעת האכילה, אבל הם גם היו פעילויות שכן נהגתי ליהנות מהם. אלו היו הפעילויות ששמתי עליהן עין וידעתי שאני צריכה להשגיח על האופן בו אני מרגישה כשאני עושה אותם. לבדוק עם עצמי, שוב ושוב, על מנת לוודא שאני מבצעת אותן באופן חיובי ובריא. על שלל סוגי האירובי האחרים שמתי אור אדום. הם היו סוג של פעילות שלא נהניתי ממנה ולחלוטין השתמשתי בה על מנת לרדת במשקל. אני יודעת שאם אני מוצאת את עצמי עושה אירובי סתם ככה, אז משהו ממש לא בסדר ואני צריכה לבדוק את זה בדחיפות. לשים צבעי רמזור על סוגי התעמלות שונים זו דרך שעובדת אך ורק אם את לחלוטין כנה עם עצמך ואת ממשיכה להיות כנה עם עצמך גם לאחר שאת מקטלגת את כל סוגי ההתעמלות. אין שום תירוצים לסוגי ההתעמלות שהן רמזור אדום עבורך. אלו שקיטלגת כאור כתום הולכים להיות הקשים והטריקיים ביותר, בגלל שזה יותר קשה לשים לב מתי את מבצעת אותם באופן בריא וחיובי ומתי לא. ושוב, זה דורש 100% כנות בינך ובין עצמך. 

3. תזיזי את הגוף שלך באופן שאת נהנית ממנו.

תמצאי פעילות שאת אשכרה נהנית לעשות אותה שכוללת להזיז את הגוף שלך- ככה פשוט, ככה קשה. זה יכול להיות לקחת את הילדים שלך לשחות, לקחת את הכלב לטיול, לרכוב על סוס או לשחק כדורגל עם חברים. זה יכול להיות לצלם את הטיילת כשאת עושה הליכה, זה יכול להיות לשחק בפארק עם האחיינים שלך וזה יכול להיות לשחות בים כשיצאת עם חברות שלך להשתזף. תמצאי משהו שהמטרה שלך היא ליהנות ממנו, יותר מאשר להתייחס אליו כפעילות גופנית. תמצאי משהו שהוא פשוט כמו כל תחביב אחר. לא מדובר על התעמלות- זה במקום השני. לא מדובר בלשנות את הגוף שלך- זאת כבר לא סיבה שאת משתמשת בה. מדובר על להזיז את הגוף שלך באופן שגורם לך ליהנות בזמן שאת עושה את זה. אין פה שום סיבות אחרות מלבד כיף והנאה. זה לא נוגע לאשמה, שריפת קלוריות, שינוי המראה שלך או "לחפות על העוגה שאכלת אתמול", כי את לא צריכה לחפות על כלום. אוכל זה לא עיניין של מוסר. זה פשוט צריך להיות כמו כל דבר אחר בחיים שלך שאת נהנית לעשות אותו, שבין היתר כולל תזוזה. כמו שאת נהנית מללכת לסרט עם החבר, ולשתות יין בפאב עם חברות, ולנגן על הפסנתר, אז את יכולה ליהנות גם מלדוגמא לשחק כדורסל בסופי שבוע. ההנאה היא הסיבה היחידה, היא האינטרס. 

4. אל תיצרי רוטינות מתוכננות או חוקים

אל תתפסי במלכוד של יצירת רוטינות עבור עצמך שאת מגלה שאת לא מסוגלת לשבור. את לא חייבת לשחק טניס כל יום חמישי. את לא חייבת ללכת ברגל לעיר כל פעם שאת צריכה ללכת לקניות. את לא חייבת לשחות X מטרים כל פעם שאת נמצאת בבריכה. תגווני. תתאימי את התחביבים האלה אל שאר הלוז שלך צאשר להתאים את שאר הלוז שלך סביב להזיז את הגוף שלך. תנסי שלא להפוך את זה לחובה או למטלה- בגלל שזה לא. יש דברים יותר חשובים מפעילות פיזית. תעשי את זה כשבא לך לעשות את זה. תעשי את זה בגלל שיש לך כמה שעות פנויות ואת רוצה לנשום אוויר צח או שממש חם בחוץ ובא לך להיות בבריכה קצת. כשזה מגיע ללעשות משהו בגלל ש"ככה החלטת לעצמך שתעשי אותו", את יודעת בידיוק כמוני שזה יכול להפוך עבורך למשהו כפייתי שבסופו של דבר ייגרום לך להרגיש שאת צריכה לעשות את הפעילות המסויימת הזאת בטווח הזמנים המסויים הזה. תבדקי עם עצמך איך את מרגישה לפניי שאת עושה את הפעילות ותראי איך את מרגישה, ולא לפי איך שאת מרגישה שאת צריכה להרגיש. אם את מרגישה עייפה, ופשוט לא זורם לך עכשיו לצאת להליכה- דלגי על זה להיום. אם את חולה, דלגי על זה להיות. ואם את מרגישה שיש כמות מסויימת של זמן שאת אמורה להתאמן בה, אז את ככל הנראה לא מוכנה לתת לפעילות גופנית לחזור לחיים שלך, ואת צריכה לחזור למנוחה ולעבוד על מערכת היחסים שלך עם תזוזה בריאה. כשזה נוגע לחוקים, אני מדברת על הקול הקטן הזה שאומר: "אני יכולה לאכול X רק אם אני אלך לשיעור פילאטיס היום" או "אני יכולה לשנוצ מאוחר יותר אם אני אצא לשעה הליכה" או "אני אוכל לנוח מחר כל היום אם אני אצא היום לריצה". לא, לא, לא לא לא לא לא לא. אם זה מה שעובר לך בראש, אז את צריכה לקרוא את מספר 1 שוב פעם ולהיפרד מההתעמלות לעת עתה. את צריכה לעשות את ההפרדה הזאת בין התעמלות גופנית ואוכל, משקל ומנוחה. הכל. שום דבר לא צריך להיות מקושר להתעמלות מלבד הכיף שייגרם לך ממנה. אם את קובעת חוקים עבור עצמך, את צריכה להמשיך לעבוד על הבעיות שלך עם התעמלות ועל האופן בו את משתמשת בה. 

5. תשאלי את עצמך... ואז תשאלי את עצמך שוב. 

זה כל כך, אבל כל כך חשוב לעשות, שוב ושוב- להיות קשובה לעצמך- תמיד. זה אומר לבדוק עם עצמך שוב ושוב ושוב על מנת לראות איך את מרגישה לגביי התזוזה שאת מבצעת, על הסיבות שבה את משתתפת בפעילות הזאת. ככל שאת יציבה יותר לאחר השיקום, ככה תגלי שאת צריכה לבדוק עם עצמך הרבה פחות מה באמת קורה איתך- אבל זה לוקח זמן, עבודה וסבלנות, ולא משנה כמה זמן עבר מאז שהשתקמת מההפרעה, את עדיין צריכה לקחת את הזמן כדאי להשקיף על ההתעמלות שאת מבצעת בחיים שלך ולראות איך את באמת מרגישה איתה. אם את מרגישה לא בטוחה לגביי כל סוג שהוא של התעמלות, אז את צריכה לבדוק את זה. תאתגרי את עצמך שוב ושוב על מנת לבחון את עצמך: האם את יכולה לעבור שבוע או שבועיים מבלי לבצע פעילות גופנית? לבצע את זה זאת אחת הדברכים הקלות ביותר לראות אלו חרדות עולות בך כשאת לוקחת זמן חופשי ונחה (או אפילו רק חושבת על האפשרות הזאת), וזאת הצורה הקלה ביותר לזהות בעיה. 

בסופו של דבר, זה נגמר ומתחיל ללהגיע למקום שבו את אוהבת את עצמך ואת לא רואה התעמלות כדרך לשנות את הגוף שלך. זה מתסכם בלא להרגיש את הצורך להשתמש בהתעמלות כדרך לחפות או להעניש על משהו שאת חושבת שהוא לא בסדר בך או במשהו שאת עושה. זה מסתכם בלהיות כנה עם עצמך תמיד אז את תמיד תדעי לא לעבור את הגבול של מה שבריא עבורך. זה אומר לעשות פעילות פיזית עם אופן חשיבה שונה לגמרי. זה אומר למצוא מה טוב, בריא וחיובי עבורך, וללכת עם זה. זה אומר להיות מסוגלת לא להתאמן בכלל, בשביל לאחר מכן להתאמן באופן חיובי. זה אומר לקחת זמן חופשי מתי שאת רוצה או צריכה. זה אומר שלא תהיה לך שום חרדה סביב להזיז את הגוף שלך. זה אומר לאהוב את עצמך, ולאהוב את הגוף שלך, וזה אומר להיות חופשייה. 

אל תשכחי שהפרעת אכילה היא כלבה. היא יכולה לעשות לך מניפולציות, לשקר ולהטעות בכל מה שנוגע לפעילות גופנית, או בעצם כמו לכל דבר אחר. אז כשאת כן חוזרת לפעילות, את צריכה כל הזמן להיות עם יד על הדופק. מרגישה עייפה היום? וותרי על השיעור זומבה. זה גרם לך לתחושת חרדה או צביטה של מחשבות מופרעות? לכי תלחמי בזה. תעקרי את הבעיה מהשורש. אם תתעלמי מזה עכשיו, זה יחזור ויכה בך חזק הרבה יותר אחר כך. 

ואל תשכחי, גם אם את אחריי השיקום זה לא אומר שנירפאת. זה לא אומר שאין לך סכנות יותר. זה רק אומר שהשתקמת. אבל הטריגרים עדיין שם- אבל עכשיו את חזקה מספיק בשביל לשים לב ולהילחם בהם.