מקור/EverythingEdRecovery

אז אנחנו בערך במרחק של שבועיים מליל הסדר, אנשים מתחילים לאגור את האוכל, את היין ולקנות את המתנות של הדקה האחרונה. הזמן הזה של השנה (כמו בעצם כל תקופת חגים אחרת) מלאה בהרבה לחץ וחרדה עבור אלו מאיתנו שמתמודדים עם הפרעות אכילה. חגים זה משהו שבין היתר מתמקד באוכל, אלכוהול ומשפחה, ולפחות שניים מאלו יכולים לעורר פניקה בקלות עבור הרבה אנשים שסובלים או מחלימים מהפרעת אכילה, בזמן שלשאר האנשים, בדרך כלל מדובר רק בסעיף אחד (המשפחה כמובן).
אז אם את מישהי עם הפרעת אכילה, ואת מתכוננת לליל הסדר כאילו מדובר ביום גזר הדין שלך, אז את לא לבד, ואת יכולה לעבור את זה. זה ככל הנראה יהיה ערב דיי קשוח, אבל יש כמה צעדים שאת יכולה לעשות כדי לעשות את המקסימום שלך לעבור את זה בשלום. הנה כמה הצעות על איך את יכולה לעבור את היום הזה בשלום.

תתמקדי במשפחה
אוכל זה חלק גדול ומשמעותי בפסח עבור רוב האנשים, אבל את לא חייבת לתת לזה להיות אותו הדבר עבורך. אל תתני לעצמך להיות לבד. תהיה עם המשפחה או/וגם החברים או/וגם הבן זוג ותהני מהחברה שלהם. תאזיני ותשתתפי ברכילות המשפחתית, תשתתפי במשחקי צד, תשירי את שירי החג, שבי עם המשפחה לצפות טלוויזיה עד שעורכים את השולחן. תעבירי את הזמן במשהו כיפי עבורך. אם המשפחה שלך יכולה לעשות את הערב הזה לפשוט וקל יותר עבורך, דברי איתם על זה. אולי הם יוכלו לנסות ולהרחיק את נושא השיחה מהאוכל. אולי זה אומר לשים את האוכל רק על שולחן הארוחה ולדאוג ששאר האיזורים בבית נקיים מאוכל. אולי זה אומר לצאת להליכה קלה עם האחים שלך על מנת לשאוף קצת אוויר צח ולקבל קצת מרחב. לא משנה מה את עושה, תנסי להתמקד על חברתם של האנשים שאת אוהבת וליהנות מלבלות זמן איתם.

תציבי גבולות לאלו שאת אוהבת

ליל הסדר זה יום שכולם אמורים ליהנות ממנו כמה שאפשר, אז תמצאי זמן לדבר על האנשים שאת הולכת לבלות איתם את היום הזה על מנת להציב כמה גבולות. זה יכול להיות לבקש מהם לא לדבר על "הדיאטות שאחריי החג", לא להזכיר מונחים מעולם הדיאטה או האוכל הבריא או פשוט להזכיר להם לא להעיר לך שום דבר על הרגלי האכילה שלך. אל תפחדי להשמיע את הצרכים שלך. זה חשוב שתבהירי מה את צריכה מהם על מנת שגם את תוכלי ליהנות מהיום הזה. 

תאתגרי את עצמך, אבל לא יותר מידיי

חלק עצום מהחרדה סביב ליל הסדר יכול להיווצר מכך שיש המון אוכל טעים מסביבך שאת רוצה לאכול אבל את גם רוצה לא לאוכל, וזה הקרב שבינך לבין הפרעת האכילה שלך. עבור הרבה האנשים, הקרב הזה מתרחש לאורך כל היום, וזה יכול לגרום ליום הזה להפוך למלחיץ בטירוף ומלא בחרדה. זה גם יכול להיות זמן נהדר על מנת לאתגר את עצמך, אבל גם לא לדחוף את זה רחוק מידיי: את לא רוצה להפוך את היום הזה לאפילו יותר מלחיץ על ידי לדחוק את עצמך אל הגבול. דרח אחת יכולה להציב לעצמך אתגר שאת כן יכולה להתמודד איתו זה לעשות מעין תוכנית הערכה של מה את עלולה לאכול באותו היום. זה ייתן לך מעין מדריך ואולי תרגישי שאת מגיעה יותר מוכנה לאירוע ואם את מרגישה שזה נכון לך, את יכולה לנסות לאכול משהו חדש שאת לא מכירה או להתמודד עם מאכל שמפחיד אותך. והסעיף הקשה: תנסי לעשות הבטחה לעצמך, שלא תגבילי את צריכת המזון שלך. אני יודעת שבשביל להרגיש בטוחה אז הגבלה קלורית תמיד עוזרת (וכמה אני מכירה את "אם אני לא אוכל כל היום אז אני אוכל לאכול בערב") אבל אם את בשיקום מהפרעת אכילה, את צריכה לזכור שלא משנה באיזו סיטואציה קשה את נמצאת, הגבלת צריכת המזון שלך היא לא משהו שיכול ללכת יד ביד עם השיקום. 

תטפלי בעצמך

יכול להיות שתמצאי את עצמך סביב אנשים שלא יכבדו את הגבולות שאת מציבה או לא יהיו רגישים מספיק או יהיו בורים כלפיי מה שנוגע לשיקום שלך מהפרעת אכילה. יכול להיות שהם ידברו על נושאים טריגריים כמו שציינתי מקודם, או לדוגמא יתלוננו על כך שהם העלו במשקל/הולכים לעלות במשקל, שהם "אכלו יותר מידיי", שהם "חמדנים", "שובבים" או "מרושעים" בגלל שהם מרשים לעצמם כמה חתיכות מהעוגה, או מתבכיינים על זה שהם צריכים לעשות דיאטה בגלל זה. בבקשה, תתעלמי. הם מפגינים את החוסר ביטחון העצמי שלהם על מנת לקבל אישור מהסביבה שמה שהם עושים זה בסדר או בתקווה שאחרים יזדהו איתם והם לא ירגישו לבד. זה באמת, באמת עצוב, וזה משהו שאף אחד לא צריך להרגיש. ליהנות מהאוכל של ליל הסדר או של כל אירוע אחר זה חלק מהחגיגיות, זה חלק מהכיף בדברים האלה, ואף אחד לא אמור להרגיש אשם עבור זה. תדעי שהדאגות של אנשים אחרים הם לא משהו שצריך להשקיף גם עלייך ואת צריכה להזכיר לעצמך שמה שהם חווים הוא לא דבר חיובי, אלא אשמה, חרדה וחוסר בטחון. אז במקום זאת תמשיכי לנוע לעבר המטרות שלך. תמשיכי לנוע אל עבר המסע שלך לבריאות ולאושר. תזכרי את המוטיבציות שלך.

תצאי מהחדר אם זה מה שאת צריכה. תעשי מקלחת, תנמנמי, תקראי ספר או אפילו שבי עם הטלפון ותראי סרטונים של חתולים ביוטיוב. לכי להליכה קלה. פשוט תטפלי בעצמך ותעשי מה שאת צריכה לעשות, בשביל עצמך, על מנת שיהיה לך את היום הכי טוב שיכול להיות לך. אל תתביישי לדבר. את צריכה את זה וזה מגיע לך. 

אם את מגיעה ממשפחת לא תומכת, שמעוררת בך טריגרים (אני באה ממשפחה כזו) אז זה בסדר אם תחליטי גם לא לראות אותם בכלל. אם את רוצה לבלות את החג עם עצמך, עם הבן זוג, עם המשפחה של הבן זוג, עם החברים שלך או בעלי החיים שלך, תעשי את זה! תעשי מה שהכי טוב עבורך! זתעשי מה שאת צריכה לעשות בשביל להמשיך ללכת קדימה. תעשי מה שאת צריכה ומה שמגיע לך על מנת להגיע למטרות שלך. תעשי בחירות חיוביות, ואל תרגישי אשמה לגביהם. זה מה שאת צריכה וזה מה שמגיע לך! תזכרי את המשפט הזה.

תמשיכי הלאה

ליל הסדר, או כל חג אחר, הוא לא משהו שהולך להיות קל עבור רבים עם הפרעות אכילה, וזה לעיתים קרובות מסמל כניסה לחג עם חרדה ויציאה ממנו עם אשמה. זה בסדר להרגיש ככה: את לא לבד והרגשות האלו הם לא אשמתך. עם זאת, את צריכה להמשיך לזכור שהרגשות השלילית נגרמים על ידי הפרעת האכילה שלך ולשליטה שיש לה עם הלחיים שלך. תמשיכי להילחם במלחמה מולה, ואל תגיבי לרגשות השליליים האלה. את הולכת להיות בסדר ואת יכולה לעבור את זה. החג יעבור במצמוץ, ואז יגיע הזמן לשים את זה מאחורייך ולהמשיך עם היום שלך. אל תגררי את הלחץ איתך. תני ליום הזה ללכת. תזכרי שזה 110% בסדר גמור לאכול יותר מהרגיל, לצאת מתוכנית התזונה שלך, לאכול "רגיל", או להגיב לרעב קיצוני (אם זה רלוונטי עבורך). זה בסדר להעלות במשקל. זה בסדר ליהנות. האשמה בללכת כנגד החוקים של הפרעת האכילה יכולה להציף אותך, אבל חשוב לזכור שזה חלק מתהליך השיקום. ללכת כנגד הפרעת האכילה שלך ולעשות מה שמגיע לך זה חלק מהמאבק שבתוך הראש שלך. לאכול מה שאת רוצה, מתי שאת רוצה, זאת המטרה, ואם זה משהו שהיית מסוגלת לעשות לאורך יום, יומיים או יותר, או אפילו אם היית מסוגלת לאכול טיפ טיפה יותר מהרגיל, אז את עושה צעדים קטנים למטרה העליונה וזה דבר נפלא!