מקור

הגוף שלנו הוא דבר מורכב, מסובך, חכם ונפלא. הוא חכם באופן מדהים, ופועל בלי הפסקה על מנת להוביל אותנו למצב הבריא הטוב ביותר שלנו. אבל אנחנו פועלים כנגדו. הפסקנו להקשיב לו. החלטנו שהגוף שלנו הוא האויב שלך ואנחנו גם מתנהגים אליו כאחד כזה.

הגוף שלנו הוא דבר טבעי, אבל התרבות שלנו נוצרה על ידי גברים, והתרבות שלנו החליטה לפתוח במלחמה כלפיי גוף האישה (וגם לגוף הגבר במידה מסויימת). אנחנו מופצצים מכל כיוון עם המסר שהגוף שלנו הוא פשוט לא מספיק. שאנחנו זה לא מפסיק. שאנחנו חייבים ללטש ולשפץ ולשנות את הגוף שלנו  למשהו אחר על מנת לספק את עיניהם של אחרים. נאמר לנו שהגוף שלנו לא טוב מספיק בצורה שבו הוא נולד. שהוא לא טוב מספיק בצורה הטבעית שלך.

תמיד יש עוד משהו לשנות, עוד משהו לשפר, לא משנה כמה כאב אנחנו מעבירים אותו ואת הנפש שלנו. דיאטות נטולות פחמימות, דיאטות נטולות שומן, דיאטות עשירות בחלבון, דיאטת פלאו, דיאטת אטקיס, דיאטת מרק כרוב (?!), דיאטת 5:2, דיאטת נא עד 4, שומרי משקל, חלי ממן, אכילה "נקייה" (בגלל שאכילה של מאכלים אחרים היא "מלוכלכת" נכון?)... זה גורם לי לרצות לצרוח. לזרוע פחד בכל מה שמתקשר עם סוכר ושומנים ופחמימות עד שאין שום דבר שהוא "בטוח" לאכול, יוצר עוד ועוד חרדה סביב אוכל וגורם לנו לרצות להגביל את האכילה שלנו עוד ועוד.

לקטלג ולקשר מאכלים מסויימים עם מוסר ועליונות ו"לבחור את הבחירות הנכונות" גורם לנו להסתכל על מאכלים מסויימים כאילו הם הופכים אותנו לאנשים טובים ומוצלחים יותר לעומת מאכלים מסויימים שהופכים אותנו "לעצלנים וחמדנים". אוכל הפך להיות למשהו שסובב סביב "טוב" ו"רע". אוכל הפך להיות למשהו שמתקשר עם טוב מספיק ולא טוב מספיק. אוכל הפך להיות דבר שמגדיר את השליטה שלנו על רצונות הגוף שלנו ועל החיים שלנו. 

ובזמן הזה, הגוף שלנו זוכה להתעלמות. הוא מסמל לנו רעב, ואנחנו מתרכזים במשהו אחר. אנחנו עוברים על פני מאפייה עם ריר שנוזל מהפה, אבל אנחנו נבלע אותו ונמשיך הלאה. הגוף שלנו גורם למוח שלנו לשלוח לנו מחשבות חוזרות ונשנות על אוכל, ואנחנו מתעלמים מהם. הגוף שלנו שולח לנו רמזים, ואנחנו מעמידים פנים שהם לא שם. ובמקום זאת, אנחנו מקשיבים למגזינים ולרשתות חברתיות שאומרות לנו להתעלם מהרעב... לשתות כוס מים במקום... לאכול מקל סלרי. הפכנו להיות כל כך מרוחקים מהגוף שלנו שאנחנו מקשיבים לאיזשהו אידיאל כל כך לא טבעי מאשר הבקשות הטבעיות של הגוף שלנו, שאני מזכירה לכם, נברא על מנת לשמור עליכם בריאים. אנחנו כל כך מנותקים שאנחנו קוראים מידע על מה אנחנו צריכים לעשות עם הגוף שלנו בנוגע לגוף ולספורט, במקום פשוט להקשיב לו. החברה שלנו הפכה אותנו לכל כך מרוכזים לגביי איך הגוף שלנו נראה, מה לעשות איתו, ומה לשים בתוכו שאנחנו נמצאים בפאניקה שלעיתים זולגת לאובססיה. בריאות, כושר, אוכל... אנחנו עוקבים אחריי עיצות של אנשים אחרים בנוגע למה לעשות עם הגוף שלנו ולא שמים זין על הקשר שהגוף שלנו מנסה ליצור איתונ. אנחנו מנותקים ממה שאנחנו באמת צריכים. 

להשתחרר מזה יכול להיות קשה, אבל זה משחרר. הגוף שלך יודה לך, וכך גם נפש שלך ברגע שתלמדי לדחות את תרבות הדיאטות ותחבקי את המשקל הטבעי, את הגזרה הטבעית ואת המידה הטבעית שלך. אם את מפתחת מערכת יחסים בריאה עם אוכל ועם הגוף שלך, אכילה אינטואטיבית תגיע ללא מאמץ כל עוד את עוקבת אחריי הרעב והחשקים שלך. לרפא ולתקן את המערכת יחסים בינך לבין הגוף שלך תאשר לך לתקשר איתו ולעבוד יחד איתו, ולא נגדו. עם הזמן, זה יוביל אותך לפיתוח תזונה מאוזנת באופן טבעי- מה שכולל "ג'אנק" גם כן. אנחנו צריכים לחזור ולראות אוכל כאוכל במקום משהו שהוא "טוב" או "רע", "בריא" או "לא בריא" (אלא אם כן יש לך אלרגיה ספציפית למזון מסויים). אוכל זה הזנה, ואוכל צריך להיות חלק מהתענוגות שלנו בחיים האלה. אין לו שום קשר למוסר. שום אוכל לא צריך להיות מקוטלג. שום אוכל לא צריך לעורר פחד. שום אוכל לא צריך להיות מוגבל. כשאנחנו מפסיקים להקשיב לקולות החיצונים ובמקום זאת מעבירים את הריכוז שלנו לתוכנו, אז נמצא את עצמנו במצב הבריא ביותר שלנו. כשאנחנו חוזרים לתקשר עם הגוף שלנו ומתחילים באמת להקשיב לו, אז נהפוך לגרסא הבריאה ביותר שלנו שוב, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. אם בא לך סלט פירות, תאכלי סלט פירות. אם את רוצה בורקס, תאכלי בורקס. אין חוקים, אין הגבלות, אין שום אוכל שהוא מחוץ לגבול, אין מאכלים ש"צריך" או "לא צריך" לאכול. תשתיקי את תרבות הדיאטות ותחבקי את הבקשות שהגוף שלך שולח לך. 

כהערת שוליים, חשוב להבין שאם היית תחת דיאטות או הגבלת את צריכת הקלוריות שלך, אז הרעב שלך יכול להיות עוצמתי ובלתי פוסק, והחשקים שלך יהיו בעיקר כלפיי מאכלים שהגבלת (ושיש לך פחד וחרדה סביבם). זה נורמלי. אם את לא נותנת לגוף שלך מספיק קלוריות, אז הוא נמצא בגרעון קלורי והוא יצטרך יותר קלוריות מהרגיל על מנת שהוא יהיה מאוזן אנרגטית שוב. אם את מגבילה ערכים תזונתיים מסויימים, אז הגוף שלך יירצה לאכול אותם יותר, לדוגמא אם באת מדיאטה שדלה בפחמימות או שומנים, אז המאכלים שהגבלת יהיו המאכלים שהכי תרצי לאכול. אם את מגיבה לבקשות שלך הגוף שלך ועובדת על לספק לו את האנרגיה שהוא מבקש ואת המאכלים שהוא רוצה, זה יעבור. הוא יהפוך למאוזן קלורית, והוא כבר לא יהיה במצב שבו חסר לו שום סוג של אוכל, וברגע שתפסיקי לראות מאכלים מסויימים כ"אסורים", את לא תרצי אותם כל כך יותר. כשכל המאכלים זמינים, את לא תרגישי את הצורך לאכול סוג מסויים של אוכל כאילו זאת הפעם האחרונה שאת רואה אותו (שזה משהו שיכול להיות שהרגשת בעבר אם היו לך "צ'יט-דייס" (אני שונאת את המושג הזה) ). כשהגוף שלך הוא מאוזן מבחינת קלוריות וערכים תזונתיים, אז התזונה שלך תהיה מאוזנת. כשיהיה חסר לגוף שלך ערך מסויים כלשהו, הגוף שלך יישלח לך סימנים בצורה של רעב או חשקים. 

תקשיבו לגוף שלכם. הוא חכם יותר מאיתנו, והוא לחלוטין חכם יותר מכל תרבות הדיאטות והתקשורת. תקשיבו לגוף שלכם ותחבקו אותו. תמיד תזכרו שהמטרה העליונה של הגוף שלכם הוא לשמור עליכם בריאים, והוא יעשה הכל על מנת לשמור עליכם ככאלה.

עוד על רעב קיצוני

עוד על אכילה אינטואטיבית, clean eating ואורתורקסיה.