הדבר הראשון שצריך לעשות כשזה נוגע להרגשות "שמנות" למיניהן הוא להבין שמדובר ברגשות, ולא במציאות.

וגם, רגשות לגביי שומן הם לעיתים קרובות משהו אחר. בגלל שבואו נודה בזה, אנחנו לא יכולים להרגיש שמנים. אני מתכוונת, אני לא יכולה להרגיש רזה או חטובה, אני יכולה להראות ככה, ואני מתכוונת שיש פעמים שאנחנו חושבים לעצמנו "פאק אני ננראה ממש טוב" וזה כאילו אתה מרגיש את זה בצורה מסויימת. אבל ההרגשה הזאת היא לא הרגשה של רזון, אלא הרגשה של שמחלה. בגלל שאנחנו תולים את השמחה שלנו באופן שאנחנו נראים.

כשזה נוגע לתחושות של השמנה, הגורמים הנפוצים אליהם הם בדרך כלל חרדות, סטרס, כעס, עצב, עייפות... בשבילי, הייתי מרגישה שמנה כשזה היה תחת הנסיבות הבאות:

1. בעקבות הורמונים והזמן הזה של החודש.

2. בגלל שלא אכלתי מספיק וכי אני עייפה. ואז איכשהו הייתי מוצאת את עצמי מרגישה שמנה, למרות שידעתי שהמציאות לא מאשרת את התחושה הזאת. למה שאני אעבור מתחושה של הרגשה טובה כלפיי הגוף שלי להרגשה שאני פתאום שמנה?

הרגשות האלה גם מתעוררים מטריגרים כמו לדוגמא תחושת שובע, מלאות, לחץ, נפיחות, אכילה של מאכלים "מפחידים", "אסורים" או כאלה שהחברה קיטלגה כ"לא בריאים". אבל אלו פשוט תחושות נורמליות של הגוף שלנו, שלא אמורות לגרום לך להרגיש שמן. וזה בסדר להרגיש מלא, זה בסדר לחוות נפיחות, זה בסדר לאכול, זה מעולה לאתגר את עצמך במאכלים שנרתעת מהם במהלך ההפרעת. אז התחושות האלו לא אמורות להיות מקושרות לרגשות שליליים.
  
הייתי מציעה לרשום מתי אתם חווים את הרגשות "השמנים" האלה ומה קרה לפניי שהתחלתם לחוות אותם, על מה אתם חושבים, תנסו לנתח את הרגשות שלכם. כן, אני יודעת שאני נשמעת כמו פסיכולוגית עכשיו ויש סיכוי גבוה שאתם פשוט חושבים: אני מרגישה שמנה. אני לא מרגישה שום דבר אחר. אני שמנה. אבל אתם יודעים את המציאות ותחשבו על זה בצורה הזאת, אם אתם בתת משקל או במשקל תקין הסיכויים שאתם נראים בעודף משקל הם מאוד לא סבירים (כלומר אפסיים). אם אתם יותר על הצד המקומר או בעודף משקל ויש לכם רגשות שמנים, גם זה בסדר. אין שום דבר לא בסדר עם זה, אבל שוב פעם, אלו לא רגשות של להיות שמן. הם משהו אחר, שאתם צריכים להבין ולנתח.





 

הדבר הבא שאתם צריכים לשאול את עצמכם זה מה לא בסדר עם להיות שמן? מה לא בסדר עם להוות שומן? לכולנו יש שומן. לי יש שומן. אם אני מתכופפת או יושבת יש לי גלגלי שומן מתוקים בבטן. אני יכולה לצבוט בשומן מהבטן שלי, מהרגליים שלי וכו... האם אני עושה את זה? לא, אני לא. בגלל ששומן זה דבר הכרחי, זה לא ייפגע בי בשום צורה. זה גם לא ייגרום לי להיות פחות אני, זה לא ייגרום לי להיות פחות שמחה וזה לא ייגרום לי לשנוא את הגוף שלי.

מה שאתם צריכים להבין הוא ששומן זה משהו שהגוף שלך צריך ולחלק באופן טבעי יש יותר וצריכים יותר ממנו מאחרים. עם זאת, אל תסתכלו על האנשים שנמצאים בכל מיניי תחרויות כושר למיניהן או שיש להם אחוזים שומן נמוך מאוד כי זה לא טבעי אצל 99% מהם, משמע זה לא בריא עבורם ובטח שלא בשבילכם. גם נשים וגם גברים צריכים כמות מסויימת של שומן, ואתם צריכים להיפטר מהפחד הזה של להלוות שומן על הגוף שלכם.

ובחזרה לרגשות הנוגעים לשומן. אתם צריכים לאתגר אתם. אתם לא יכולים לתת למחשבות האלו להרוס לכם את היום, לתת להם לשלוט בכם, או לתת להפרעת האכילה שליטה עליכם. אתם עדיין צריכים לאכול, את כל הארוחות שלכם אפילו אם אתם מרגישים שמנים. בגלל שאני יכולה להבטיח לכם, שאתם לא תרגישו טוב יותר כשתגבילו את צריכת המזון שלכם בתגובה לרגשות האלה, אני מבטיחה. מבטיחה מבטיחה מבטיחה, זה רק יחמיר אותם, וזה רק ישתף פעולה עם ההפרעת האכילה שלכם שתטפס לאט לאט לכיסא השליטה שלה. אולי תרגישו תחושת ריקנות, תרגישו רעבים שחלק מכם יפרשו כתחושה של שליטה, שמחה, חוזק או רזון. אבל זה לא המקרה. אתם צריכים לאכול, למלא את הגוף שלכם באוכל. ללכת נגד הקול הזה בראש שלכם. זה קשה, אבל להקשיב לקול הזה לא ייגרום לשום דבר להשתפר וזה לא יגרום לתחושות השומן האלו לעבור, בטח שלא בטווח הארוך.

במקום זאת, שימו בגדים נכונים. תמנעו ממכנסים צמודים או משמלות שחורות צמודות... או בעצם, פאק, תלבשו את הבגדים האלה. תלחמו בהפרעת האכילה ותראו לה שאתם יכולים להרגיש שמנים אבל עדיין לצאת מהבית לבושים בשמלה שחורה או בחולצת בטן. הדרך היחידה להפסיק להתבייש בגוף שלך, להפסיק לחשוש מהפגמים שלו, הוא להציג אותם ולשדר לעצמך שאתה בטוח בהם, גם אם הרגשות אומרים אחרת. זה אותו הדבר כמו עם מאכלים מפחידים. אתה חייב לאכול אותם, שוב ושוב, עד שאין להם שום שליטה עלייך. עד שאתה לומד ששום דבר לא משנה. שום דבר לא ישתנה אם תאכל פיצה ושום דבר לא ישתנה אם תלבשי שמלה שחורה צמודה. בעצם, כן, דברים ישתנו, כי אתם תרוויחו עוד טיפה מהחופש שהפרעת האכילה לקחה להם. 

זה אומנם לא נכון לכל האנשים, כי כן, לפעמים כשאני מסתכלת במראה אחריי ארוחה כבדה וחווה (אומנם לעיתים רחוקות מאוד, אבל זה עדיין קורה) את התחושות האלה, אני מעדיפה ללבוש משהו יותר רופף ומשוחרר ונוח. ולזכור, שזה יעבור. הכל תמיד עובר, ולכן לא צריך לתת לתחושה זמנית את הכוח לגרום לשיקום שלכם נזק קבוע. 

הרגשות האלה ייחלשו ויופיעו בתדירות נמוכה יותר ויותר ככל שתהפכו להיות יותר חזקים. הם באים והולכים אפילו אחריי השיקום, כי לצערי הרב בחברה שלנו, גם לאנשים ללא הפרעת אכילה יש ימים "שמנים". אבל זה חשוב לזכור שזה לא השומן שאתם מרגישים. זה משהו אחר, ולדעת מה זה יכול לפתור את הבעיות האלה ולהיפטר מהרגשות האלה. באופן אישי, תחושת "שומן" אצלי נובעת פשוט מתחושה של חוסר בטחון או שאני לא טובה מספיק. זה עדיין פצע מההפרעת האכילה, אם אני נכשלת במבחן בלימודים, איכשהו אני מוצאת את עצמי מרגישה חסרת בטחון כלפיי הגוף שלי, כי לימדתי את עצמי להעניש את הגוף שלי כשאני מרגישה לא טובה מספיק. הדרך להתמודד עם זה? לתת לעצמי להרגיש ככה, אבל לא לתת לזה לזה להשפיע על הפעולות שלי. וזה השיעור הכי חשוב שלמדתי בשיקום: רגשות לעיתים משקפים לדעתנו את המציאות, אבל זה לא נכון, הפער עצום, וכשזה נוגע להפרעות אכילה, הרגשות יכולים להישאר אבל ההשפעה שלהם על המציאות תהיה אפסית.