מקור/ EveryThingEdRecovery

אכילה אינטואטיבית היא קונספט שאני מאוד מתחברת אליו. בחברה שרעולה בתרבות הדיאטות, עם אחוז עצום מהאוכלוסיה שאיבד את היכולת לבטוח בגוף שלו, ובמקום זאת לספור קלוריות או ערכים תזונתיים, או להמנע מקבוצות מזון, או לנסות צומות מיצים, ניקוי רעלים, דיאטות מרקי כרוב... רשימת הדיאטות והדרכים להרעיב את עצמך היא אין סופית. העובדה היא, שלמרות הכל, אנחנו לא מתעלמים מסימנים אחרים שהגוף שלנו משדר לנו: להתפנות, להתעטש, להשתעל, לגרד, להזיז את האצבעות שלנו מדבר רותח, למצמץ. אבל להתעלם מסימני רעב ואז להחשיב את זה כדבר טוב זה אבסורדי.
החלטנו להפסיק לבטוח בגוף הביולוגי שלנו: גוף שנבנה על מנת לשרוד, ובמקום זאת להקשיב לתעשייה הדיאטות והירידה במשקל שמגלגלת מיליארדים, לתרבות הלא בריאה שלנו שעסוקה בלהיות אובססיבית לרזון, והמדיה שמעמידה פנים שהיא גם וגם (שוב, כדי לעשות כסף).
אין לזה היגיון. זה מגוחך. זה מטורף. ועדיין, כמעט כולנו מרגישים אשמים לפחות קצת כשאנחנו מקשיבים ומגיבים לרעב שלנו. 

אכילה אינטואטיבית היא פילוסופיה תזונתית שמבוססת על להיות יותר נוכח וקשוב לסימני הרעב הטבעיים שהגוף משדר- זו דרך יותר אפקטיבית לשמור על משקל בריא (עבור הגוף האינדיווידואלי שלך), יותר מאשר "לשלוט" ו"לפקוח עין" על כמות האנרגיה והשומן שבמאכלים שאנו צורכים.

שוב, כשאתם קוראים את המונח "משקל בריא" זה אומר המשקל הבריא שהגוף שלך נמצא בו בצורה טבעית, ואין לו שום קשר לBMI.
ליצור חיבור חדש עם הגוף שלך. להקשיב לו. להעריך ולכבד את הרמזים והסימנים שהוא משדר לנו. לכבד אותו ולתת לו את הטיפול שהוא צריך ומגיע לו לקבל... זאת בידיוק הגישה הנכונה להוות, ובידיוק הפעולה הנכונה לבצע. עם זאת, כשזה נוגע לשיקום מהאפקטים של דיאטות, או אפילו רציני יותר, הפרעת אכילה, אכילה אינטואטיבית הופכת למשהו קצת יותר טריקי מכדי שפשוט תזרוק את עצמך אליו. 

חודשים או שנים של נזק שנגרם לגוף שלך דרך הגבלת קלוריות יכולים לגרום לבעיות עצומות באופן שבו הגוף שלך מתקשר איתך, במיוחד כשזה נוגע לרעב- וכמה שאני יודעת את זה ממקור ראשון. סימני הרעב שלך יכולים להפוך למדוכים, ובעקבות זאת לא יהיה ניתן להתסמך עליהם במהלך תהליך השיקום. כשזה המקרה, זה אומר שגם רעב לכמות אנרגיה נכונה וגם חשקים לסוגי אוכל מסויימים לא יורגשו אצל הבן אדם שחווה את זה, ולכן אכילה אינטואטיבית תהיה דבר קטסטרופלי עבורם. באופן אישי, חודשיים לתוך השיקום שלי, זינקתי לתוך אכילה אינטואטיבית אחריי יותר מחמש שנים של הרעבה- ומה יצא מזה? איבוד כל דבר טוב שהרווחתי במהלך אותו שיקום שעשיתי, הדרדרות פיזית ומנטאלית, ובעיקר- הרס מוחלט של כל אמון שהתחלתי לייצר בגוף שלי כלפיי.
זה אומר שהם לא יקבלו את האנרגיה שהגוף שלהם צריך לתפקודים יום יומיים, וזה אומר שהם לא יקבלו את סוגי המזון שהגוף שלהם צריך ואת הערכים התזונתיים שחסרים לגוף. לאנשים האלה, אכילה אינטואטיבית לא תהיה משהו שהם יוכלו לזנק עליו ישר על ההתחלה, ויותר יצטרכו להציב את זה כמעין מטרה מאוחרת יותר במהלך השיקום. אלו שאינם מרגישים סימני רעב אמיתיים יצטרכו להמשיך לספור קלוריות בשביל לוודא שהם אוכלים מספיק (רשמתי על ספירת קלוריות בתהליך השיקום כאן), וגם יצטרכו "לשים עין" על סוגי האוכל שהם צורכים על מנת לוודא שהם מקבלים מספיק מכל קבוצות המזון. אופציות אחרות מלבד ספירת קלוריות (אני יודעת שזה לא מתאים לכולם), יכולות להיות לעקוב אחריי תפריט תזונתי- שגם לזה כמובן, יש יתרונות וחסרונות (כמובן שהכי חשוב לדאוג שהתפריט יכיל כמות קלוריות מספקת ואת כל הערכים התזונתיים הדרושים) או לבקש ממישהו אחר לספור עבורך ולוודא שאתה אוכל מספיק.

אלו שכן חווים סימני רעב אמינים יגלו שהם מסוגלים לעבור לאכילה אינטואטיבית מהר יותר, למרות שאני תמיד אמליץ לספור קלוריות בהתחלה על מנת לבחון האם סימני הרעב שלך אמינים או לא (הנה פוסט על איך לדעת האם אתה מוכן לאכול בצורה אינטואטיבית). אלו עם סימני רעב אמינים אולי יימצאו את עצמם רעבים בטירוף, או רעבים לכמות שהם צריכים לצרוך ביום ואז יימצאו את עצמם גוועים לחלוטין רוב הזמן. זה נורמלי ומצופה בתהליך השיקום, ומה שנקרא "רעב קיצוני" (כאן, כאן, וכאן פוסטים בנושא). זה משהו שאנשים שנמצאים בשיקום חווים לעיתים קרובות, אבל לא תמיד. אלו שאכן חווים סימני רעב אמינים יגלו שהם רעבים לכמות הקלוריות שהגוף שלהם צריך מידיי יום.

חלק מהאנשים בשיקום יעברו תקופות של סימני רעב אמינים וסימני רעב לא אמינים, ובמהלך הזמן הזה ההמלצה הטובה ביותר היא לספור קלוריות ולשים עין על מה אתם אוכלים עד שאתם מתחילים לחוות סימני רעב אמינים.
עבור אלו שחווים סימני רעב אמינים וגם עבור אלו שחווים סימני רעב לא אמינים, זה חשוב לוודא שאתם אוכלים את כל קבוצות המזון, היות וכולן חשובות עבור הבריאות. זה חשוב לציין שגם עבור אלו שחווים סימני רעב אמינים וגם עבור אלו שלא חווים סימני רעב אמינים- שזה נורמלי בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה או מדיאטות להרגיש חשקים עבור מאכלים שעשירים באנרגיה, במיוחד מאכלים עשירים בשומן, סוכר או בתכולת הפחמימות. הסיבה היא שמאכלים מעובדים יכולים להיות הדבר הטוב ביותר לשיקום, במיוחד בשלבים ההתחלתיים. מאכלים עשירים באנרגיה יעזרו למלא את הגרעון הקלורי ולתקן את הנזק שנגרם במהלך ההרעבה, בנוסף לסיפוק אנרגיה לפעילויות יום-יומיות. מאכלים עשירים בשומן עוזרים בלהחזיר את המחזור בחזרה, לתקן את פעילות המעיים, והחשוב ביותר, המוח עשוי מלפחות 60% שומן מה שדורש אכילת שומן על מנת להחלים ולשמור על בריאות המוח. לעיתים קרובות בשיקום אנשים משתוקקים ל"ג'אנק" בגלל שזה מה שהגוף שלהם צריך, וזה בסדר. אם אתה אוכל הרבה יותר פחמימות מאשר כל קבוצת מזון אחרת, זה בסדר. אם אתם אוכלים הרבה יותר מאכלים עשירים בסוכר לעומת קבוצות אחרות, גם זה בסדר. מה שלא בסדר זה רק להגיב לחשקים האלו ולא לצרוך שום קבוצת מזון אחרת. להגיב לחשקים זה לחלוטין חשוב, אבל חשוב שלא תפספס אף קבוצת מזון אחרת.  
בעיה נפוצה למדיי עבור אנשים עם הפרעות אכילה או אפילו דיאטות היא למלא את הקיבה באמצעות פירות וירקות, ועבור האנשים האלה, לחתוך בצריכה שלהם ולחשוב עליהם פחות זו בהחלט המטרה, אבל עבור אחרים, הם יכולים לגלות שבשיקום יכולים להיות להם סימני רעב שניתן לסמוך עליהם בכל מה שנוגע לכמות הקלוריות שהגוף שלהם צריך, אבל הם לא יחשקו בכל סוגי המאכלים שהגוף שלהם צריך. הגוף, בדרך הזו, מאפשר לך לסמוך עליו בזה שהוא נותן לך לדעת בידיוק מה הוא צריך במטרה להפוך למאוזן אנרגטית (על ידי כך שהוא חושק במאכלים עשירים באנרגיה), אבל זו כרגע העדיפות העליונה שלו והוא לא נותן לך סימנים שיכולים לאפשר לגוף שלך לקבל את כל הערכים התזונתיים שהוא צריך.
אל תהפוך לאובססיבי סביב זה, אלא פשוט תוודא שאתה כן צורך את כל קבוצות המזון במהלך היום. כל קבוצת מזון שאתה מגלה שאתה לא צורך היות ואין לך חשק אליה, מסמלת שזה הזמן להתחיל לשים לב אליה ולצרוך אותה. שוב, הגוף שלנו דורש את כל קבוצות המזון.

בזמן שאנשים רבים חושקים ב"ג'אנק", יכול להיות שאתה גם חווה חשקים עבור חלב, קורנפלקס ודגים/בשר. אתה יכול להשתוקק לכל דבר שהוא! יכול להיות שתגלה שאתה משתוקק לקומבינציות מוזרות של אוכל, וזה נורמלי לחלוטין גם כן. פשוט תגיב למה שהגוף שלך מבקש.
אם אתה חווה רעב קיצוני ו/או חשקים קיצוניים רק עבור קבוצת מזון אחת או כלפיי מאכל ספציפי אחד, אל תלחץ. התאבון מתאזן ברגע שהגוף בריא יותר בשביל לכלול חשקים לכמות עצומה של מאכלים: שוקולד, חלב, פירות, קורנפלקס, סופגניות, פיצה, פסטה, ירקות, דגים, סטייק, עוגה... הכל. שום אוכל לא יכול להיות שוב מחוץ לגבול, והגוף שלך יתחיל לתת לך יותר ויותר סימני רעב אמינים ככל שהגוף שלך הופך להיות בריא יותר ויותר, עד שאתה סוף סוף מסוגל שוב באמת לתקשר איתו ולסמוך עליו. תזרוק את העיתונים. תשכח מהמדיה. תשכח מתרבות הדיאטות ומהאובססיה הלא בריאה של החברה לרזון. תסמוך על הגוף שלך, תעבוד איתו. אין שום דרך לא נכונה להוות גוף (ובבקשה בבקשה בבקשה תבדקו את הפוסטים האלה: כאן, כאן, כאן וכאן בנושא set point weight ובריאות בכל משקל). 

עבור אנשים מסויימים, אכילה אינטואטיבית יכולה להיות משהו שהם מתחילים לעשות בשלב יחסית מוקדם בשיקום מהפרעת אכילה או מדיאטה, אבל עבור אחרים (כמוני), זה יכול לקחת זמן עד שהגוף שלהם מתרגל ומסוגל לשלוח סימנים נכונים (לי זה לקח יותר משנה וחצי). לא משנה באיזה מקרה מדובר, אכילה אינטואטיבית היא מטרה מדהימה לעבוד לכיוונה, אבל זה חשוב לזכור שזה משהו שיכול לקחת זמן, סבלנות והתמדה. אני תמיד אציע להציב את זה כמטרה, ולעולם לא הייתי רוצה שמישהו יחזור להקשיב לתרבות הדיאטות- זה מה שמוביל הרבה אנשים למצב נוראי מבחינה נפשית ופיזית מלכתחילה.
הקשבה לגוף הטבעי, הביולוגי, האמיתי שלך הוא הדבר הכי טוב עבור הבריאות הפיזית והנפשית שלך כשזה נוגע לאכילה. שום קונספטים שנוצרו על ידי החברה. ותמיד לדעת שאוכל הוא לא רק הזנה לגוף, אלא גם תענוג והנאה גם כן. תעשה מה שמשמח אותך, ומה שעושה אותך בריא, גם פיזית וגם מנטלית. מגיע לך.