מקור/ EverythingEDRecovery

זה קורה לכולנו בנקודה כלשהי במסע מחולי לבריאות: אנחנו שומעים הערה, רואים מאמר בעיתון או משום מקום מוצאים את עצמנו
שוקעים במערבולת של מחשבות, רעיונות, מה אם פשוט הייתי מתאמנת יותר? מה אם אני פשוט אגביל רק טיפה את הקלוריות?
מה אם ארד חמש קילו? מה אם פשוט אחתוך מהתזונה את xyz?
מה אם פשוט...?

אה, וכמובן: הייתי מרגישה הרבה יותר טוב אם הייתי רזה יותר.

דיי.

התשובה היא שאת לא. את תרגישי גרוע יותר. תמיד. 
להשתמש בהתנהגויות שמאפיינות את הפרעת האכילה יובילו אותך מהר מאוד לדרך החלקלקה למטה, ישר לבור של אומללות.
את יכולה לשכנע את עצמך כמובן שאת לא תגיעי לשם, אבל את כן. ואפילו אם לא, לתת לעצמך להתנהל על פי מה שהפרעת האכילה מכתיבה זה לא בדיוק חופשה בדיסנילנד. זה חשוך ומסוכן וחשוב שתזכירי לעצמך שאלוהים, זה פאקינג לא כיף.
הנה כמה נקודות לחשוב עליהן כשאת מרגישה את הדחף והפיתוי לשוב לזרועות של המחלה:

1. תשאלי את עצמך, מה הפרעת האכילה נתנה לך? מה התועלת שהייתה לך ממנה? אוקיי, נכון, אני יודעת שיש סיכוי גבוה שהיא הפכה אותך לרזה או לרזה יותר, אבל מה בתכלס הרווחת מלהיות רזה? האם זה גרם לך לפתח מערכות יחסים בריאות ויציבות עם חברים, משפחה או בני זוג? האם זה גרם לך למצוא עבודה שאת אוהבת? האם זה קנה לך בית נחמד? האם זה תרם להשכלה שלך? האם זה גרם לך להרגיש טוב יותר לגבי עצמך? האם זה הביא לך אושר? אני מתארת לעצמי שהתשובה היא לא. הפרעות אכילה עוזרות לנו להרגיש בשליטה (שהיא רק אשליה) אבל מעבר לכך, הפרעות אכילה או הרזון עצמו לא נותן לנו שום דבר אמיתי.
 

2. תחשבי על הסיבות האישיות שלך שגרמו לך לרצות להשתקם. תרשמי אותן ותחשבי עליהן. האם באמת שווה לנטוש את המטרות והסיבות האלו בשביל לרדת במשקל? הסיבות שלך אולי כוללות את הדברים שציינתי בסעיף הראשון. אולי הן גם כוללות רצון לחיים חרדתיים פחות, טיולים עם חברים, להיות נוכחת ביום יום שלך, לחוות חוויות, לשמור על בריאות הגוף שלך על מנת להיות מסוגלת ללדת ילדים מתישהו, להיות פעילה עם התחביבים והתשוקות שלך, להיות מסוגלת ליהנות מאירועים חברתיים, להיות מסוגלת ליהנות מאוכל, לישון טוב יותר, שיהיה לך זמן וחלל פנימי לעשות את הדברים שאת באמת רוצה לעשות, לכוון את האנרגיות שיש לך להפקת הנאה מהחיים, להיות פרודוקטיבית ולמלות את עצמך מבפנים בדברים שמשמעותיים וחשובים לך, להרגיש פיזית יותר טוב (מיליון פעם יותר טוב!) ולהרוויח את האישיות האמיתית שלך חזרה.

3. תשתמשי במערכת התמיכה שיש לך. חברים, משפחה, בן/בת זוג, רופאים, פסיכולוגים, פורומים לתמיכה אונליין- תשתמשי בהם! הם שם בשביל לעזור לך ולעיתים קרובות מהווים לעזרה קריטית כשאת צריכה להישאר חזקה ולהמשיך בתהליך שלך. אולי תרגישי מבויישת או כאילו נכשלת, אבל זה לא המקרה- כולם נופלים ומסתכלים אחורה לפעמים. גם זה חלק מהתהליך! אל תסבלי בשקט. תחפשי תמיכה.
 

4. תצמצמי את ההשפעות השליליות. תיפטרי מהעיתונים האידיוטיים שמזיינים את השכל (סלחו לי על הביטוי) עם כל הבולשיט של תרבות הדיאטות. תפסיקי לעקוב אחרי משתמשים ברשתות החברתיות שגורמים לך להרגיש כאילו את עושה את השיקום לא נכון. תפסיקי להסתכל על הבלוגרית הטבעונית-פלאו-80/10/10 ששורדת ע"י צריכה של אבוקדו מעוך ומיצי ירקות בלבד ומתאמנת שבע פעמים בשבוע בגלל שזה גורם לה להיות כולללכךךך שמחההההההההה (זה לא). תעקבי אחרי אנשים שמרסקים את הפרעת האכילה שלהם, אוכלים מאכלים שמפחידים אותם ונחים. תעקבי אחרי אנשים שהם body positive וfood positive. תעקבי אחרי אנשים שלא מציבים חוקים לגבי איך בריאות אמורה להראות- מכיוון שבריאות היא דבר סובייקטיבי עבור כל אחד ואחת. תחתכי אנשים רעילים מהחיים שלך. תציבי ותבהירי מהם הגבולות שלך לאנשים שאת אוהבת שמעירים על הגוף/בחירות מזון/אורך חיים/הרגלי ספורט שלך או למי שלא מפסיק לדבר על הדיאטה הנוכחית שהוא עושה. תשתמשי בהשפעה החיובית של אלו שבאמת דוחפים אותך קדימה כמוטיבציה להתקדם קדימה. 

5. אם את מוצאת את עצמך מפספסת אוכל פה ושם, תעשי לעצמך לוח זמנים. תוודאי שאת אוכלת בצורה נורמלית וסדירה. אם את מוצאת את עצמך מתרצת תירוצים בשביל להמנע מאכילה אז יכול להיות שתצטרכי לקחת על עצמך תוכנית קפדנית עוד יותר עד שתהיה מסוגלת לחזור לאכול בצורה אינטואטיבית. שלוש ארוחות עיקריות ושלוש ארוחות ביניים למשל. כמויות הגונות ובלי תירוצים לא לאכול אותן.

6. תדעי מהן נורות האזהרה שלך. אם את שמה לב שאת:
-מחפשת סיבות לא לאכול/להמנע מסיטואציות שכוללות אוכל
-מגבירה את כמות הפעילות הגופנית שאת עושה
-שוקלת את עצמך שוב/לעיתים קרובות יותר
-דואגת לגבי אוכל/משקל/התעמלות
-משנה את הדרך שבה את מלבשת/מחביאה את הגוף שלך
-בודקת את הגוף שלך/מבזבזת בזמן בלנתח את הגוף שלך במראה
-חותכת מאכלים מסויימים מהתזונה שלך או חושבת על זה
-מפנטזת על שליטה
-מחביאה התנהגויות מופרעות מאחרים
-מרגישה שאת צריכה לשנות את הדרך שבה הגוף שלך נראה 

-מרגישה אשמה אחרי שאכלת/נחת

אז יכול להיות שכל אחד מאלו מסמלים שאת בסכנה לנפילה מהשיקום או כבר בעיצומה של נפילה כזו. אם את יודעת מהם סימני האזהרה שלך ומסוגלת לזהות אם את עושה/חושבת על הדברים האלה אז את תהיה מסוגלת להגדיר ולפתור את הבעיה מהר הרבה יותר. זה יאפשר לך להוציא את עצמך מנפילה/למנוע אחת כזו לפני שהיא הופכת לכדור שלג שהולך ומתגלגל לכיוון הלא נכון במהירות עצומה. רעיון טוב נוסף יהיה לשתף את הבן/בת זוג, חברים, משפחה לגבי מהם הדגלים האדומים שלך כך שאם את לא תהיה מסוגלת לזהות אותם בעצמך, תהיה להם האופציה לזהות אותם ולתמוך בך בחזרה למסלול הנכון.

7. תזכרי ששיקום הוא לא קו ישר למעלה וכל נפילה היא הזדמנות ללמוד ולקחת צעדים גדולים יותר קדימה. חלק מהשיעורים הכי חשובים שלמדתי היו במהלך הנפילות שחוויתי במהלך השיקום. תרימי את עצמך למעלה, תנערי את האבק ואל תתני לחרא הזה לחטוף אותך בחזרה. אל תשכחי ללמוד מהנפילות כי זה מה שימנע מהן מלחזור על עצמן. 

8. תשמרי על עצמך עסוקה ותשתמשי בטכניקות להסחת הדעת. הנה כמה רעיונות מה את יכולה אולי לעשות כשאת מוצאת את עצמך עם תחושות חרדה/אשמה/פיתויים לחזור אחורה: