לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לאנשים בשיקום על ידי אנשים שהשתקמו.

Avatarכינוי:  RecoverED.

בת: 11





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2017

האם אכילה אינטואטיבית היא רעיון טוב בשיקום מהפרעת אכילה?


מקור/ EveryThingEdRecovery

food1

אכילה אינטואטיבית היא קונספט שאני מאוד מתחברת אליו. בחברה שרעולה בתרבות הדיאטות, עם אחוז עצום מהאוכלוסיה שאיבד את היכולת לבטוח בגוף שלו, ובמקום זאת לספור קלוריות או ערכים תזונתיים, או להמנע מקבוצות מזון, או לנסות צומות מיצים, ניקוי רעלים, דיאטות מרקי כרוב... רשימת הדיאטות והדרכים להרעיב את עצמך היא אין סופית. העובדה היא, שלמרות הכל, אנחנו לא מתעלמים מסימנים אחרים שהגוף שלנו משדר לנו: להתפנות, להתעטש, להשתעל, לגרד, להזיז את האצבעות שלנו מדבר רותח, למצמץ. אבל להתעלם מסימני רעב ואז להחשיב את זה כדבר טוב זה אבסורדי.
החלטנו להפסיק לבטוח בגוף הביולוגי שלנו: גוף שנבנה על מנת לשרוד, ובמקום זאת להקשיב לתעשייה הדיאטות והירידה במשקל שמגלגלת מיליארדים, לתרבות הלא בריאה שלנו שעסוקה בלהיות אובססיבית לרזון, והמדיה שמעמידה פנים שהיא גם וגם (שוב, כדי לעשות כסף).
אין לזה היגיון. זה מגוחך. זה מטורף. ועדיין, כמעט כולנו מרגישים אשמים לפחות קצת כשאנחנו מקשיבים ומגיבים לרעב שלנו. 

אכילה אינטואטיבית היא פילוסופיה תזונתית שמבוססת על להיות יותר נוכח וקשוב לסימני הרעב הטבעיים שהגוף משדר- זו דרך יותר אפקטיבית לשמור על משקל בריא (עבור הגוף האינדיווידואלי שלך), יותר מאשר "לשלוט" ו"לפקוח עין" על כמות האנרגיה והשומן שבמאכלים שאנו צורכים.

שוב, כשאתם קוראים את המונח "משקל בריא" זה אומר המשקל הבריא שהגוף שלך נמצא בו בצורה טבעית, ואין לו שום קשר לBMI.
ליצור חיבור חדש עם הגוף שלך. להקשיב לו. להעריך ולכבד את הרמזים והסימנים שהוא משדר לנו. לכבד אותו ולתת לו את הטיפול שהוא צריך ומגיע לו לקבל... זאת בידיוק הגישה הנכונה להוות, ובידיוק הפעולה הנכונה לבצע. עם זאת, כשזה נוגע לשיקום מהאפקטים של דיאטות, או אפילו רציני יותר, הפרעת אכילה, אכילה אינטואטיבית הופכת למשהו קצת יותר טריקי מכדי שפשוט תזרוק את עצמך אליו. 


חודשים או שנים של נזק שנגרם לגוף שלך דרך הגבלת קלוריות יכולים לגרום לבעיות עצומות באופן שבו הגוף שלך מתקשר איתך, במיוחד כשזה נוגע לרעב- וכמה שאני יודעת את זה ממקור ראשון. סימני הרעב שלך יכולים להפוך למדוכים, ובעקבות זאת לא יהיה ניתן להתסמך עליהם במהלך תהליך השיקום. כשזה המקרה, זה אומר שגם רעב לכמות אנרגיה נכונה וגם חשקים לסוגי אוכל מסויימים לא יורגשו אצל הבן אדם שחווה את זה, ולכן אכילה אינטואטיבית תהיה דבר קטסטרופלי עבורם. באופן אישי, חודשיים לתוך השיקום שלי, זינקתי לתוך אכילה אינטואטיבית אחריי יותר מחמש שנים של הרעבה- ומה יצא מזה? איבוד כל דבר טוב שהרווחתי במהלך אותו שיקום שעשיתי, הדרדרות פיזית ומנטאלית, ובעיקר- הרס מוחלט של כל אמון שהתחלתי לייצר בגוף שלי כלפיי.
זה אומר שהם לא יקבלו את האנרגיה שהגוף שלהם צריך לתפקודים יום יומיים, וזה אומר שהם לא יקבלו את סוגי המזון שהגוף שלהם צריך ואת הערכים התזונתיים שחסרים לגוף. לאנשים האלה, אכילה אינטואטיבית לא תהיה משהו שהם יוכלו לזנק עליו ישר על ההתחלה, ויותר יצטרכו להציב את זה כמעין מטרה מאוחרת יותר במהלך השיקום. אלו שאינם מרגישים סימני רעב אמיתיים יצטרכו להמשיך לספור קלוריות בשביל לוודא שהם אוכלים מספיק (רשמתי על ספירת קלוריות בתהליך השיקום כאן), וגם יצטרכו "לשים עין" על סוגי האוכל שהם צורכים על מנת לוודא שהם מקבלים מספיק מכל קבוצות המזון. אופציות אחרות מלבד ספירת קלוריות (אני יודעת שזה לא מתאים לכולם), יכולות להיות לעקוב אחריי תפריט תזונתי- שגם לזה כמובן, יש יתרונות וחסרונות (כמובן שהכי חשוב לדאוג שהתפריט יכיל כמות קלוריות מספקת ואת כל הערכים התזונתיים הדרושים) או לבקש ממישהו אחר לספור עבורך ולוודא שאתה אוכל מספיק.

 

אלו שכן חווים סימני רעב אמינים יגלו שהם מסוגלים לעבור לאכילה אינטואטיבית מהר יותר, למרות שאני תמיד אמליץ לספור קלוריות בהתחלה על מנת לבחון האם סימני הרעב שלך אמינים או לא (הנה פוסט על איך לדעת האם אתה מוכן לאכול בצורה אינטואטיבית). אלו עם סימני רעב אמינים אולי יימצאו את עצמם רעבים בטירוף, או רעבים לכמות שהם צריכים לצרוך ביום ואז יימצאו את עצמם גוועים לחלוטין רוב הזמן. זה נורמלי ומצופה בתהליך השיקום, ומה שנקרא "רעב קיצוני" (כאן, כאןוכאן פוסטים בנושא). זה משהו שאנשים שנמצאים בשיקום חווים לעיתים קרובות, אבל לא תמיד. אלו שאכן חווים סימני רעב אמינים יגלו שהם רעבים לכמות הקלוריות שהגוף שלהם צריך מידיי יום.

 

food 4

חלק מהאנשים בשיקום יעברו תקופות של סימני רעב אמינים וסימני רעב לא אמינים, ובמהלך הזמן הזה ההמלצה הטובה ביותר היא לספור קלוריות ולשים עין על מה אתם אוכלים עד שאתם מתחילים לחוות סימני רעב אמינים.
עבור אלו שחווים סימני רעב אמינים וגם עבור אלו שחווים סימני רעב לא אמינים, זה חשוב לוודא שאתם אוכלים את כל קבוצות המזון, היות וכולן חשובות עבור הבריאות. זה חשוב לציין שגם עבור אלו שחווים סימני רעב אמינים וגם עבור אלו שלא חווים סימני רעב אמינים- שזה נורמלי בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה או מדיאטות להרגיש חשקים עבור מאכלים שעשירים באנרגיה, במיוחד מאכלים עשירים בשומן, סוכר או בתכולת הפחמימות. הסיבה היא שמאכלים מעובדים יכולים להיות הדבר הטוב ביותר לשיקום, במיוחד בשלבים ההתחלתיים. מאכלים עשירים באנרגיה יעזרו למלא את הגרעון הקלורי ולתקן את הנזק שנגרם במהלך ההרעבה, בנוסף לסיפוק אנרגיה לפעילויות יום-יומיות. מאכלים עשירים בשומן עוזרים בלהחזיר את המחזור בחזרה, לתקן את פעילות המעיים, והחשוב ביותר, המוח עשוי מלפחות 60% שומן מה שדורש אכילת שומן על מנת להחלים ולשמור על בריאות המוח. לעיתים קרובות בשיקום אנשים משתוקקים ל"ג'אנק" בגלל שזה מה שהגוף שלהם צריך, וזה בסדר. אם אתה אוכל הרבה יותר פחמימות מאשר כל קבוצת מזון אחרת, זה בסדר. אם אתם אוכלים הרבה יותר מאכלים עשירים בסוכר לעומת קבוצות אחרות, גם זה בסדר. מה שלא בסדר זה רק להגיב לחשקים האלו ולא לצרוך שום קבוצת מזון אחרת. להגיב לחשקים זה לחלוטין חשוב, אבל חשוב שלא תפספס אף קבוצת מזון אחרת.  
בעיה נפוצה למדיי עבור אנשים עם הפרעות אכילה או אפילו דיאטות היא למלא את הקיבה באמצעות פירות וירקות, ועבור האנשים האלה, לחתוך בצריכה שלהם ולחשוב עליהם פחות זו בהחלט המטרה, אבל עבור אחרים, הם יכולים לגלות שבשיקום יכולים להיות להם סימני רעב שניתן לסמוך עליהם בכל מה שנוגע לכמות הקלוריות שהגוף שלהם צריך, אבל הם לא יחשקו בכל סוגי המאכלים שהגוף שלהם צריך. הגוף, בדרך הזו, מאפשר לך לסמוך עליו בזה שהוא נותן לך לדעת בידיוק מה הוא צריך במטרה להפוך למאוזן אנרגטית (על ידי כך שהוא חושק במאכלים עשירים באנרגיה), אבל זו כרגע העדיפות העליונה שלו והוא לא נותן לך סימנים שיכולים לאפשר לגוף שלך לקבל את כל הערכים התזונתיים שהוא צריך.
אל תהפוך לאובססיבי סביב זה, אלא פשוט תוודא שאתה כן צורך את כל קבוצות המזון במהלך היום. כל קבוצת מזון שאתה מגלה שאתה לא צורך היות ואין לך חשק אליה, מסמלת שזה הזמן להתחיל לשים לב אליה ולצרוך אותה. שוב, הגוף שלנו דורש את כל קבוצות המזון.

fod 2

בזמן שאנשים רבים חושקים ב"ג'אנק", יכול להיות שאתה גם חווה חשקים עבור חלב, קורנפלקס ודגים/בשר. אתה יכול להשתוקק לכל דבר שהוא! יכול להיות שתגלה שאתה משתוקק לקומבינציות מוזרות של אוכל, וזה נורמלי לחלוטין גם כן. פשוט תגיב למה שהגוף שלך מבקש.
אם אתה חווה רעב קיצוני ו/או חשקים קיצוניים רק עבור קבוצת מזון אחת או כלפיי מאכל ספציפי אחד, אל תלחץ. התאבון מתאזן ברגע שהגוף בריא יותר בשביל לכלול חשקים לכמות עצומה של מאכלים: שוקולד, חלב, פירות, קורנפלקס, סופגניות, פיצה, פסטה, ירקות, דגים, סטייק, עוגה... הכל. שום אוכל לא יכול להיות שוב מחוץ לגבול, והגוף שלך יתחיל לתת לך יותר ויותר סימני רעב אמינים ככל שהגוף שלך הופך להיות בריא יותר ויותר, עד שאתה סוף סוף מסוגל שוב באמת לתקשר איתו ולסמוך עליו. תזרוק את העיתונים. תשכח מהמדיה. תשכח מתרבות הדיאטות ומהאובססיה הלא בריאה של החברה לרזון. תסמוך על הגוף שלך, תעבוד איתו. אין שום דרך לא נכונה להוות גוף (ובבקשה בבקשה בבקשה תבדקו את הפוסטים האלה: כאן, כאן, כאן וכאן בנושא set point weight ובריאות בכל משקל). 

food 3

עבור אנשים מסויימים, אכילה אינטואטיבית יכולה להיות משהו שהם מתחילים לעשות בשלב יחסית מוקדם בשיקום מהפרעת אכילה או מדיאטה, אבל עבור אחרים (כמוני), זה יכול לקחת זמן עד שהגוף שלהם מתרגל ומסוגל לשלוח סימנים נכונים (לי זה לקח יותר משנה וחצי). לא משנה באיזה מקרה מדובר, אכילה אינטואטיבית היא מטרה מדהימה לעבוד לכיוונה, אבל זה חשוב לזכור שזה משהו שיכול לקחת זמן, סבלנות והתמדה. אני תמיד אציע להציב את זה כמטרה, ולעולם לא הייתי רוצה שמישהו יחזור להקשיב לתרבות הדיאטות- זה מה שמוביל הרבה אנשים למצב נוראי מבחינה נפשית ופיזית מלכתחילה.
הקשבה לגוף הטבעי, הביולוגי, האמיתי שלך הוא הדבר הכי טוב עבור הבריאות הפיזית והנפשית שלך כשזה נוגע לאכילה. שום קונספטים שנוצרו על ידי החברה. ותמיד לדעת שאוכל הוא לא רק הזנה לגוף, אלא גם תענוג והנאה גם כן. תעשה מה שמשמח אותך, ומה שעושה אותך בריא, גם פיזית וגם מנטלית. מגיע לך. 

נכתב על ידי RecoverED. , 24/8/2017 18:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך אנחנו שומעים את הדברים שנאמרים על הגוף שלנו- כשיש לנו הפרעת אכילה


speak-listen-image-e1436187399321

הבן זוג שלי ואני שוכבים במיטה. הוא כורך את זרועותיו סביבי ואנחנו כמו גוש של איברים מחוברים בין הסדינים. ואז הוא מדבר.
"את כל כך רכה," הוא אמר.
הוא אומר את זה הרבה. הוא גם אומר דברים כמו "כל כך כיף לחבק אותך" ו"את כמו כרית".
אני תוהה מה התגובה שלך הייתה כשקראת את המילים האלה. תדמיינו לשמוע אותם כשהן נאמרות לכם. איך זה היה גורם לכם להרגיש? מה הייתם שומעים? אני יודעת מה הייתה התגובה שלי לפניי מספר שנים. אני יודעת שהייתי שומעת "את שמנה".
 העיניין הוא, שאנחנו שומעים מה שאנשים אומרים ומחברים למילים שלהם את הפילטרים שלנו: פילטרים שנוצרו מתוך תסבוכת עצומה של חוויות. זה מה שהתודעה שלנו עושה, וכשמדובר במישהו עם הפרעת אכילה, הפילטר הזה מסוכן במיוחד היות והוא נוטה לראות את הדברים בדרכים הכי שליליות כשזה נוגע להערות או תגובות כלפיי הגוף שלנו. מילים של אנשים עוברות דרך הפילטר הזה ועוברות תרגום, אז מה שאנחנו שומעים זה לא בהכרח מה שנאמר.

בסיטואציה הזו, קצת צחקתי כשהבנתי שהמילים שלו עברו דרך "מתרגם הפרעת האכילה" שלי, ואז עברו דרך "המתרגם המשוקם" שלי, שהמשמעות של זה היא למעשה שהמילים שלו עברו דרך שני מצבים: "את כל כך רכה" תורגם ל"את שמנה", ואז ל"הוא מתכוון לזה שהעור שלך רך או אולי הוא מתכוון לכך שהגוף שלך רך אז אז מה, חלק ממנו באמת כזה, וזה נחמד, וזה נחמד לחבק דברים רכים אז תפסיקי להתנהג כאילו הוא אמר משהו שהפרעת האכילה שלך תופסת לשלילי".
לפעמים הבן זוג שלי שם את היד שלו על הבטן שלי ובעדינות קצת מועך אותה. כן, אתם יכולים לראות את הפרצוף שלי עכשיו: 

 

meme

אם הייתי בסיטואציה הזו לפניי שלוש שנים הייתי עוברת התמוטטות עצבים ומשתמשת בהתנהגויות דרסטיות ומסוכנות ביותר, וזה כנראה היה גם משהו שהייתי זוכרת לנצח כטריגר עד לנקודה של פגיעה עצמית. עם זאת, אני כבר לא הבן אדם הזה- למזלי- אני כבר לא במקום החשוך והעיוור הזה. במקום זה שאלתי אותו, קצת בחשש:
"אתה נוגע בשומן שלי?!" ולזה הוא החזיר לי תשובה: "כן, מצטער". ושוב, לפניי שלוש שנים מה שהייתי שומעת היה תשובה כמו:"כן, את מזכירה לי לוויתן על החוף ואני בעצם צוחק על השומן שלך ומזכיר לך שאת צריכה לעשות משהו לגביי זה בגלל שזה דוחה". אבל במקום הזאת, התרגום הבא שקיבלתי ממערכת שני-סוגי-התרגום הייתה "יש לך שומן על הגוף והוא נוגע בו בגלל שהיד שלו הייתה שם וזה חלק ממך וזה משהו רך, נחמד ונעים וזה בסדר. הוא עדיין מוצא אותך למושכת ורוצה אותך ערומה לצידו 100% מהזמן". בגלל שסבלתי מהפרעת אכילה לאורך כמעט עשור, ובגלל שאני חיה בחברה שסוגדת לתרבות הדיאטות והרזון, המוח שלי תמיד באופן אוטומטי יסיט את הדברים שלו לנטיב שלילי ולפילטר מכוער. אבל בגלל שנלחמתי בשיניים ובציפורניים עבור החיים שלי והצלחתי לטפס חזרה מהמחלה העוצמתית והמרושעת שלי, ובגלל שהחלטתי לדחות את תרבות הדיאטות ולחבק את אהבת הגוף, פיתחתי פילטר שני נפלא במקום שמאפשר לי לעצור, לראות את הדברים בהיגיון, ולנסות באמת לשמוע מה אנשים אומרים כשזה נוגע לגוף שלך (ולכל דבר אחר).
 

הדבר החשוב בסיטואציות האלו היא שהפירוש שאתה מקבל לדברים שנאמרים לך הוא לחלוטין שונה ותלוי איפה הראש שלך נמצא וביכולת שלך לשמוע למה באמת מתכוונים כשנאמרים לך דברים, יותר מאשר לסנן את הדברים האלה דרך הפילטר האישי שלך. אתה רוצה להיות מסוגן לשמוע באמת מה נאמר מאשר לחפש במילים של אחרים השתקפות לחוסר בטחון שלך בתגובה. אם אנחנו שומעים דברים דרך פילטר שלילי שאנחנו יצרנו, זה יכול להוביל לסיטואציות לא נעימות במיוחד עם אותו בן אדם או אנשים, בגלל שאנחנו מניחים שבמילים שלהם נמצאת הכוונה המוסתרת לפגוע או להעליב אותנו.
זה גם יכול להוביל למערבולת של מחשבות שליליות שעלולות בסופו של דבר להוביל להתנהגות עצמית פוגענית. זה חשוב לא לשמוע את המילים שאנשים אומרים כאישור לחוסר בטחון שיש לנו בעצמנו. הפרעת האכילה שלכם תמיד תחפש דרכים להוכיח לכם שהקיום שלה מוצדק, ושמגיע לכם להרגיש כמו שהיא רוצה שתרגישו. אל תתנו לה לגרום לכם תחושה נוראית ומרוחקת בין אם זה כלפיי עצמכם, או כלפיי אחרים. 

trh_the_act_of_listening

אם אתם מתקשים עם דברים שמישהו אומר לכם באופן קבוע, או אפילו תגובה חד פעמית שמשפיעה עליכם, אז דברו על זה.
ברוגע. בפתיחות. בכנות. במקום לנהול בתוקפנות, תשתמשו בדברים כמו "אני מרגיש" או "הפרעת האכילה שלי שומעת שמה שאתה אומר לי הוא כמו X" במקום "אתה גורם לי להרגיש X/אתה עושה X". מנגנוני ההגנה של אנשים נכנסים לפעולה כשהם מרגישים שמתקיפים אותם. לעיתים קרובות מה שנאמר הוא למעשה בסדר להיאמר והכוונה מאחוריי הדברים היא נטולת רצון לפגוע, אבל זאת הפרעת האכילה שמתרגמת את זה למשהו אחר ושמובילה לפגיעה. בגלל זה יותר יעיל לדבר על כך שזו האשמה של הפרעת האכילה יותר מאשר אשמתם של אותם האנשים.  אין ספק שאני מודעת לכך בצורה מוחלטת שיש אנשים חסרי כבוד, חסרי רגישות בורים וכן מרשים לעצמם לומר דברים שהם יודעים שעלולים להוביל לפגיעה או לפחות לא אכפת להם מספיק האם הבן אדם ייפגע או לא, אבל אני מדברת כרגע על אלו שאנחנו מניחים שהם לא אומרים דברים שגויים בפניי עצמם, אלא דברים שגורמים לטריגר עבור הפרעת האכילה, שמפעילה את הפילטר המכוער שלה ומתרגמת את הדברים בשבילנו. 


זה לא דבר פשוט לשנות את דפוסי המחשבה במוח שלנו, אבל זה כן אפשרי. זה לוקח זמן, סבלנות והתמדה. זה מצריך נחישות. זה מצריך קפדנות. זה אומר שאנחנו חייבים לאתגר את המחשבות הרעות כל פאקינג דקה של כל פאקינג יום. זה אומר לעבוד על לאהוב ולכבד את עצמך כבן אדם. זה אומר לצעוד צעדים אל עבר קבלה עצמית של הגוף שלך, בצורה הטבעית ובמשקל הבריא שלו. זה אומר לצעוק "לא" להפרעת אכילה ולהילחם על הבריאות והאושר שלך. זה אומר לזהות ולהבין שאנשים שאוהבים אותך באמת לא מנסים לפגוע בך. זה אומר לזכור שאולי אתה בנקודה הזו בחיים שלך שאתה מרגיש שנוא על סמך הגוף שלך ומתרגם את זה כשנאה כלפיי מי שאתה, אבל אלו לא הדברים שאנשים אחרים מרגישים כלפייך. זה אומר שיקום, וזה אומר לצאת למסע אל עבר המקום שאתה רוצה להיות בו. אל עבר חיים שאתה רוצה לחיות. להיות הבן אדם שהצליח להתעלות על הפרעצ האכילה. זה אומר לבחור את הדרך שמובילה לחופש.

 

נכתב על ידי RecoverED. , 2/8/2017 10:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הכל על שיקום מהפרעות אכילה ב-24/8/2017 18:42
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: המתמודדים , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRecoverED. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על RecoverED. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)