מקור
1. היות ואת מעודדת לאכול "לא בריא" כמה שאנחנו רוצים, ואומרת לנו לאכול מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים, זה אומר שאת מאמינה שאנחנו יכולים לאכול רק ג'נק פוד לשארית חיינו?
לא, אני מאמינה שדיאטה מאוזנת היא טובה לגוף היות והגוף דורש כל מיניי סוגים שונים של ערכים תזונתיים אז זה חשוב שנקבל אותם. אם את מפתחת מערכת יחסים בריאה עם אוכל ועם הגוף שלך, הדברים האלו יבואו ללא מאמץ היות ואת מקשיבה לרעב שלך ולמה שהגוף שלך מבקש לאכול, ואוכלת בצורה אינטואטיבית. הפכנו לכל כך מנותקים מהגוף שלנו שאנחנו קוראים באינטרנט מידע על מה אנחנו אמורים לעשות עבורו מהיבט של תזונה והתעמלות, במקום שאשכרה נקשיב למה שהגוף שלנו מבקש. החברה שלנו היא זאת שגורמת לנו להיות כל כך אובססיבים לגביי המראה של הגוף שלנו, מה אנחנו צריכים לעשות איתו ומה אנחנו צריכים לשים בתוכו, מה שגורם לנו לפאניקה וסטרס ואובססיה כלפיו. אנחנו עוקבים אחריי עיצות של אנשים אחרים (שברוב המקרים מנסים להרוויח עלינו כסף) ולא שמים לב למה הגוף שלנו מבקש. איבדנו כל קשר אליו. ריפוי ותיקון מערכת היחסים בינך לבין הגוף שלך תרשה לך לתקשר איתו מחדש ולעבוד יחד איתו, ולא נגדו. זה מה שיוביל אותך באופן טבעי לתזונה מאוזנת- שכוללת גם "ג'אנק פוד". שימי לב שכל מה שכתבתי הוא לגביי אנשים שהחלימו מהפרעת אכילה/אנשים ללא הפרעת אכילה. במהלך שיקום צפוי מאוד שהתזונה שלך לא תהיה מאוזנת בשל תת תזונה וגירעון קלורי. עדיין חשוב, למעשה חשוב במיוחד, ללכת עם הרעב שלך ועם מה שאת רוצה לאכול בזמן הזה, גם אם זה לא נראה לך מאוזן בכלל. פוסט בנושא נמצא כאן.
2. האם העובדה שאת מייעצת לאנשים לא לעשות פעילות גופנית בזמן שיקום אומרת שאת חושבת שאנשים צריכים להישאר לא פעילים לנצח?
ממש לא. אני חושבת שהתעמלות פיזית היא חלק חשוב מהחיים ומהבריאות, אבל זה נושא דיי טריקי עבור אנשים שהחלימו/מחלימים מהפרעת אכילה מגבילה. תשובה מפורטת לכך היא תשובה מספר 41.
3. לפעמים את אומרת לאנשים ללכת לרופא בשביל מידע ועיצות, ופעמים אחרות את מייעצת לאנשים ללכת כנגד העיצה שלהם. אז למה באמת את מתכוונת?
אז ככה, זה לא סוד שרופאים יכולים להיות בורים לחלוטין כשזה מגיע להפרעות אכילה (ובריאות נפשית באופן כללי), ויכולים לרשום שיטות לשיקום שאני באופן אישי מאמינה שלא יעניקו לך שיקום נכון ולא יעניקו לך אפשרות להחלמה ואפילו להזיק יותר מאשר להועיל (לדוגמא להתעמל ולאכול בריא עבור אדם עם הפרעת אכילה בהחלט שיטה שיכולה לפגוע פיזית ומנטאלית- התעמלות לשרירים מפורקים תוביל לנזק חמור והמשך שהייה במצב הרעבה ותזונה בריאה עלולה להוביל לתזונה מועטה מידיי או להתפתחות אורתורקסיה). זו הסיבה מדוע לעיתים אני אומרת שעצה של רופא לא תמיד טובה עבור בריאות פיזית או נפשית בהפרעת אכילה מגבילה. זה תלוי בך- את בוחרת לאיזה עיצה את רוצה להאזין- אין לי תואר ברופאה, אבל אני מודעת לתהליך השיקום בדרכים שרופאים לא. יש רופאים שיודעים דברים על תהליך השיקום שאני בטוחה שאני לא מודעת אליהם. יש רופאים מצויינים שיכולים לעזור, ובמקרה של הפרעת אכילה מגבילה, חשוב לראות רופא לבחינת בריאות פיזית וכדאי להיעזר בשירותי הבריאות הנפשית גם כן. כשיש דאגה כלשהי לגביי בריאות פיזית אני תמיד מייעצת לראות רופא בגלל שלא משנה אילו עיצות אני יכולה לתת, אני יכולה לטעות. כל דבר פיזי שאת מודאגת לגביו, אני ממליצה לך מאוד לגשת לרופא. אני יכולה להעלות השערות לגביי איזה מצב פיזי את חווה, אבל אני יכולה כמובן לטעות וזו הסיבה למה את תמיד צריכה לגשת לרופא- בשביל להיות בטוחה. אני לא מכירה את מרבית השואלים פנים מול פנים, אני לא יכולה לבדוק אותם אלא רק לשער ולהעלות סיבות מה יכול להיות המצב. לרופאים, למרות שלפעמים הם בורים בנושא של הפרעות אכילה, יש תואר שהם למדו עבורו קשה מאוד שנוגע בבעיות רפואיות ותמיד כדאי להשתמש בהם כשאת יכולה. שוב, הם לא תמיד צודקים, אבל ככל הנראה הם כן אם מדובר במשהו רציני. הנה פוסט קצת יותר מפורט בנושא של חוות דעת של רופאים במקרה של הפרעת אכילה מגבילה.
4. אני לא חושבת שאני רזה או חולה מספיק בשביל שיקום...
זאת הפרעת האכילה שלך מנסה לרמות אותך בשביל שתמשיכי בדרך אל המוות. היא מנסה לגרום לך להרגיש שלא מגיע לך שיקום כדי שתמשיכי לפעול בדרך שהיא אוהבת שאת פועלת. שום בן אדם בריא, ללא הפרעת אכילה יקבל שפעת ויגיד: "את יודעת מה, אני לא חולה מספיק בשביל להחלים. אני צריך לגרום לעצמי להיות אפילו חולה יותר לפניי שאטפל בעצמי. אין לי את השפעת הכי קשה ומסוכנת שיכולה להיות לי, ואני צריך להגיע למצב כזה לפניי שאקח תרופה.". נשמע דיי מגוחך, נכון? בידיוק- העובדה שאת חושבת שאת צריכה להיות חולה יותר לפניי שתרשי לעצמך לטפל בעצמך ולהחלים רק מראה כמה את חולה. אם את מוצאת את עצמך מפקפקת בכך שאת צריכה להחלים ממשהו בגלל שאת לא מרגישה חולה מספיק, אז את יכולה לדעת שאם זו צורת החשיבה שלך- את חולה מאוד. את לעולם לא תהיה חולה מספיק או רזה מספיק עבור הפרעת האכילה שלך. לא לפניי שאת מתה. תזכרי את זה- את לא יכולה להיות מודעת לכמה את חולה בשל הדרך שהפרעת האכילה שלך מרמה אותך וגורמת לך להעריך את הסיטואציה בצורה חולנית. הפרעת האכילה שלך רוצה להרוג אותך. תזכרי את זה. אני ממליצה לך לקרוא את הפוסט הזה והזה שעוסק בידיוק בשאלה שלך.
5. איך אני הולכת ומספרת לאמא/אבא/אח/אחות/חבר/בן זוג שיש לי הפרעת אכילה?
לדעתי מכתב זו האופציה הכי טובה להתחיל שיחה על משהו חשוב. זו דרך שמאפשרת לכותב לשקול באופן זהיר מה הוא רוצה לומר ואיך הוא רוצה לומר את זה וזו דרך שמעניקה לקורא זמן לעכל את המידע ולעבד אותו. צורה כזו מאפשרת להם להבין מה הם מרגישים לגביי זה ולהחליט איך הם רוצים להגיב. שיחה פנים מול פנים יכולה להרגיש שלילית מבחינה רגשית לשני האנשים. קודם כל, לאדם שרוצה לספר, לעיתים בשל לחץ וחרדה מהסיטואציה הדברים עלולים לצאת לא כמו שהוא רוצה לומר אותם, להרגיש שהוא לא ביטא את הדברים עד הסוף, שהדברים לא פורשו נכון מכיוון שהוא לא ניסח את עצמו נכון. האדם המקשיב עלול להגיב בצורה שהוא לא מעוניין להגיב בה, אולי כתוצאה משוק או מדאגה, אולי הוא אפילו עלול להגיב בכעס מכיוון שלא ידע קודם לכן וכו וכו. לאחר שהענקת את המכתב, צריך לתת לבן אדם את הזמן להרגע ולתת לו לעבד את המידע. לאחר מכן תוכלו לשבת ולדון על זה, לא בהכרח פנים מול פנים, אפשר דרך שיחת טלפון, אימייל או אפילו התכתבות כלשהי. לכל אחד יש את הדרך המתאימה לו. אני השתמשתי במכתב, אבל אני מכירה אנשים שעשו זאת דרך הטלפון ואפילו דרך הווצאפ. הנקודה היא להעביר את הדברים בצורה שגורמת לך להרגיש כמה שפחות לחוצה ויותר רגועה לגביי זה.
6. אני רוצה להחלים אבל איך אני נפטרת מכל החרדה הזו והפחד מהעלייה במשקל?
לצערי הרב, את לא: זו הסיבה מדוע שיקום קשה כל כך. אני משתמשת במטאפורה הזו עבור הפרעות אכילה ושיקום: יש דרקון עצום ומבעית בגינה שלך, וכל פעם שאת מנסה לעזוב את הבית שלך הדרקון הזה מנסה לאכול אותך. יש לך בחירה: את יכולה לכבול את עצמך לבית ולהשאר לכודה בו לנצח, או שאת יכולה למצוא כלי נשק ולצאת החוצה ולהלחם בו. שתי הבחירות האלו הן הבחירות שיש לך כשאת מתייחסת להפרעת האכילה שלך. את יכולה לבחור להשאר לכודה בה או שאת יכולה להתמודד עם הפחדים שלך ולהלחם בה. את יכולה לגרום לחרדה ולפחד להפסיק רק על ידי להמשיך ולהתמודד מול הפחדים שלך שוב ושוב ולא לתת לחרדה הזו להכניע אותך. את יכולה לגרום לזה להפסיק רק על ידי מלחמה בהפרעת אכילה שלך. בסופו של דבר, לעשות שוב ושוב את הדברים שמפחידים אותך וגורמים לך לחרדה יוצרים דפוס התנהלות חדש במוח שלך ובסוף תשחררי מהפחדים האלו. נכון לעכשיו דפוסי ההתנהלות הישנים שלך- אלו שנוצרים על ידי הפרעת האכילה- הם מה שהמוח שלך רואה לנורמלי בגלל שהתנהלת בצורה הזו לעיתים קרובות ולאורך זמן. כל פעם שאת נכנעת לפחד ולחרדה שלך הפרעת האכילה שלך מוזמנת מחדש, המוח שלך חושב לעצמו "אוקיי, הנה נכנעה שוב. פעם הבאה אני אגרום לה להיות אפילו יותר מפוחדת כדי שלא תנסה להתנגד לי שוב". ככל שאת נלחמת יותר בפחדים שלך ולא מגיבה להם, ככה החרדות האלו יתחילו להפוך לחלשות יותר ויותר, המוח שלך יחשוב "טוב, היא כבר לא מפחדת מזה. אין טעם שאמשיך לגרום לה לפחד יותר, במילא היא לא מגיבה לזה". ככל שאת חוזרת על משהו ככה הוא הופך לקל יותר ויותר. את לא יכולה להמנע מהחרדה לצערי היות וזה חלק מהתהליך ואחת מהסיבות העיקריות למה שיקום קשה כל כך. דרך להתמודד עם כך היא לצעוק בחזרה. תפרידי בין הקול שלך לבין הקול של הפרעת האכילה- תעזרי בהיגיון. את יודעת שהגוף שלך הוא זה שרוצה אותך חיה, והפרעת אכילה רוצה אותך מתה. האם את באמת רוצה להכנע לקול שרוצה להרוג אותך? דרך נוספת היא להסיח את עצמך על ידי צפייה בסרט טוב, קריאת ספר, כתיבה, ציור, בלוגריות וכו.
7. אני לא אמורה לאכול יותר בריא? האם אוכל מעובד לא רע בשבילי?
אוכל מעובד הוא הדבר הכי טוב בערך בזמן שיקום: הוא עשיר באנרגיה (על מנת למלות את הגירעון הקלורי ולתקן את הנזק שנגרם לגוף שלך), עשיר בשומנים (מסייע לקבלת המחזור במידה ואיבדת אותו, מסייע לפעילות מעיים תקינה והחשוב ביותר המוח עשוי מלפחות 60% שומן אז גם המוח שלך צריך להחלים), והוא קל מאוד לעיכול, מה שכמובן מאוד נחמד למערכת העיכול שלך. שוקולד משחרר אנדרופינים גם כן. בדרך כלל בשיקום אנשים רוצים "ג'נק פוד" בגלל שזה מה שהגוף שלהם צריך. התאבון והחשק הזה לאוכל מעובד יירד כשהגוף יהיה בריא יותר ואת תרגישי רצון לאכול כל מיניי סוגים של אוכל: שוקולד, חלב, פירות, ירקות, אגוזים, קורנפלקס, מאפים, פיצה, פסטה, דגים, סטייקים, עוגה... הכל. שום אוכל לא צריך להיות מחוץ לגבול, לעולם. מה שהכי חשוב בשיקום הוא להקשיב ולהגיב לכל חשק שיש לך. הרבה אנשים רוצים "ג'נק" פוד, אבל את עלולה לחוות גם רצון עז למוצרי חלב, קורנפלקס, בשר/דג וכו. את יכולה לרצות כל דבר! את עלולה לשים לב שיש לך רצון לשילובים מוזרים של אוכל, וגם זה נורמלי לחלוטין. פשוט תגיבי ותתני לגוף מה שהוא מבקש. פוסטים נוספים על אכילה "בריאה" נמצאים פה ופה.
8. עליתי במשקל ממש ממש מהר, האם זה נורמלי?
כן. הרבה (מאוד) אנשים חווים עלייה מאוד מהירה במשקל שהיא בדרך כלל תוצאה של אגירת מים/משקל אוכל/משקל צואה (עיכול אוכל בבן אדם עם הפרעת אכילה מגבילה הוא הרבה יותר איטי אז לוקח קצת זמן עד שמערכת העיכול מאיצה) בהתחלה. אל תדאגי, זה בסדר גמור, והעלייה במשקל תרגע בסופו של דבר ותאט. אני עליתי 3 קילו ביום בערך, הכל היה מים. אחר כך עליתי במשקל משהו כמו חצי קילו בשבוע, לפעמים פחות, על 3000 קלוריות+. עוד פוסטים על עלייה מהירה במשקל ואגירת מים נמצאים פה ופה.
9. אני ממש נפוחה- זה נורא לא נוח והבטן שלי נראית הריונית. האם זה נורמלי?
כן, זה נורמלי וזה בסדר. כשאת מתחילה לראשונה לאכול נורמלי וכמו שצריך, הקיבה שלך התכווצה ומערכת העיכול שלך לא עובדת כמו שצריך, שזו גם הסיבה למה את חווה נפיחות ואי נוחות. מערכת העיכול שלך עובדת הרבה יותר לאט ממערכת עיכול של אדם בריא, אז האוכל קצת "נתקע" בה למשך זמן. עם כמות אוכל מספיקה ותדירה גם זה יעבור. לדעתי בקבוק מים חמים ותה עשבים עוזרים לנפיחות ולתחושה לא נעימה באיזור הבטן. אני יודעת שזה גם משהו מאתגר להתמודדות מבחינה מנטלית, אז תנסי "לברוח" אם את מרגישה נורא: ללכת לאיבוד בספר טוב או סרט, ציור או כתיבה- כל אלו יכולים לעזור. בנוסף אני ממליצה להמנע מדברים המכילים סיבים תזונתיים- הם גורמים לך להיות נפוחה עוד יותר ולהרגיש עוד יותר רע. כמובן סיבים תזונתיים הם מאוד חשובים, אבל אנשים בשיקום מרבים להגזים בהם ואין לכך שום תועלת. רצוי לשתות מיצי פירות במקום לאכול את הפירות בעצמם, להוריד מירקות את הקליפה, להעדיף לזמן מה קרקרים, קמח לבן ופירכיות על פני לחם מחיטה מלאה וכו.
10. אם לכל בן אדם יש נקודת יעד במשקל שהוא מגיע אליה על ידי אכילת המינימום הקלורי שלו והוא יכול לשמור על המשקל על ידי לאכול כמות כזאת, אז איך יש אנשים שהם בעודף משקל או בהשמנת יתר?
הנה פוסט שהכנתי בידיוק על הנושא הזה. נ.ב- אנחנו לא בהכרח שומרים על המשקל על כמות הקלוריות המדוייקת שאנחנו מחלימים עליה. אנשים בריאים לא צורכים בידיוק את אותה כמות הקלוריות כל יום. היא משתנה בהתאם לרמת הפעילות הפיזית שלנו או בהתאם למשל לחגים. לדוגמא אם בן אדם מחלים על 3000 קלוריות, הוא יכול להמשיך ולשמור על המשקל עם כמות כזאת, הוא יכול לרדת במשקל עם כמות כזאת (אם הוא פעיל מאוד, לדוגמא) והוא יכול לעלות במשקל על כמות כזאת ולשמור על המשקל לדוגמא עם 2700 קלוריות. הרעב שלנו מוביל אותנו לכמה קלוריות שאנחנו צריכים, כל עוד כמובן הוא מביא אותנו לכמות קלוריות נכונה ולא מועטה (2000+) אנחנו יכולים לעקוב אחריו בלב שקט.
עוד דוגמא. ניקח שתי נשים, שתיהן החלימו מהפרעת אכילה מגבילה עם 3000 קלוריות. אחת מהנשים עובדת במשרד, והשנייה היא מדריכת פילאטיס. האישה שעובדת במשרד לא פעילה כל כך, והיא ממשיכה להכריח את עצמה לאכול בכוח 3000 קלוריות, כשסימני הרעב שלה והרמת קלוריות שהגוף שלה דורש לשמירה על המשקל היא 2500.
מדריכת הפילאטיס גם היא מתעקשת על לצרוך 3000 קלוריות, כשלמעשה היא רעבה הרבה יותר בשל הפעילות הרבה שהיא עושה ביום, ולמעשה הגוף שלה צריך 3300 קלוריות בשביל לשמור על המשקל.
שתי הנשים לא במצב טוב ככי הן מתעלמות מדרישות הגוף שלהן, לכן שום אדם או אתר לא יכול להגיד כמה הגוף שלך צריך אלא רק הגוף שלך בעצמו (שימו לב שאני לא מתכוונת לאנשים בשיקום מהפרעת אכילה).
11. אני עדיין מקבלת מחזור, האם זה אומר שאני לא חולה?/ קיבלתי את המחזור שלי בחזרה, האם זה אומר שאני בריאה עכשיו ובמשקל טוב לגוף שלי?
לא, בכלל בכלל לא. הרבה נשים לא מאבדות את המחזור שלהן אפילו כשהן במשקל מאוד מאוד נמוך ומסוכן. הטבע של הגוף שלך רוצה שתוכלי להתרבות בשביל להמשיך ולשמר את המין שלך והוא ימשיך לעבוד קשה בשביל לשמר את מערכת הרבייה שלך לכמה שיותר זמן. כל גוף שונה, אצל חלק המערכת הזאת ממשיכה לתפקד במצבים חמורים ואצל חלק לא. חוץ מזה, אם את לוקחת גלולה למניעת היריון, המחזור שאת מקבלת הוא לא מחזור ביולוגי ולמעשה מדובר במחזור "מזוייף" שנגרם בשל הגלולה, ואת תמשיכי לקבל אותו גם כשהמחזור הביולוגי שלך למעשה לא מתרחש ואת לא מבייצת. אם איבדת את המחזור שלך במהלך הגבלת אכילה ועכשיו קיבלת אותו בחזרה- ברכותיי! עם זאת, זה לא אומר שאת בריאה עכשיו. זה אומר שאת בריאה יותר. זה לא אומר בשום צורה שאת במשקל טוב לגוף שלך. כמו שאמרתי מקודם, הגוף שלך נלחם בשביל שתוכלי להתרבות והוא יעשה מה שהוא יכול בשביל להעניק לך את היכולת הזאת כמה שיותר מהר, אבל קבלת המחזור בחזרה הוא בסך הכל סימן שאת בריאה יותר, אבל לא שאת בריאה וזהו. לעיתים קרובות אחד הדברים הראשונים שהגוף שלך עושה כשהוא מתחיל לתפקד שוב זה לתת לך את המחזור חזרה, בגלל שהוא רוצה שתתרבי לפניי שתמותי. אז כן, לקבל את המחזור זה סימן מדהם, אבל שוב, זה לא אומר שאת בריאה, זה לא אומר שאת במשקל היעד לגוף שלך- זה אומר שאת בנתיב הנכון. הנה פוסט שעוסק בכל עיניין קבלת המחזור בזמן הפרעת אכילה ובזמן שיקום.
12. אני מזיעה המון, במיוחד בשעות הלילה. למה זה קורה?
החילוף חומרים שלך מאיץ או שהתפקוד ההורמונאלי שלך מתחיל לחזור לעצמו. זה סימן מעולה אבל אני יודעת שהוא לא נעים. הייתי מוצאת את הסדינים שלי פשוט ספוגים בזיעה (מגעיל, אני יודעת) בלילות שהייתי צריכה כל פעם לקום ולהחליף אותם. התופעה הזאת לא אמורה לארוך זמן רב, ואין יותר מידיי דברים שאת יכולה לעשות בקשר לזה מלבד להחליף סדינים ולהשתמש בסדינים אווריריים. אם את חווה היפרמטבוליזם, סביר מאוד להניח שתצטרכי להעלות את הצריכה הקלורית שלך. הנה פוסט על הנושא.
13. אני אוכלת את המינימום הקלורי שלי תמיד ומאוד מקפידה על זה אבל הפסקתי לעלות במשקל ליותר מחודשיים ואני דיי בטוחה שאני לא במשקל היעד לגוף שלי, האם זה אומר בכל זאת שאני במשקל היעד לגוף שלי ושאני צריכה להתחיל לאכול בצורה אינטואטיבית עכשיו?
אם את עדיין בתת משקל, או לא קרובה למשקל שבו היית לפניי הפרעת האכילה, אז לא, את ככל הנראה לא במשקל טוב לגוף שלך. יכול להיות שאת חווה היפרמטבוליזם (חילוף חומרים מהיר מידיי) ולכן את צריכה לעלות את הצריכה הקלורית שלך כדי לתת לגוף שלך מספיק אנרגיה. היית מציעה לך להעלות את הצריכה שלך ב500 קלוריות ואז בעוד 500 אם שום דבר אינו קורה, וכן, גם אם אז שום דבר לא קורה, לעלות בעוד 500 קלוריות.
יש בהחלט אנשים שצריכים 4000-6000 קלוריות בשביל לעלות במשקל.
אם את במשקל תקין (אבל לא במשקל נמוך יותר ממה שהיית לפניי הפרעת האכילה) אז כן יכול להיות שאת במשקל היעד לגוף שלך, למרות שתזכרי שמשקל הוא לא דבר קבוע היות ואת מתבגרת והופכת לאישה, אז המשקל שלך ימשיך לעלות עם הגיל היות והגוף שלך מתפתח מגוף של ילדה לגוף של אישה (את תפסיקי לגדול לחלוטין בסביבות גיל 25). אם את במשקל תקין את יכולה להתחיל לעשות "ניסויים" על סימני הרעב שלך. הדרך לראות האם את מגיעה לכמות קלוריות טובה באופן תדיר תוך כדי אכילה אינטואטיבית היא לאכול לפי הרעב שלך ולרשום כל מה שאת אוכלת ולהוסיף קלוריות בסוף היום. תעשי את זה ל2-3 שבועות ותעשי ממוצע של מספר הקלוריות שצרכת בכל יום. אם הממוצע מגיע ל3000 קלוריות או טיפה מתחת או טיפה מעל אז את יודעת שניתן לסמוך על סימני הרעב שלך. אם סימני הרעב שלך מובילים אותך ללאכול פחות מ400 קלוריות מהמינימום שלך (לדוגמא, החלמת על 3000 קלוריות ועכשיו הרעב שלך מוביל אותך למתחת ל2600-2500) אז את יכולה להניח שסימני הרעב שלך לא יציבים עדיין ואת צריכה להמשיך לספור קלוריות. הנה פוסט שמדבר עוד קצת על סימני רעב.
14. האם אנחנו אמורים להפסיק לאכול את המינימום הקלורי שעליו החלמנו מהפרעת אכילה ברגע שאנחנו מגיעים למשקל שהיינו בו לפניי הפרעת האכילה?
לא, אתם תשמרו על משקל נכון לגוף שלך בסביבות המינימום (לדוגמא אם החלמת על 3000 אז תשמור על המשקל במשהו באיזור הזה, לדוגמא 2500, מעט פחות או מעט יותר). מה שכן לאחר ההחלמה לא יהיה צורך בספירה קלורית כי הרעב ייקח אותך לכמות הקלוריות שתזדקק אליה.
15. אני לא מרגישה רעבה לכמות קלוריות שאני אמורה לאכול, אז האם אני יכולה לאכול פחות בגלל שהגוף שלי לא רוצה יותר?
לצערי לחלק מהאנשים אין סימני רעב שניתן לסמוך עליהם בזמן שיקום. זה לא שהגוף שלך לא רוצה יותר אלא שהגבלת התזונה שלך גרמה לנזק ליכולת של הגוף לתקשר איתך כדי שתדעי מה הוא צריך. אני יודעת שאת לא רוצה לאכול היות ואת כבר מכריחה את עצמך לאכול את המינימום הקלורי שלך, אבל חלק מהאנשים מגלים שדווקא אם הם אוכלים עוד יותר סימני הרעב שלהם מתעוררים פתאום.
16. אני רואה הרבה אנשים מחלימים על ידי זה שהם אוכלים בריא ועושים כושר ואוכלים בסביבות ה2000 קלוריות ליום. למה שאני לא אעשה את זה?
להבין מה נכון ומה לא נכון לעשות זה דבר נורא קשה בסביבה ובתרבות שמקיפה אותנו כשזה נוגע למשקל ולאוכל. אנחנו חיים בחברה שלכודה בתרבות הדיאטות. אנשים ש"החלימו" בטאמבלר/אינסטגרם/רשתות אחרות אוכלים מעט מידיי ביחס למה שהם צריכים לאכול ומתאמנים ועושים מה שאנחנו קוראים לו "בריא" בגלל ההשפעה של תרבות הדיאטה והפרעות האכילה שלהם. אנשים פעמים רבות אומרים לאנשים עם הפרעות אכילה "מה הבעיה, תתאמנו ותאכלו בריא והכל יהיה בסדר" אבל זה לא נכון, בטח שלא עבור אדם עם הפרעת אכילה שיכול להסחף להפרעת אכילה אחרת לגמרי (למשל אורתורקסיה, התעמלות אובססיבית-אנורקסיה אתלטית וכו).
הבנות האלו שומרות על המשקל עם 2000 קלוריות ומטה בגלל שחילוף החומרים שלהן מדוכא ובגלל שהן אוכלות מעט מידיי. לא הייתי אומרת שהבלוגרים והאנשים שעושים את שיטת ה"2000 קלוריות וספורט" הם אנשים שהחלימו. בשלב מסויים, מאוחר בשיקום שלי, החלטתי לנסות גם את עיניין הלאכול 2000 קלוריות בגלל שהייתי כל כך סקרנית לגביי האם זה יספק אותי או לא. חשבתי לעצמי "מעניין איך זה מרגיש לאכול את הכמות המומלצת ליום". עשיתי את זה למשך יומיים ואלוהים, זה היה גהנום. הרגשתי שאני גוועת למשך כל היום. הריכוז שלי היה מחורבן, היו לי מצבי רוח נוראיים והייתי ישנונית ועייפה כל הזמן. 2000 קלוריות זה מבאס. למה לשמור על המשקל עם 2000 קלוריות כשאת יכולה לשמור על 2500-3500+? 2000 קלוריות ביום ישאירו את מרבית האנשים לא שמחים ולא בריאים ובעיקר, רעבים. 2500-3000 קלוריות בשיקום+++ יתקנו את הגוף שלך, ימלאו את הגרעון הקלורי (וככה תפרדי לנצח מהרעב הקיצוני), יביאו אותך למצב בריא שוב פעם, והכי חשוב תקבלי את החיים שלך חזרה. את לא רוצה לחיות חיים שאת שוב צריכה להגביל את הצריכה שלך למספר מסויים כי את מפחדת לעלות במשקל. אלו יהיו פשוט חיים שאת עדיין משתפת פעולה עם הפרעת האכילה שלך ולמעשה את לא תהיה אפילו קרובה להחלמה אמיתית היות ואת עדיין נשלטת על ידי הפרעת האכילה שלך. בקרוב אני אפרסם מאמר למה הכמויות המומלצות על ידי משרד הבריאות הן לא באמת הקלוריות הנכונות למרבית בני האדם ומדוע דווקא אלו הכמויות שהוחלט להמליץ עליהן. הנה עוד פוסטים על שמירה על המשקל עם מעט קלוריות והתעמלות: כאן וכאן.
17. למה חלק מהאנשים מעלים את הצריכה הקלורית שלהם ל3500 או יותר?
לחלק מהאנשים יש ילדים או עבודה שדורשת פעילות פיזית (כולל עמידה על הרגליים למשך שעות רבות, לדוגמא מלצר/מלצרית) או פעילות שהם לא יכולים להמנע ממנה מה שאומר ש"המינימום" שלהם הוא 3500. חלק מהאנשים פשוט מרגישים שהם צריכים יותר אנרגיה ומרגישים טוב יותר כשהם אוכלים יותר וזה נהדר. חלק מהאנשים בשיקום מתחילים לראות את המינימום שלהם כמקסימום, אז הם מחליטים להעלות את המינימום שלהם ככה שהם לא ירגישו שהם שוב מגבילים את הצריכה שלהם. בנוסף מומלץ לנשים שאיבדו את המחזור שלהן, או לאנשים שחווים תסמיני הרעבה לאכול 3500 קלוריות.
18. היום אני ממש רעבה. האם זה בסדר לאכול יותר ממה שהמינימום שלי אומר?
כן. המינימום נקרא מינימום מתוך סיבה. למעשה המינימום נועד עבור פעילויות יום יומיות ו99% מהאנשים שמחלימים מהפרעת אכילה ייצטרכו הרבה יותר מהמינימום בשביל לתקן את הגרעון הקלורי העצום שיש להם ולתקן את הנזק המטורף שהם עשו לגוף שלהם.
19. אני לא מרוצה ושמחה עם הגוף שלי לא משנה כמה אני שוקלת. מה אני עושה לא בסדר?
את צריכה לגלות מדוע את משתמשת בהפרעת אכילה שלך, ממה את מסיחה את עצמך כשאת משתמשת בה. יש בעיות עמוקות שאת צריכה לעבוד עליהם מעבר לגוף שלך. את צריכה למצוא פסיכולוג או מטפל במידה ואת יכולה על מנת שיעזור לך לחקור את הסיבות להפרעת האכילה שלך. הפרעת אכילה היא בסך הכל דרך להתמודד עם דברים ולהסיח את עצמך מדברים שכואבים לך, ומגיע לך לדעת למה זה המצב. זאת הדרך היחידה להתמודד נפשית עם שיקום מהפרעת אכילה- להבין איפה הכל התחיל, ומשם תוכלי להבין איך ומה את באמת צריכה לפתור.
20. אני בטוחה שאנשים נורמליים לא אוכלים את המינימום הקלורי הזה. אני לא מכירה אנשים שאוכלים 3000 קלוריות ביום. בנוסף, אני לא מפסיקה להשוות את מה שאנשים אחרים אוכלים וכמה שהם אוכלים למה שאני אוכלת וכמה שאני אוכלת.
אוקיי, קודם כל תסתכלי על הקישור הזה וזה. הקישורים האלה יראו לך מה הצריכה הממוצעת של אדם בכל מדינה שתרצי לראות ולמה ההמלצה של הRDA לכמות קלוריות יומית לבן אדם היא המלצה לא נכונה והכמות קלוריות שהם ממליצים עליה לא מספיקה למרבית בני האדם. כשזה נוגע ללהשוות את הצריכה שלך לצריכה של אנשים אחרים, את צריכה להבין שאת לא יכולה לעשות את זה. ראשית, אין לך שמץ של מושג מה בן אדם אוכל ביום. את לא יכולה להשוות את ארוחת הצהריים שלך לארוחת הצהריים של מישהו אחר בגלל שיכול להיות שהם יאכלו ארוחת צהריים קטנה כי הם אכלו ארוחת בוקר ענקית. או שהם מתכננים לאכול ארוחת ערב גדולה כשיגיעו הביתה עם פרוסת עוגה ענקית לקינוח. לאנשים יש רמת תאבון גבוהה בזמנים שונים. אין לך שמץ של מושג כמה בן אדם אוכל, ולפעמים אנשים אוכלים פחות מול אנשים אחרים בגלל שהם חושבים שאולי מישהו עשוי לשפוט אותם על מה/כמה הם אוכלים. הם אולי יילכו הביתה ויאכלו הרבה כשהם לא ירגישו את הלחץ של אנשים שמסתכלים עליהם. את לא יכולה לדעת או לשפוט הרגלי אכילה של מישהו אחר כשהם מבוססים על מה שאת רואה.
שנית, את לא יכולה להשוות את עצמך לבן אדם ללא הפרעת אכילה. את בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה. הם לא. הצרכים שלך הם לא הצרכים שלהם, הגוף שלך הוא לא הגוף שלהם והגוף שלך צריך להיפטר מגרעון קלורי עצום ולתקן המון נזק שנעשה לו, בזמן שזה לא המצב של הגוף שלהם. דבר שלישי, אנשים בריאים, ללא הפרעת אכילה, כן מגיעים לאיזור של המינימום הקלורי. הם פשוט לא מודעים לכך בגלל שהם לא סופרים קלוריות ולא אכפת להם מזה בכלל.
תתמקדי בעצמך, יותר מאשר על מה אנשים אחרים עושים ומה הרגלי האכילה שלהם. את צריכה לטפל בעצמך ולשים את השיקום שלך בעדיפות ראשונה ולהתעלם ממה שאת חושבת שכל האנשים מסביבך עושים. תציצי גם בפוסט הזה שעוסק בנושא הזה.
21. מה ההבדל בין בולמוסים ולבין רעב קיצוני ואכילה תגובתית?
אכילה תגובתית היא תגובה להגבלה קלורית שנערכה לאורך זמן קצר, בלי קשר להאם ההגבלה הקלורית נעשתה בכוונה או לא בכוונה. אז אכילה תגובתית יכולה להתרחש למשל אם את אוכלת קצת מידיי יום אחד ואז את אוכלת הרבה יותר ממה שאת אוכלת בדרך כלל ביום שלאחר מכן. רעב קיצוני הוא משהו שחווים בתגובה להגבלה קלורית ארוכת-טווח ויכולה להמשך לאורך זמן מה ותגרום לכך שהאדם יאכל 5000-10,000+ קלוריות ליום במטרה לתקן את הנזקים שנעשו לגוף שלך. רעב מנטאלי הוא כשאת מרגישה רעב והמוח שולח אותות שגורמים לך לחשוב על אוכל, לפנטז עליו או פשוט לרצות אותו בתוכך יותר מאשר רעב פיזי שמרגיש כמו בטן מקרקרת. הוא יכול להתרחש גם באכילה תגובתית וגם ברעב קיצוני וגם ברעב יום יומי רגיל. רעב מנטאלי הוא פשוט עוד דרך לחוש ברעב. בבקשה תקראי את הפוסט הזה- למה בולמוסים הם לא בולמוסים בהפרעת אכילה מגבילה.
אני לא מאמינה שאף אחד לא חווה בולמוסים (לדוגמא אנשים עם הפרעת אכילה כפייתית), אבל אני כן מאמינה שמרבית האנשים עם הפרעת אכילה מגבילה לא חווה בולמוסים אמיתיים, אלא הם חווים רעב קיצוני או אכילה תגובתית כתוצאה מההגבלה הקלורית שלך. אני יודעת שיש אלמנט רגשי, לעיתים קרובות, לבולמוס ולהקאות, אבל זה גם יכול להיות מעגל של הגבלה קלורית-אכילה תגובתית ואז הקאה בגלל האשמה.
כשיש דאגה לגביי הפרעת אכילה כפייתית, צריך להבין שזו הפרעת אכילה אמיתית לחלוטין שדורשת טיפול, אבל אני גם חושבת שלעיתים קרובות מאבחנים את ההפרעה הזו כשלמעשה לא מדובר בה בכלל בעיקר אצל אנשים שמחלימים מהפרעת אכילה מגבילה ואז הם חווים רעב קיצוני וכנל לגביי אלו שעושים דיאטה וחווים אכילה תגובתית. זה מאוד אבל מאוד נדיר עבור בן אדם עם הפרעת אכילה מגבילה לפתח הפרעת אכילה כפייתית.
22. הדיאטנית/רופאה/פסיכולוגית שלי אומר שאני צריכה לאכול פחות מהמינימום הקלורי ביום אבל אני עדיין מרגישה גוועת ברעב. הBMI שלי הוא 19 אז אני בריאה ואני לא צריכה לעלות יותר במשקל אבל אני עדיין רעבה כל כך.
לעיתים קרובות אנחנו שמים את כל האמון שלנו בידיים של מומחי בריאות שונים, מסיבות ברורות. רופאים הם אנשים שמומחים ברפואה, דיאטנים ודיאטניות מומחים בכל מה שנוגע לתזונה ופסיכולוגים ומטפלים אמורים לדעת מה הדבר הכי טוב עבורנו.
עם זאת, הם לא תמיד צודקים וצריך לזכור שגם הם בני אדם, עם הדיעות שלהם והשיפוט שלהם. גם הם חונכו להקשיב לכמות הקלורית המומלצת היומית. זה מה שנאמר להם שאנחנו צריכים, אז זה מה שהם אומרים לנו. זה לא אומר שהם צודקים. הנה מאמרים ופוסטים על רופאים ומומחים אחרים שאת יכולה לקרוא. הנה מאמר על למה אנחנו צריכים יותר קלוריות מהכמות הקלוריות המומלצת היום. לצערי הרב, כן קיימים מומחים שיש להם מומחיות טובה יותר בכל הנוגע לצרכים קלוריים ובשיקום מהפרעת אכילה בכלל, אבל קשה מאוד למצוא אותם.
בכל מקרה, את מרגישה שאת גוועת מרעב כי זה מה שקורה. את צריכה לאוכל יותר. את לא יכולה להחליט האם את צריכה או לא צריכה לעלות יותר במשקל. כשאת אוכלת באופן שיגרתי את המינימום הקלורי שלך, את תשמרו על משקל היעד שלך מה שאולי יהיה או שאולי לא יהיה הBMI שלך עכשיו. אף אחד: חברים, משפחה, זרים, רופאים, דיאטניות, הפרעת האכילה שלך והמוח המבולבל שלך יכולים להגיד לך שאת לא צריכה לאכול יותר. רק גוף שלך יכול להגיד לך את זה. הגוף שלך אומר לך שהוא רעב. עכשיו כשיש לך סימני רעב שוב פעם, זה הזמן שלך להפקיד את האמון שלך בידי הגוף שלך. הגוף שלך רוצה שתהיה הכי בריאה שאת יכולה להיות. זאת העבודה של הגוף שלך לשמור עלייך חיה ובריאה. הוא נבנה באופן שבו הוא יכול לומר לך איך לשרוד. בבקשה תקשיבי לו ותגיבי: זה כל כך חשוב בזמן שיקום. פוסט העוסק במשמעותם ובכוחם של רופאים, כאן.
23. מה גרם לך לבחור בשיטת הMM לשיקום מהפרעת אכילה מגבילה?
לא הייתי מודעת לשיטה הזו ב4-5 חמישה חודשים הראשונים של השיקום, אז לא הייתי ממש מודעת לזה שאני בשיקום לא אמיתי כל הזמן הזה. או למעשה, הייתי בהכחשה: ידעתי עמוק בפנים שיש לי בעיה עם התעמלות אבל הרגשתי שהייתי בריאה ושמה שהייתי עושה היה בריא (כמות קלוריות טובה אבל התעמלות כפייתית ואובססיה למאכלים "בריאים) והמצב שלי היה הרבה יותר טוב מאשר בזמן האנורקסיה והרבה אנשים נורמליים, ללא הפרעת אכילה עשו מה שאני הייתי עושה אז הכל בסדר. כשגיליתי את הבלוג הזה, גיליתי שיש אנשים שמחלימים בדרך שהיא הרבה פחות אובססיבית ובעלת חוקים, הרבה יותר רגועה, והרבה אבל הרבה יותר חופשית. משם הגעתי לYour Eatopia, שם מצאתי את עצמי מזדהה לגמרי עם כל הפוסטים שפורסמו שם ופתאום הבנתי שאולי אני יכולה להפסיק להקשיב להפרעת האכילה שלי ולתרבות הדיאטות ואני אוכל להתחיל להקשיב למה שהגוף שלי ואני רצינו במקום. זה היה כל כך משחרר. זה נתן לי רשות לעשות מה שכל כך רציתי: לאכול, ללא הגבלה, ולנוח, לא להתאמן. גיליתי שכל הדברים האלו לא רק שהם נכונים, אלא שאני מוכרחה לעשות את הדברים האלה. זה נתן לי כל כך הרבה הקלה לדעת שמותר לי לא להקשיב לחוקים של הפרעת האכילה שלי אלא לעקוב אחריי מה שאני האמיתית רוצה.
24. האם זה נורמלי להרגיש כאב פיזי בשיקום? אני אוכלת את המינימום ואני מרגישה כאב פיזי וגם/או תשישות.
כן, זה נורמלי לחלוטין להרגיש את הדברים האלה בשיקום, אבל כמובן שיש סוגים שונים של כאבים שאפשר לחוות. כאב ואי נעימות- שניהם דברים נורמליים, אבל אם זה כאב ספציפי- בבקשה תפגשי רופא (למעשה, תלגי לאחד רק בשביל להיות בטוחה). את יכולה למצוא ברשימות הבלוג כל מיניי סוגים של תופעות וכאבים שאת יכולה לקרוא עליהם ולהבין למה הם מתרחשים, דווקא עכשיו, כשאת אוכלת יותר.
25. עכשיו, כשאני סוף סוף אוכלת כמו שצריך, אני לא יכולה להפסיק על אוכל. זה גרוע יותר ממה שהיה כשהרעבתי את עצמי. מה קורה איתי?
אוקיי, אז ככה. כשאת מרעיבה את עצמך המוח שלך נמצא במצב של תת תזונה, סימני הרעב שלך נפגעים, ואת מדכאת את חילוף החומרים שלך. עכשיו כשהגוף שלך מבין שהוא מקבל אוכל באופן תדיר, הוא מבקש יותר. ויותר. ויותר. בגלל שהוא צריך את זה כל כך, הגוף שלך משדר שלך: "אני צריך אנרגיה!". תביני, יש לך אלפי, על גבי אלפי, על גבי אלפי, על גבי אלפי קלוריות שאת צריכה להשלים. וכל המאות אלפי קלוריות האלו דרושות על מנת למלאות את הגירעון הקלורי המטורף הזה. אובססיה לאוכל ותשומת לב לאוכל היא תגובה נורמלית וביולוגית להרעבה.
העדיפות הראשונה של הגוף שלך היא לרפא את עצמו ולהפוך את עצמו לבריא שוב. הוא גסס מקודם, ועכשיו הוא צריך זמן וכמות ענקית של קלוריות על מנת לתקן את עצמו. יכול להיות שזה אומר שיכולת הריכוז שלך נדפקה לזמן מה. אני יודעת שזה יכול לגרום לבית ספר או לעבודה להפוך למשימות קשות מאוד לביצוע. יכול להיות שרעיון טוב עבורך הוא לקחת קצת זמן חופש לשיקום שלך. הבריאות שלך היא הדבר הכי חשוב עבורך ואם את מרגישה שאת לא יכולה לעבוד או ללכת לבית ספר זה בסדר. תדברי עם המנהל שלך או עם הבית ספר שלך ותנסו להגיע להסדר כלשהו. אם אין לך יכולת להפסיק לעבוד בגלל שזה המקור היחיד שלך לכסף, אז זה הולך להיות קשה, אבל אני מבטיחה לך שזה ישתפר וככל שתזיני את הגוף שלך יותר את תמלאי את הגרעון הקלורי שלך ותתקני את הגוף שלך אז המחשבות יירגעו קצת, ואת תוכלי לאט לאט להתחיל להיפטר מהמחשבות הטורדניות האלו.
26. למה השיער שלי נושר עוד יותר עכשיו כשאני בשיקום?
אל תדאגי. זה יכול להיות דווקא סימן טוב. כשאת מרעיבה את עצמך ומגבילה את הקלוריות שלך באופן חמור, חלק מזקיקי השיער שלך מפסיקים לעבוד ולכן השיער באותם הזקיקים מפסיק לגדול. כשאת מזינה את עצמך מחדש ונמצאת משיקום, זקיקי השיער האלה מתחיל לייצר שיער מחדש, והם דוחפים החוצה את השיער המת בשביל לייצר מקום לשיער חדש ובריא. סיבה אחרת לנשירת שיער יכולה להיות שהשיער שלך קצת מפגר מאחור אז זה יכול לפגש מה התרחש לפניי כמה חודשים (או בזמן שעדיין היית מגבילה את התזונה שלך). תהיה סבלנית, יהיה בסדר.
27. אני כל הזמן מתעוררת בלילה ומרגישה גוועת מרעב. האם אני צריכה להתעלם מזה או לאכול?
תאכלי!
28. איך את מצליחה להסתדר עם קניית אוכל מבלי להשתגע לגביי דברים כמו קלוריות, ערכים תזונתיים, מאכלים מפחידים וכו?
זה נהיה קל יותר ויותר ככל שהזמן שאת בשיקום עובר. עכשיו למעשה אני מאוד נהנית מקניות בסופר בגלל שאני יכולה להתלהב מארוחות שאני הולכת להכין ומהנשנושים הנחמדים ומדברים שאני אוכל לאפות. אני חושבת שאני מעריכה אוכל הרבה יותר עכשיו, כשאני לא מונעת אותו ממני. תזכרי שעשית את הבחירה להחלים, ושקניות אוכל הן הכרחיות לתהליך השיקום שלך. כשאני בחרתי בשיקום, הפעולה הזאת של ללכת לקניות הפכה להרבה יותר קלה בגלל שידעתי שאני יכולה לעשות מה שאני באמת רוצה עכשיו ואני לא יכולה להתנהג כמו שהתנהגתי כשהרעבתי את עצמי, ועכשיו אני יכולה לאכול את כל המאכלים שמנעתי מעצמי. אל תביני אותי לא נכון, זה לא היה קל כמו שאני גורמת לזה אולי להשמע, אבל ברגע שאת מחליטה לעשות את זה, ומבינה שקלוריות הוא לא משהו שאת צריכה לדאוג לגביו אלא אם כן את לא אוכלת מספיק ולגביי ערכים תזונתיים- לכל המאכלים יש ערך תזונתי בדרכים שונות. ועל מאכלים מפחידים עבדתי לאורך הזמן, למרות שאכלתי מהם דיי הרבה כשהייתי בתחילת השיקום, ואלו שהכי הפחידו אותי דאגתי לאתגר את עצמי ולאכול אותם מעט מאוחר יותר לאחר שהמוח שלי התחיל להחלים והייתי יכולה לחשוב בצורה יותר הגיונית ועם פרספקטיבה טובה יותר.
29. האם ספורט ייגרום לי לעלות מעל למשקל האידיאלי לגוף שלי?
יש סבירות גבוהה יותר שאנשים שמתאמנים בזמן שיקום יעלו במשקל מעל למשקל הטבעי לגוף שלהם, בגלל שהגוף שלהם עדיין משתמש בכמות ענקית של אנרגיה בשביל להתאמן אז את למעשה תצרכי גירעון קלורי אפילו גדול יותר מזה שיש לך עכשיו. אם אנרגיה הולכת להתעמלות אין מספיק אנרגיה שנשארת לתיקון הגוף והמוח שלך עדיין ירגיש שמונעים ממנו כמות קלוריות הגונה, אז הוא ישתמש בכל קלוריה שכן יש לו בשביל לעלות את המשקל שלך יותר את שתפסיקי להתאמן. מלבד זאת מרבית הסיכויים שאגירת המים שלך תהיה יותר חמורה. התעמלות יכולה למנוע מהגוף לתקן את עצמו- את לא תתאמני על רגל שבורה בגלל שזה יחמיר את המצב שלה והיא לא תוכל להחלים ככה, אז למה שתתאמני על גוף שנפגע? הגוף שלך לא יוכל להחלים כמו שצריך אם תעשי את זה. חוץ מזה, התעמלות בזמן שיקום מהפרעת אכילה היא ב99.99% מונעת מהרצונות של הפרעת האכילה שלך ואת לעולם לא תחלימי מנטאלית אם לא תאתגרי את עצמך ותפסיקי כל התנהגות שהפרעת האכילה שלך רוצה שתקיימי. ספורט גם יכול להיות משהו שיימנע מהמחזור שלך לחזור במידה ואיבדת אותו.
30. אני מנסה לשכנע את עצמי לעקוב אחריי MM אבל אחריי חיפוש ארוך לאחר מחקרים אני לא מוצאת שוב דבר מבוסס שייתמוך במה שטונים באתר Your Eatopia..
דבר ראשון, באתר לכל פוסט ולכל מאמר יש קישורים ואזכורים למחקרים וניסויים לגביי כל טענה שנטענת. גם בקישורים שפרסמתי ברשימות הבלוג תוכלי למצוא אתרים שמפרסמים מידע דומה, אז את מוזמנת להציץ בהם אם את מעוניינת. לא רק שיש המוני אנשים בפורומים של האתר שהמדריך של MM עובד עבורם, יש גם את אלו שהחלימו בזכותם. בלי קשר, את מוזמנת לדבר איתי כי אני ביצעתי את השיטה של MM. אם את לא מאמינה בכך זה כמובן תלוי בך. זאת ההחלטה שלך בסופו של יום ואת צריכה להבין מה את רוצה לעשות בשיקום שלך. בקישורים ברשימות הבלוג יש מאמרים שתומכים בתאוריית משקל היעד (set point) שאין להם שום קשר לYour Eatopia וזה לא דרש ממני לעשות "חיפוש ארוך" בשביל למצוא אותם. אבל שוב, השיקום שלך הוא שלך, ורק את מחליטה איך את רוצה לבצע אותו. הראייה הכי חשובה לי היא העובדה שאני ועוד הרבה אחרים השתמשו בMM או בשיטות דומות לMM וזה עבד. לדעתי, לראות אנשים שהחלימו על ידי שימוש בשיטה הזו היא הראייה הכי טובה ותומכת.
מה זה MM ומהו המינימום הקלורי, בפוסט הזה.
31. תוכלי להסביר בדיוק אילו דברים הגוף שלי צריך לתקן?
כשאת מרעיבה את עצמך ומגבילה את הקלוריות שלך, הגוף שלך לא מקבל מספיק קלוריות ממקורות חיצוניים, וכשהוא לא מקבל את הקלוריות האלו, הוא שואף להשיג אותן בכל דרך אפשרית. מה שקורה הוא שהגוף מבצע קניבליזם עצמי. הוא לוקח אנרגיה משומן, ממסת שריר ומהאיברים הפנימיים שלך במטרה לשמור על המערכות הכי חיוניות בגוף כגון מערכת העצבים מתפקדת ועל שריר הלב מתפקד. קאטאבוליסיס (Catabolysis) הוא שמו של התהליך בו הגוף מפרק את השרירים של עצמו ואיברים אחרים (איברים פנימיים, עצמות וכו) במטרה לגרום לאיברים אחרים חיוניים להמשיך לתפקד. זה מה שמוביל לבזבוז שריר. המוח- גם הוא מתחיל להשתמש בדברים שמרכיבים אותו- מה שמוביל לכך שכמו הקיבה שלך, גם המוח שלך מצטמצם. זו הסיבה מדוע את אולי חווה דברים כמו אי שליטה על הסוגרים, חוסר יכולת להתרכז כמו שצריך, חוסר יכולת להבין מתי את רעבה, חולשה ואולי אפילו אובדן שריר נראה לעין ועוד ועוד ועוד. מרבית הנזקים שנגרמו על ידי הפרעת האכילה יכולים להתרפות עם אכילה ראויה לאורך זמן אבל לצערי הרב ישנם נזקים שלא ניתן להחלים מהם. לדוגמא אוסטאופורוזיס- בריחת סידן וירידה במסת העצמות. יש נשים שמאבדות את היכולת שלהן ללדת ילדים לנצח, יש כאלו שייסבלו לנצח מבעיות עיכול וכמובן אלו ששריר הלב שלהם נפגע באופן סופני מה שמוביל כמובן למוות.
32. אני מרגישה כמו כישלון בגלל שאני מתקדמת מהר בשיקום שלי. ציפיתי שיהיה לי קשה לאכול יותר, אבל אני יכולה לאכול בקלות אלפי קלוריות. אני מרגישה שאני אמורה לרצות להרעיב את עצמי שוב כשאני עולה במשקל אבל במקום זה אני אוכלת כל דבר שאני רואה, ואז אני מרגישה רע לגביי זה. זה גורם לי להרגיש שאף פעם לא הייתה לי בעיה וששיקום עבורי הוא סתם תירוץ לאכול הרבה.
אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי מישהו בשיקום אומר שהוא חושב שאף פעם לא הייתה לו בעיה/שהוא מחלים מהר מידיי/ששיקום הוא סתם תירוץ לאכול הרבה, הייתי טחונה בכסף. באמת באמת. זו מחשבה כל כך נפוצה ומגוחכת אצל אנשים בשיקום מהפרעת אכילה שזה ברור שהמחשבה הזו היא כולה תוצרת של הפרעת האכילה בעצמה.
כשאני התחלתי את השיקום שלי, זו הייתה בחירה נורא קשה. יותר מקשה. היא הייתה כל כך מפחידה והייתי מלאת ספקות אבל לאחר כמה חודשים הייתי מחוייבת לחלוטין לתהליך. כשהתחלתי לאכול, הרגשתי הקלה. הייתי צריכה להתמודד עם שק של רגשות שליליים אחריי כל ארוחה או נשנוש, אבל עדיין זו הייתה הקלה. נתתי לעצמי לאכול ונהניתי מהפעולה של האכילה, למרות שלגמרי לא נהניתי מהרגשות שהרגשתי לאחר האכילה. בגלל שהיה לי כל כך קל לשכנע את עצמי (טוב, לא הייתי צריכה לשכנע את עצמי בכלל) לשבת ולאכול ארוחה, או לאכול במכה אחת חצי עוגה, או לאכול קופסה גדולה שלמה של שוקולדים, חשבתי לעצמי שהמצב שלי לא כזה גרוע אחריי הכל, כי איך יכול להיות שאכילה היא דבר כל כך קל עבורי? אולי בכלל אין לי הפרעת אכילה. אולי הייתה לי איזה הפרעת אכילה מזוייפת. למה בכלל נהניתי מהאכילה? הייתי אמורה לשנוא אוכל! למה אני רואה איך המשקל שלי עולה ועדיין אני לא יכול לעצור את עצמי מלצרוך כמויות כאלו של אוכל אפילו ששנאתי לראות שאני עולה במשקל? חשבתי שאני כשלון, חמדנית, מחוץ לשליטה, שאני חייבת לאכול כל דבר שאני רואה ואני סתם משתמשת בשיקום כתירוץ לאוכל כל דבר שרציתי.
רגע.
לא, זאת הייתה הפרעת האכילה שלי שמנסה להשתלט עלי שוב פעם. היא ניסתה לגרום לי להפסיק לאכול דרך זה שהיא קראה לי חמדנית, כשלון, שלהזין את עצמי אחריי תקופה של הרעבה עצמית זה סימן ל"חוסר שליטה". היא אמרה לי שכמובן שלא הייתי חולה מספיק אם היה לי כל כך קל לאכול. היא אמרה לי שאסור לי ליהנות מאוכל. בואו נחשוב על זה שוב. טעות. ליהנות מאוכל. איך לעזעזל זאת מחשבה הגיונית? למה שזה יהיה לא בסדר ליהנות מאכילה? האם היית אומרת לחברים או למשפחה שלך שהם לא בסדר בגלל שהם נהנים מהאוכל שהם אוכלים? לא. אז למה זה לא בסדר עבורך? אנשים עם הפרעות אכילה לא באמת שונאים אוכל, למעשה להפך. אנשים עם הפרעת אכילה לא לא נהנים מפעולת האכילה. אנחנו פשוט לא יכולים לסבול את הקונוטציות שמתקשרות לפעולת האכילה מבחינתו: הצרחות של האנורקסיה/בולימיה/EDNOS/אנורקסיה אתלטית/אורתורקסיה שאומרות לנו שאנחנו חמדנים, שמנים, חסרי תועלת, מיותרים ודוחים. אבל כשאנחנו בוחרים בשיקום, אנחנו בוחרים לעמוד ולהגן על עצמנו ולומר לא! מגיע לי להשתקם, מגיע לי פאקינג לאכול, ואני אתגבר על כל הקולות המזויינים האלה ונילחם בהם כמה שצריך. הקול הזה מנסה להפעיל עלייך מניפולציות כדי שתפסיקי לעשות מה שאת עושה. הקול הזה זה הרוצח שבראש שלך. אל תקשיבי לשקרים שלו. הפרעת האכילה שלך רוצה להרוג אותך.
בבקשה, תנסי לסמוך עליי או לפחות להרשות לעצמך להקשיב לי. את לא עוברת את השיקום מהר. כשאת מגיעה למצב שאת צורכת כמות קלוריות טובה לגוף שלך, עדיין יש לך דרך של גיהנום לעבור. אני הגעתי לצריכה קלורית טובה מהר מאוד ועדיין הייתי בתהליכי שיקום שנתיים לאחר מכן. זה לוקח זמן רב לא משנה כמה מהר את מגיעה לכמויות אוכל טובות. להפך, אני מעודדת להגיע לכמויות האלה כמה שיותר מהר בגלל שהשיקום הוא תהליך ארוך מספיק גם ככה. כמה שיותר יותר טוב, באמת (כמובן רק אחריי שאת מעלה את הצריכה הקלורית שלך לאט אם את בסיכון לתסמונת ההזנה מחדש).
33. אם הקצה העליון של הBMI הוא לא נכון ולמעשה אנשים יכולים להיות בריאים גם בעודף משקל או בהשמנת יתר אז האם זה נכון גם לגביי הקצה התחתון של מדד הBMI? אם אכילה מועטה גורמת לאנשים להיות בתת משקל ולא בריאים, אז חייבת להיות נקודה שבה אדם אוכל יותר מידיי ולכן זה מוביל אותו לעודף משקל ולמצב לא בריא?
בשביל להיות רזה יותר מהמקום הטבעי של הגוף שלך אז את צריכה להגביל את הצריכה הקלורית שלך מה שמוביל לתחושת אומללות ואי נוחות לכל בן אדם. תחשבי על אנשים רגילים בדיאטה. אף אחד לא נהנה מזה, אנשים מוצאים את עצמם חושבים על אוכל כל הזמן, מרגישים חלשים ומפנטזים על דברים שהם היו יכולים לאכול. אם את במצב שאת אוכלת פחות ממה שאת רוצה וצריכה לאכול בשביל להיות במשקל מסויים, אז זה לא המשקל הטבעי שלך. כולנו מכירים אנשים רזים שאוכלים מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים ולא עושים דבר בשביל להשאר במשקל נמוך, וזה בסדר גמור כי זה המשקל הטבעי לגוף שלהם. הגוף שלנו לא מודע למדד הBMI. לדוגמא:
אחותי שרזה באופן טבעי עם BMI 17 נורא רוצה לעלות במשקל בשביל "יותר קימורים". היא עושה דיאטת השמנה, אוכלת 4000 קלוריות ביום. האוכל דוחה אותה, היא מכריחה את עצמה לשתות שייקים של אלפי קלוריות והמחשבה על כך גורמת לה לבחילה. היא מתעקשת להמשיך בדיאטה ועולה לBMI 21. היא חוזרת לאכול כמו שהיא רוצה לאכול, ומה קורה? היא נופלת חזרה לBMI 17. כי זה הBMI הטבעי שלה.
הנקודה היא שזה שאתה בתת משקל/עודף משקל/השמנת יתר לפי מדד הBMI לא אומרת שאתה בתת משקל/עודף משקל/השמנת יתר לגוף שלך. אנשים בדרך כלל לא נוהגים לאכול מעבר למה שהם רוצים. כמובן שיש יוצאים מן הכלל. למשל אנשים עם הפרעת אכילה כפייתית (BED). כמובן שיש אנשים רבים שנמצאים מעל למשקל הטבעי של הגוף שלהם, ואת הסיבות לכך תוכלי למצוא בפוסט הזה.
הדרך היחידה לגרום לעצמך להיות במשקל נמוך לגוף שלך היא להתעלל בעצמך, להיות אומללה ולפגוע בעצמך נפשית ופיזית. הדרך היחידה לגרום לעצמך להיות במשקל גבוה לגוף שלך היא להתעלל בעצמך, להיות אומללה ולפגוע בעצמך נפשית ופיזית. אני אציין את זה שוב, אנשים נורמליים לא נוהגים לגרום לעצמם לאכול עד לנקודה שהם רוצים להקיא, אנשים לא אוהבים להכריח את עצמם לעשות דברים שהם לא נהנים מהם. אנשים לא נהנים מלהרעיב את עצמם, אנשים לא נהנים מלדחוף לעצמם אוכל כשהם לא רוצים יותר.
34. אני צריכה מוטיבציה שתעזור לי לרצות להשתקם.
הנה פוסט על דברים שתרוויחי/תפסידי אם תשתקמי/לא תשתקמי מהפרעת האכילה שלך. רמז: תשתקמי: תרוויחי חיים, לא רק קיום. עוד רמז: לא תשתקמי: לא רק שתפסידי את החיים, את גם תאבדי את הקיום שלך.
35. האם MM שינה את החיים שלך? אם כן, באיזו צורה?
כן, זה הציל אותם. קודם כל, שישה חודשים לפניי שהגעתי לMM הייתי במצב שנקרא, כמו שהאנשים בפורומים של YOUREATOPIA קוראים לו, "טרום שיקום"- עליתי לBMI המינימאלי התקין עבורי אז הייתי מחוץ לאיזור הסכנה המידיית לבריאות שלי, אבל החיים שחייתי היו עדיין נשלטים מאוד על ידי הפרעת האכילה שלי ולמרות שדברים השתפרו מאוד לעומת האנורקסיה, פיתחתי מוח דיי אורתורקסי אז אלו עדיין היו חיים קשים, שנוהלו בידי הפרעת האכילה שלי. הפרעת האכילה שלי נתנה לי אשליה שהחיים שחייתי היו בריאים, חשבתי שזה היה שיקום אמיתי בגלל שזה מה שהחברה הגדירה כ"בריא" וכל מיניי בלוגים של fitspo אמרו לי לעשות. עכשיו אני מסתכלת על התקופה הזו בעצבות מסויימת, בגלל שאני זוכרתת איך הרגשתי- חשבתי שאני עושה את השיקום נכון, חשבתי שהייתי נורא בריאה אבל למעשה עדיין הייתי תקועה במחסום: לא הרשיתי לעצמי לעשות מה שאני רוצה בכל הנוגע לאוכל וכושר ועדיין התמקדתי על ירידה במשקל. כשמצאתי את YOUREATOPIA ואת המדריך של MM, קיבלתי חופש. סוף סוף קיבלתי רשות לעשות מה שאני באמת רוצה: לשחרר. לעזוב. לעזוב את כל עיניין הבריא כמו שאני תפסתי אותו ולעשות את מה שבאמת בריא בשבילי. לעשות מה שאני באמת רוצה לעשות. לעזוב את "אני חייבת להתאמן". לעזוב את כל החוקים וכל ה"אני צריכה" ופשוט להבקשיב למה שאני באמת רוצה לעשות. לאחר מכן התחלתי להתפתח ולגדול כבן אדם. יצאתי לסרטים עם חברים ואכלתי פיצה. התמודדתי עם מאכלים מפחדים ושתיתי מילקשייקים ואכלתי המון שוקולד מול הטלוויזיה והתחלתי לשים סוכר בתה שלי וחמאה על הלחם שלי. התחלתי לצאת עם חברים לשתות קפה בצהריים בלי להסס, בגלל שידעתי שאני לא צריכה לפנות זמן לפניי בשביל להתאמן בשביל שאוכל להרשות לעצמי את הזמן לראות אותם ולשתות משהו נחמד. התחלתי ליהנות מהליכות בטיילת עם המצלמה שלי, ויוגה עם חברות. צחקנו כי לא הבנו איך לעזעזל עושים את התנוחות שראינו בטלוויזיה שצריך לעשות, מה שהיה כל כך הרבה יותר כיף מלהזיע ולהתעייף מאירובי שלא נהניתי ממנו ומשחייה אינטנסיבית שהכרחתי את עצמי לעשות כשהייתי כל כך מותשת. התחלתי להתעניין בפוליטיקה ובפיניזם, התחלתי לקרוא ספרים ועשינו מרתונים של סדרות טלוויזיה, התחלתי לאפות עוגות טעימות ולטעום מהם מבלי לכעוס על עצמי. התחלתי לבשל עבור המשפחה שלי וללכת לקולנוע עם אחי ולהיות בסדר עם לשתות כמה בירות מידיי פעם בפאב עם חברים. התחלתי להיות אנרגטית והפכתי להיות אני. בזכות MM.
36. אני דואגת שאם אני אכנע לרעב שלי ואוכל מה שאני באמת רוצה לאכול, אני לא אוכל להפסיק וכשאגיע למשקל הטבעי לגוף שלי אני אראה ענקית.
החששות שלך לגביי הגעה למשקל הטבעי לגוף שלך ולגביי עלייה במשקל הם חששות שנוצרו על ידי הפרעת האכילה שלך. את צריכה לקבל את העובדה שהפרספקטיבה שלך כרגע לגביי עצמך שגויה, וככל הנראה את ניראית לאנשים אחרים שונה לגמרי ממה שאת רואה את עצמך. ואפילו אם את לא ניראית בתת משקל לעיניי אחרים זה לא אומר שאת בריאה. הדבר החשוב לזכור שכרגע את חולה. ההיגיון שלך, החשיבה שלך, הפרספקטיבה שלך והיכולות המוחיות שלך לא מתפקדות בגלל שאת לא במשקל בריא עבור עצמך. אני לא מתכוונת לזה בתור העלבה: זה פשוט מה שקורה למוח כשאת מרעיבה את עצמך, וזה קורה לכל מי שמרעיב את עצמו. מוח מורעב הוא מוח שלא יכול לתפקד כמו שצריך. את כבר מאפשרת לעצמך להודות בזה שיש לך הפרעת אכילה או בעיות חמורות עם האכילה שלך אם את כותבת את השאלה הזו. לדאוג לגביי זה שאכילה המכילה כמות קלוריות טובה ומספקת להחלמה ולהעניק לגוף שלך מספיק אנרגיה- אלו ייגרמו לגוף שלך להיראות ענק- זו לא עובדה, זו הרגשה. זאת הרגשה שהפרעת האכילה שלך יצרה כדי להמשיך אותך לכודה בטלפיים שלה. את חייבת לבטוח בעובדות, לא ברגשות, בגלל שהאמת שלך כרגע היא האמת שהפרעת האכילה שלך יוצרת ולא המציאות. מה שאת צריכה לעשות זה להחלים. את צריכה "להיכנע" לרעב ולחשקים שלך ולספק לגוף שלך את מה שהוא צריך. את בחיים לא תתעלמי מצורך של הגוף (כמו גירוד, התעטשות, גיהוק או מצמוץ), אז למה שתתעלמי מתחושת הרעב? הגוף שלך מנסה לשמור עלייך בחיים ולשמור על הבריאות שלך. זה הזמן להושיט יד למשהו שרוצה אותך בחיים (הגוף שלך), מאשר למשהו שרוצה אותך מתה (הפרעת האכילה שלך).
37. עכשיו אני במשקל תקין, אבל אני חושבת על אוכל והתעמלות ועל להגביל את הקלוריות שלי כל הזמן. חשבתי שברגע שאני אגיע למשקל תקין אז כל המחשבות האלו יפסיקו. למה זה ככה?
את תקועה בשלב הטרום החלמה- משהו שכיח עבור אנשים שמחלימים מהפרעת אכילה מגבילה. משקל "בריא" זה דבר שמשתנה בין גוף לגוף, והוא לא נמדד לפי מדד הBMI. לגוף שלך יש משקל טבעי משלו. משקל טבעי שבו הוא מתפקד בצורה הכי בריאה והכי טובה שהוא יכול. רק בגלל שהגעת למשקל ה"בריא" במדד הBMI זה לא אומר שאת במשקל בריא עבור הגוף שלך. לדוגמא, אני הגעתי למשקל "בריא" בידיוק כמוך, וכל מה שעשיתי היה התעמלות אובססיבית עד לנקודה שזה בא לפניי כל דבר בחיים שלי, אכלתי "נקי", ספרתי קלוריות באוססיביות, ועדיין כל הזמן חשבתי על אוכל. הייתי בBMI 20-22 בנקודה הזאת. את צריכה לאכול מה שאת רוצה, מתי שאת רוצה, להגיע לכמות קלוריות טובה ולהפסיק להתאמן. מחשבות על אוכל= תגובה ביולוגית להרעבה, אז אם עדיין יש לך אובססיה לאוכל, הגוף שלך עדיין מורעב. את לא יכולה לבחור מה המשקל הטבעי לגוף שלך, אלא רק הגוף שלך יכול להחליט. הגוף שלך יודע מה הכי טוב עבורו ושום רופא או פסיכולוג יכול להגיד לך באיזה משקל את בריאה, הם רק יכולים להגיד לך כשאת לא בסכנה. חוץ מזה, התעמלות מאטה את התיקונים שמתרחשים בגוף ובמוח שלך והיא עלולה אף לעצור אותם. לא היית הולכת על רגל שבורה אז למה להתאמן על גוף שבור? את צריכה לתת לו לנוח ולהחלים, ואת צריכה לתת לו מספיק אנרגיה בשביל שיעשה את זה.
39. מהי תסמונת ההזנה מחדש ואיך אני יודעת אם אני בסיכון או חווה אותה?
בבקשה תקראי את הפוסט הזה על הנושא הזה.
40. האם זה בסדר לעשות ספורט כשאני מגיעה למשקל תקין?
העובדה שאת במשקל תקין לא אומרת שהגוף שלך החלים. לוקח לפחות שנה להחלמה פיזית מהפרעת אכילה, ולפעמים הרבה אבל הרבה יותר. כשאת במצב שעדיין לא החלמת, התעמלות הולכת להפעיל לחץ על הגוף שלך, תמשיך את הגירעיון הקלורי ותמנע מהגוף להחלים לחלוטין. מלבד זאת, התעמלות היא כמעט תמיד הולכת להיות טריגר ולגרום לבעיות עבורך אם זה היה חלק שהיית אובססיבית אליו במהלך הפרעת האכילה שלך. אם את מגיעה לשיקום מלא ומחליטה להתאמן שוב, זה תלוי בך. למרות זאת, יש סיכוי גבוה שהתעמלות תמנע ממך להגיע להחלמה מלאה ותוכל בקלות רבה לשלוח אותך חזרה לידיים של הפרעת האכילה. התעמלות עבור אנשים עם הפרעת אכילה היא שונה מהתעמלות אצל אנשים ללא הפרעת אכילה. הנה מאמר חשוב שיסביר לך מה פירושה של התעמלות אצל משתקמים מהפרעת אכילה מגבילה, והנה פוסט בנושא.
41. האם את אומרת שאנחנו צריכים להישאר לא פעילים לשארית החיים שלנו?
ממש לא, אני לא רואה התעמלות כדבר לא בריא וזהו. התעמלות היא לא בריאה עבור אנשים בשיקום מהפרעת אכילה ולאלו אשר מכריחים את עצמם לעשות התעמלות שהם לא נהנים ממנה. התעמלות היא לא דבר בריא אם היא גורמת ללחץ נפשי או שהיא מונעת על ידי הפרעת אכילה או כל הפרעה נפשית אחרת. זה פשוט לא בריא, נקודה. זה כמו לדחוף בכוח ירקות שאתה שונא לגרון רק בגלל שאתה חושב שזה יעשה לך טוב לבריאות. התעמלות פיזית היא בריאה רק כאשר האדם שמבצע אותה בריא פיזית ונפשית והוא נהנה ממנה. לשעבד את עצמך לחדר כושר, להכריח את עצמך לרוץ קילומטרים, להרים משקולות, לעשות ארובי לבד בחדר, לאלץ את עצמך לשחות גם כשאת חולה או עייפה ועוד ועוד ועוד- כל אלו דרכים לא בריאות לבצע התעמלות. התעמלות לדעתי בכלל לא צריכה להרגיש כמו התעמלות. אם את עושה התעמלות רק בגלל שאת מרגישה שאת "חייבת" לעשות אותה, לשרוף קלוריות, לשלוט במשקל שלך, בצורה שלך או בגזרה שלך- אז את יכולה לדעת שהתעמלות עבורך מגיעה ממקום לא בריא נפשית, מה שהופך ספורט ללא בריא עבורך (שלא לציין את זה שהתעמלות עבור אנשים עם הפרעת אכילה גורמת לשינויים פיזים שונים לחלוטין מאשר אצל אנשים ללא הפרעות אכילה). שחייה עם חברים, לשחק כדורגל בחצר עם המשפחה, לעשות יוגה בשביל להרגע, ללכת ליד הים בשביל ליהנות מהטבע, להרים משקולות כי את אוהבת להרגיש כמה חזק הגוף שלך- כל אלו הן דרכים בריאות לבצע התעמלות. כל עוד את לא רואה התעמלות כדרך לשרוף קלוריות או להגיע למשקל מסויים או צורה מסויימת, אם ההתעמלות היא באמת דבר שאת נהנית ממנו ולא משהו שהפרעת האכילה שלך נהנית ממנו אז זה נהדר! אבל תמיד תהיה מודעת לכמה מניפולטיבית הפרעת האכילה שלך יכולה להיות וכמה בקלות היא יכולה לאשלות אותך שאת נהנית מספורט כשלמעשה ההפך הוא הנכון. את צריכה לדעת להפריד ולזהות לחלוטין בין האמת שלך לבין האמת של הפרעת האכילה שלך ב10000% לפניי שאת עושה כל פעילות גופנית כלשהי.
42. אילו מאכלים עשירים בקלוריות אני יכולה לאכול על מנת להגיע למינימום הקלורי שלי?
אגוזים
אבוקדו
מילקשייקים/שייקים
שוקו עם חלב רגיל או קצפת (או חצי חצי)
נוטלה
גבינה על קרקרים
שוקולד
מאפים/בורקסים
עוגיות ומוצרי מאפייה אחרים (בראוניז)
קורנפלקס עם חלב (מוזלי הוא הסוג הכי עשיר בקלוריות)
סוגי בשר העשויים עם שמן
פיצה
גלידה
עוגת גבינה
פסטה עם גבינה
אורז מוקפץ
מאכלים מטוגנים
יוגורט עשיר בשומן עם דבש/ריבה
חמאת בוטנים
תמרים
זרעי צ'יה/פשתן
פירות יבשים בכללי
רטבים כמו איולי, פסטו וכו
פיתות/לאפות/לחמניות גדולות/בגטים/בייגל
עוד טיפים פה.
43. ומה אם אני רוצה להפוך לטבעונית/צמחונית בשיקום או מה אם אני כבר טבעונית/צמחונית?
לעבור לטבעונות או אפילו לצמחונות היא לא בחירה טובה אם את בשיקום מהפרעת אכילה. את לא יכולה לעשות החלטה בריאה לגביי התזונה שלך בזמן שאת בשיקום מהסיבה הפשוטה היא שלהפרעת האכילה שלך יש הרבה יותר מידיי השפעה על הבחירות שלך. לעבור לצמחונות או לטבעונות כן יכול להיות מעבר שיגביל את סוגי האוכל שאת יכולה לאוכל, וזה לא רעיון טוב להגביל את התזונה שלך בשיקום היות ו99.99% מהסיכויים הם שזו תהיה החלטה שהפרעת האכילה שלך תעשה על מנת להשתלט עלייך מחדש. כל החלטה לגביי שינוי התזונה שלך בצורה מגבילה (שמצמצמת את המאכלים שאת צורכת) צריכה להיעשות אחריי השיקום בלבד וכשתהליך הסתיים לחלוטין, כשהחלמת. ואפילו אז, לכל שינוי תזונה יש פוטנציאל לשלוח אותך חזרה להפרעת אכילה, אבל שוב, במצב כזה את צריכה להיות בטוחה שאת במצב יציב ושאת יכולה לעקוב אחריי התחושות שהתזונה גורמת לך להרגיש. אם הפכת לצחונית או לטבעונית בזמן הפרעת האכילה שלך אז שוב, הסיכוי עצום הוא שהבחירה נעשתה לא מסיבות מוסריות אלא מסיבות של הפרעת האכילה שלך, ובשיקום את צריכה לעבוד על לחזור להרגלי אכילה שקדמו לה. רק אלו שגודלו על תזונה צמחונית או טבעונית ויש להם נקודות מובהקות לגביי מדוע הם רוצים לדבוק בדיאטה הזו ואין לכך שום קשר להגבלת מאכלים יכולים להניח שזו לא הפרעת האכילה שלהם שמדברת. אבל עדיין, תזונה כזו עדיין מגבילה מאכלים רבים והגבלה בכל צורה שהיא יכולה להוות אפקט שלילי על תהליך השיקום.
עוד על טבעונות כאן ועל דיאטות ואורך חיים כאן.
44. מה ההבדל בין אכילה מופרעת להפרעת אכילה?
אכילה מופרעת לצערי היא מה שרבים מתוך האוכלוסיה של העולם המערבי חווים, ולרוב יהיה מדובר בנשים (וכמובן גם בגברים רבים) שחוות בעיות עם אוכל ועם המשקל שלהן. אנשים רבים שסובלים מאכילה מופרעת הם אנשים בעלי מערכת יחסים לא בריאה עם אוכל ועם משקל והם תמיד מנסים דיאטות חדשות (שלא יימשכו זמן רב היות והאנשים האלה לא סוטים למסלול של הפרעת אכילה), ינסו סוגים חדשים של התעמלות, ינסו דרכים חדשות של ירידה במשקל או ינסו לאכול רק "אוכל בריא". אלו אנשים שכן מתנהלים בצורה לא נורמלית בכל הנוגע לאוכל ותמיד נמצאים בניסיונות לרדת במשקל או להיות "בריאים יותר", אבל, למרות שזה לוקח מקום במחשבות שלהם, זה לא כל העולם שלהם. הם מושפעים מאוד מהחברה ושמחת החיים שלהם כן נפגעת בשל מערכת יחסים לא בריאה עם הגוף שלהם ועם אוכל, אבל שוב, זה לא משתלט עליהם והופך להיות הדבר היחיד בחייהם.
אנשים עם הפרעת אכילה הם אנשים עם מחלה נפשית חמורה, שלעיתים קרובות מתעוררת בגלל כל מיני טריגרים: הגבלה קלורית שנעשית בגלל מחלה פיזית או נפשית כמו דכאון, דיאטות, אירוע טראומטי בחייהם, בריונות ועוד ועוד ועוד... הסיבות הן בלתי נגמרו. אנשים אלו משועבדים להפרעת אכילה ואלו שלא יילכו לדיאטות כמו אלו שתיארתי למעלה ולא ימשיכו את הדיאטות האלו היות והגוף שלהם יתנגד לכך. אלו עם הפרעת אכילה, ברגע שיופיע הטריגר, רק ידרדרו וידדרדרו וידרדרו (אלא אם כן זה נתפס באופן מוקדם, שזה התרחיש הטוב ביותר במצב כזה) עד שבסופו של דבר כל העולם שלהם יסבוב סביב אוכל והמשקל שלהם. מערכות יחסים יכולים להתפרק, האישיות של הבן אדם כמעט תוחלף לגמרי עם הפרעת האכילה, התחביבים והתשוקות יתפוגגו והבריאות של האדם והשמחה של האדם יהרסו לחלוטין. אנשים עם הפרעות אכילה נשלטים על ידי הפרעת האכילה שלהם. אצל אנשים כאלו כל דבר בחיים שלהם יושפע באופן טוטאלי מהפרעת האכילה. אכילה מופרעת היא דבר לא בריא ושלילי, אבל הפרעות אכילה הורסות חיים. אכילה מופרעת נוצרת מהחברה המחורבנת שאנחנו חיים בה והאובססיה שלה לרזון ולשלמות, הפרעת אכילה היא מחלה נפשית חמורה שנגרמת על ידי קומבינציה של גנטיקה וטריגרים שנוצרים על ידי הסביבה.
45. עליתי במשקל מעל למשקל שהייתי בו לפניי הפרעת האכילה! למה זה קורה?
המשקל שהיה לך לפניי הפרעת האכילה הוא לא בהכרח המשקל הטבעי של הגוף שלך, במיוחד אם היית מתחת לגיל 25 לפניי הפרעת האכילה (כמו אוכלוסיה גדולה מאוד מהאנשים הסובלים מהפרעת אכילה). הגוף שלך עדיין גדל ומתפתח מגוף של ילדה לגוף של אישה עד שתגידי לפלוס מינוס גיל 25. המשקל הטבעי שלך אינו יציב עד שהגוף שלך יתפתח ויגדל עד הסוף.
אם היית מעל גיל 25 לפניי הפרעת האכילה, יכול להיות שחווית עליה מעל המשקל הטבעי של הגוף שלך, שזה דבר נורמלי ונפוץ למדיי. זה דבר שקורה בגלל שהגוף חושש שהוא יעבור הרעבה שוב בקרוב, אז הוא אוגר מעט שומן למקרה כזה. עם אכילה ראויה ומספקת, המשקל המיותר יירד ללא כל הגבלה עם הזמן לאחר שהגוף יבטח בך ויוכל לסמוך עלייך מחדש. עוד דבר שכיח הוא שעבור אנשים מסויימים הפרעת האכילה שלהם התחילה לפניי שהם בכלל היו מודעים לכך שיש להם הפרעת אכילה, אז המשקל שהם חשבו שהיה המשקל הטבעי שלהם הוא לא בהכרח נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
RecoverED.
