ניצוצות של תקווה .

פורים בפתח , וכוננות התחפושות כבר במתח ...

עוד מימי בית-הספר הרחוקים תמיד היו את אלה שפשוט הדהימו עם התחפושת שלהם ,

בין אם בגלל המקוריות המבריקה , או פשוט בגלל העיצוב המושלם .

כשגדלתי הפסקתי כבר להתחפש , אבל תמיד התלהבתי מאלה שהמשיכו את המסורת ...

עד היום כאשר אני רואה אנשים בוגרים מחופשים , אני חושבת לעצמי : שאפו עליהם !

עם השנים הגעתי למסקנה שפורים בעצם מאפשר לנו להיות מה שאנחנו לא בחיי היומיום ,

ומה שהיינו אולי נורא רוצים להיות ולו רק ליום אחד ....

זה אולי נשמע מוזר אבל ... בעצם העובדה שאנחנו שמים על עצמנו מסכות בפורים ,

אנחנו בהפוך על הפוך מסירים מעלינו את המסכות של החיים ,

המסכה שבחרנו לשים היא הרי הפנטזיה שלנו , מה שהיינו רוצים כל-כך להגשים .

אפילו הילדה הקטנה בגן שבוחרת להיות מלכת אסתר או פיה מהאגדות ,

גם היא בעצם רוצה להרגיש מלכה ליום אחד , או פיה קסומה ,

הבחירה היא בתת המודע שלנו ...

אולי זה שבוחר להיות ליצן הוא דווקא אדם עצוב , והליצן עושה אותו לאדם השמח -

שהיה רוצה להיות , גם אם מדובר רק בפרק זמן קצר ... נכון , פורים זה חג כייפי וקליל ,

ואני ניכנסתי פה לפילוסופיות קצת כבדות , אבל אני נושאת איתי את המחשבה הזאת -

כל-כך הרבה שנים , ועכשיו סוף סוף יש לי את האפשרות לבטא אותה ולהביע אותה בפני הרבה אנשים ...

מאחלת לכולם חג-פורים שמח ומקסים , ולכו עם הפנטזיות שלכם עד הסוף ...