ניצוצות של תקווה .

שוק העבודה השתנה . השתנה לרעה .

המרדף אחרי הכסף , התחרותיות המשתוללת ובעיקר הדרישות מהעובד ,

כל אלו כבר מזמן יצאו מפרופורציות , ולא אחת אנו מרגישים שהפכנו מעובדים לעבדים .

במקום העבודה הנוכחי שלי אני מתמודדת עם דברים רבים שלא הכרתי בעבר ,

וזה לא שכל מקומות העבודה הקודמים שלי היו כולם נהדרים וניפלאים , ממש לא ,

אבל בכל פעם אתה נחשף לסיטואציות חדשות שלא חשבת שקיימות בכלל ,

וכל עוד אתה עובד שם , לא נותר לך אלא להתמודד עם נוהלי המקום וליישם אותם .

במקום העבודה הנוכחי בכל פעם שאני יוצאת לשירותים עלי להודיע זאת לאחראית משמרת ,

השפלה מהסוג הנחות ביותר , שלא ניתקלתי בה בעבר .

הם אומנם לא מסרבים אף-פעם , אבל התחושה לא נעימה לי בכל פעם מחדש .

אשה בוגרת בגילי צריכה להודיע על לכתה לשירותים , איזה מין דבר זה ?

לאן עוד נגיע ? יש פעמים שמחניק לי בגרון לבקש את זה , מעיק .

היום בישיבת הצוות שהתקיימה העליתי את הנקודה העגומה הזאת ,

מנהלת המקום אמרה שהיא מבינה לליבי , אך זה הנוהל וצריך להודיע כשיוצאים לשירותים .

אתם יודעים מה היא עוד אמרה ? היא סיפרה לי שיש מקומות עבודה שלא משלמים לעובד על זמן שירותים ,

ושלפי החוק מעסיק לא צריך לשלם לעובד על זמן שירותים .

הזדעזעתי , הבעתי את הזעזוע שלי בקול רם , היא חזרה ואמרה שיש חוק כזה ,

ושאפשר לבדוק אותו במשרד העבודה אם אינני טועה .

לא יודעת איך לבלוע את זה תאמינו לי , מדינת ישראל 2015 אוי לנו מחוקים שכאלה ,

מי שיזם חוק כזה להשפלת עובדים , צריך ללכת הביתה , פשוט בזיון , אין מילה אחרת !!!

מאוד עצוב לי איך שניראה שוק העבודה היום , העובד הוא סתם מספר , שקוף ובלתי ניראה .

שוכחים שם למעלה בדרגים הגבוהים במקומות העבודה , שעובד הוא בן-אדם עם נשמה ונפש ,

ורובנו הברגים הקטנים של המערכת משלמים פעמים רבות מחיר כבד , כבד מדי . עצוב !