אני חוזרת למקור שלי, לאהבה שלי, למקום החם שלי

לזה מסובך.

אני שוכבת על האפר, מתחתי צוק ומעלי הכוכבים שנראים פה כל כך בברור. השקט הוא הדבר היחיד שאני שומעת - לא מכוניות, לא דיבורים, אפילו לא איזה כלב נובח. אני מביטה בשביל החלב, רואה מדי כמה דקות כוכבים נפולים ולא מבקשת משאלה - כי משאלות לא מתגשמות בזכות כוכב נופל, אלא בזכות הרבה רצון ומוטיבציה. פתאום אני מבינה שאין לי משאלות, רק חלומות שאגשים יום אחד. המשאלה שלי מזה הרבה זמן הייתה להיות מאושרת, וככה פתאום באמצע המדבר הבנתי שהגשמתי אותה, שהגעתי לכל דבר שרציתי.

אחד הבנים אמר לי באותו היום שאני יודעת מה אני שווה ואני הבנתי פתאום עד כמה זה נכון. אני יודעת שאני יפה, אני יודעת שיש לי גוף יפה, אני יודעת שאני בן אדם טוב שכיף להיות בסביבתו, אני יודעת שאם אחייך לכל גבר ואביט לו עמוק בעיניים הוא לא יתאפק והכי אני יודעת שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה אם אני רוצה בזה מספיק. אני בלתי מנוצחת ואני יודעת את זה. וזה טוב, נכון?

מחר אתעורר בהתרגשות גדולה, אכבה את השעון המעורר, אסתכל על השעה המוקדמת ואחייך. אחר כך אקום, אתקלח במים קרים ואצא בשיניים נוקשות לעמוד מול המראה בכדי להזכיר לעצמי עד כמה אני צריכה להיות גאה באיך שאני נראת. אחזור לחדר, אסתכל באסמסים שלך ואחייך חיוך גדול אפילו יותר ממקודם. לא משנה מה יקרה ולא משנה אם אני מרגישה או לא - תמיד כיף לדעת שלמישהו אכפת כל כך שהוא מוכן להשקיע את הכל בשבילך. 

מחר אתעורר בהתרגשות גדולה, בידיעה שאני נוסעת לשלושה לילות במדבר - בלי הדאגה וההצקה של ההורים, בלי חובות מיותרות, בלי שאר שטויות שמדאיגות אותי ביום-יום. ארבעה ימים של מדבר ושטחים אין-סופיים של חול, של מטר מטאורים ושל מוזיקה.

אני אהיה חופשיה.