נמאס לי ממשחקים.
נמאס לי לשמוע כמה אני מקסים ומיוחד, אבל "זה לא זה" או "זה לא הזמן".
נמאס לי לשמוע על עבר משובש עם גברים ומערכות יחסים או על הקשר האחרון שבדיוק זה עתה הסתיים והותיר אתכן מבולבלות.
נמאס לי מזה שאין לכן מושג מי אתן ומה אתן רוצות.
נמאס לי לצפות לדייט שני שאינו מגיע.
בכנות - אני לא הבעייתי כאן. אני כאן, ואתן בכלל מעופפות, מנותקות מהמתרחש בהווה. את התסביכים שלכן שמרו לעצמכן.
יש לי המון אהבה לתת, אבל מעכשיו אני מפסיק לנסות יתר על המידה, ואתן אלו שתצטרכו להתאמץ.
מכל הניסיונות האחרונים שלי למדתי שמי שתרצה אותי באמת - היא לא תתנדנד ותתמהמה, ואני לא אצטרך להתאמץ בשבילה. היא פשוט תדע, ולא תשאיר את הכל ב-Half-Open Connection (סליחה על המטאפורה מתחום רשתות התקשורת, אבל זה פשוט מתבקש במקרה הזה).
כולם מסכימים איתי בעניין - הידידות והחברים, אז כנראה זה באמת נכון.
ובנימה זו... נעבור לפינת המוזיקה.
אני רוצה לשתף אתכם באחד הקטעים האינסטרומנטליים הפרוגרסיביים הפסיכדליים המרגשים ביותר מבחינתי של השנים האחרונות (באופן כללי זהו קטע מאלבום מרגש במיוחד), ויחד עם זאת בסולו גיטרה מרתק ומהפנט בניחוח פינק פלוידי בעוצמת 5000 כוחות גילמור (סתם יחידת מידה שהמצאתי בזה הרגע).
הרבה אנשים עדיין תקועים על פינק פלויד (אני לגמרי לא מאשים אותם, אבל בכל זאת), כשיש היום כל כך הרבה להקות מעולות שהושפעו מהם ולקחו את הסגנון שלהם כמה צעדים קדימה, אז הגיע הזמן לצאת מהקופסה!
פשוט לעצום את העיניים, להאזין וליהנות מהצמרמורת ומהאורגזמה לאוזניים ולנפש ששום הנאה בעולם לא תושווה לה.
אז הנה זה (הקטע האינסטרומנטלי מתחיל ב-02:56, המסע הפסיכדלי ב-03:56 והסולו ב-04:11):
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
