מהפוסט הקודם אפשר להבין שהרבה זמן לא התקרחנתי במסיבת טבע (3 חודשים למעשה), והייתי צריך את זה בדחיפות. אז אתמול הייתה מסיבה נהדרת שהחלה לקראת הזריחה. Astral Projection היו שם! התקרחנתי קשות. הרגליים כהרגלן died in the process. היה לוקיישן מטורף! הייתה סטלה קולקטיבית ברמות מפגרות. העננים ריחפו מעלינו וזה היה מחזה מרהיב. אפשר לומר שחגגנו את בוא החורף. נורא כיף להתחיל שבוע ככה לאחר שפרקתי את מטען הסטרס של עונת הסתיו ונטענתי בכוחות מחודשים ובאנרגיות חיוביות לקראת החורף.
אני גם חייב לציין כאן שמאז המסיבה ההיא לפני 3 חודשים הנהיגה שלי מאוד השתפרה וכך גם התאזן הביטחון העצמי שלי על הכביש. הגיע הזמן לאחר 4 שנים בהן אני מחזיק ברישיון (אבל תכלס התחלתי לנהוג בקביעות רק לאחר השחרור בחודש מרץ האחרון). xD עדיין יש לי במה להשתפר, וזה די טוב שאני מודע לכך, אז הביטחון העצמי שלי על הכביש נמצא בדיוק ברמה שהוא אמור להיות בה.
וואו, איך הגשם הזה בא בבת אחת לאחר ציפיה כה ארוכה בסתיו שהיה מאוד חם ויבש מהרגיל. החורף התפרץ בסערה (תרתי משמע) באמצע לילה אחד בשבוע שעבר. בכלל ישנתי עם מאוורר כהרגלי (האמת שלא זכורה לי שנה בה המשכתי לישון עם המאוורר בחודש דצמבר). התעוררתי מהשינה כי היה לנו "הוריקן" של אוויר קר בבית מאחר וכל החלונות היו פתוחים (לא היה צפוי שתהיה סערה בלילה לאחר יום כזה חם). הרגשתי כאילו אני טס בכוחות עצמי. הכל הספיק להירטב ולהתעופף. אפילו ירד ברד. משהו מטריף לאללה!!!
אני ממש מאוהב בשמיים החורפיים המעוננים. רק שימשיך ככה, ויהיה לי מקור לשמחה מדי יום בתקופה הקרובה. כל מה שצריך הוא רק להביט השמיימה, לפרוש ידיים לצדדים, לנשום עמוק ולהרגיש את הרוח הקרה המשלהבת ואת טיפות המים מלטפות את העור המזדקר. השילוב של השפע במים ואוויר יוצר תחושה של טיהור הנפש.
באמת נמאס כבר מהשגרה המונוטונית-מונוכרומטית הזו של שמש, חום ושמיים תכולים בהירים. כמה צבעים ייחודיים השהות של העננים יוצרת. והגשם... הו, הגשם, הסאונד הייחודי המרפא שלו והריח שנובע בעקבותיו. תיכף גם יהיה יותר ירוק, ואז בכלל אהיה מאושר! אני יכול לומר שנולדתי באיזור ט"ו בשבט, אז לא מפתיע שאני אדם כל כך חורפי מכל הבחינות. החורף תמיד נותן לי סיבה לחייך בכל יום גם כשעצוב לי בלב. (=
לדעתי הרבה יותר קל להיות עצוב בחורף מאשר בקיץ. זו ההרגשה שלי לפחות. זו עונה מאוד רומנטית ומלאת רגש. זה מרגיש כאילו בעונה הזו כדור הארץ לוקה במעט אי-שפיות מעודנת. החורף מלווה בהרבה ייחודיות וצבעוניות שלא מעט אנשים הסולדים ממנו נוטים לפספס. זה כל כך זר לי שאנשים מסוגלים לסלוד מהעונה היפהפייה הזו, במיוחד בארץ בה היא מבקרת בהיקף קצר ומצומצם. לדעתי כל אחד צריך את מנת החורף שלו במידה מסוימת, חלקנו יותר וחלקנו פחות.
האם הייתי כל כך אוהב את החורף לו הייתי גר בארץ חורפית יותר? זו שאלה טובה. אולי דווקא בגלל הנדירות היחסית של העונה הזו בארץ אני כל כך מייחל לה ומתגעגע אליה כאשר איננה כאן איתנו. בתור ישראלי שמעולם לא ראה והרגיש שלג אמיתי, מלבד הקרח בחרמון, הייתי רוצה לבלות יותר בסקנדינביה. למעשה אני מאוד רוצה לבקר מתישהו באיסלנד, "ארץ הקרח והאש" כפי שהיא מכונית בפי רבים. האי הזה הוא פשוט פלא גאולוגי חסר תחליף.
אני יודע שמרוב אהבה לעננים ולמשקעים, קרוב לוודאי שאלמד קורס אחד או שניים במטאורולוגיה ובמדעי האטמוספירה במסגרת הלימודים לתואר בוגר במדעים (עדיין לא ידוע אם בהדגשת מדעי המחשב או בהדגשת כימיה). הייתי רוצה ללמוד גם מעט אוקיינוגרפיה, אבל לא נראה לי שיהיה מספיק מקום לדחוף את הנושא הזה בתוכנית הלימודים הצפופה שלי. אולי אלמד אותו במסגרת תארים מתקדמים. בכל מקרה, תמיד אפשר ללמוד בלי קשר ללימודים במסגרת כלשהי. מגיל צעיר אני סקרן פתולוגי, אוטודידקט ומחונן שנורא אוהב ללמוד ולחקור בלי שום קשר למסגרת כלשהי, הרבה בזכות האינטרנט (ברוכים יוצרי ה-WWW והגוגל).
במעבר חד - עובדה מפתיעה שלא ידעתם עליי (וקרוב לוודאי שמעולם לא הייתם מעלים אותה על דעתכם): נכשלתי בבגרות בספרות (המקצוע הנכשל היחיד שלי בתעודת הבגרות). דווקא יש מצב שאת חלקכם כלל אין זה יפתיע. בתור יוצר אני מאוד אוהב את התחום ומאוד סקרן לגביו, אלא שאני מתנגד בתוקף לשיטת הלימודים בתיכון (איני מדבר על המקצוע המורחב של 5 יחידות, אלא על המקצוע הבסיסי של 2 יחידות) המושתתת על שינון של פרשנויות שאחרים העניקו ליצירות. אני בכוונה תמיד כתבתי את הפרשנויות שלי, על אף שידעתי שזה יסכן את הציון שלי, אבל בכל זאת לא התפשרתי ועמדתי על שלי. המורה לספרות בתיכון מאוד אהבה אותי, בעיקר בגלל הגישה הייחודית שלי למקצוע והביקורת הזו שהפניתי נגד שיטת הלימוד (הייתה לי שיחה בארבע עיניים איתה לגבי זה לאחר אחד השיעורים) וגם כי הראיתי ידע בתחום שלא לומדים במסגרת הלימודים של 2 יחידות לימוד. כבר אז זה היה די ברור לכולם שאני יוצר.
התחלתי לקרוא את "עולם חדש מופלא", וזה פשוט ספר אדיר!!! נראה לי שאסכם אותו בקצרה לאחר שאסיים לקרוא אותו. יש לי הרבה מה לומר לגביו. הוא מדגים בין השאר את נושא חוסר היתכנות האוטופיה ומעביר אותו למימד אחר של אינטלקטואליות.
שאלה לקוראים: על מה אתם באמת חושבים כשאתם מעלים בדעתכם את המושג "אי-שפיות"?
Oh your wicked smile
Oh your evil ways
Won't convince me
That sky isn't falling down
My sweet insanity
My sweet insanity
Look what we've become
The envy of everyone
Inspired by your madness
Like furious winds in a storm
Slowly growing cold
I'm falling in love with you
From the rolling hills of suicide
Everyone will run and hide
Screaming bloody murder
With their heads on fire
There just may be a chance for me
My sweet insanity
If you would take me with you
On your trip to the moon
ממש התאהבתי ב-Dog Fashion Disco. הם כמו The Dillinger Escape Plan, רק יותר עדינים (בקיצור - עוד מטאל הזייתי ייחודי בסגנון שלא היה מבייש את היוצר הגאון מייק פאטון). [=
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
