כשתבואי לביתי מעוטרת בשמלתך הלבנה, בחשכה דרכך אל עבר מיטתי הגדולה תהיה סלולה בעלי ורדים אדומים ובנרות אציליים שקטים.
ובפתחה של המיטה - יין אדום בן אלפי שנים, מתת האלים - עשוי הוא מדמם המזוכך. תשתי גם תשתי מהעונג הטבול בו.
מיד אבחין בתשוקה העזה המכלה אותך מבפנים. כאסירה של תשוקתך תאחזי בחוזקה בידי בניסיון כושל למשוך אותי אלייך, ותצווי עליי להביאך אל סיפוקך.
באיטיות אחל במלאכה - אלטף לשיערך האדמדם ולפנייך מבשרות הכניעה, ואנשק לצווארך, בו אותיר כתמי דם אדומים כמחווה ליופייך.
גופך הלבן כשלג אט-אט יאדים מהתרגשות בזמן שידי תלטף את דרכה מטה אל עבר נקבך המייחל למנת העונג הצפויה לו.
אתעב את העובדה שהינך לובשת תחתונים, הרי ידוע ידעת כי אל לך ללבוש דבר מלבד שמלתך הלבנה.
בבת אחת בלהט ידי הימנית אקרע תחתונייך מעלייך על מנת ששמלתך הלבנה תתכבד בזכותה להיות עיטורך היחיד.
נקבך הטבול במימיו, וכך גם כל גופך, מיד יחלו לרטוט מהתלהבות, עת לשוני תדבק לדגדגנך שבמשך שבועות רבים לא ידע עונג מהו.
תוך כדי עינוגך אשלח ידיי מבעד לשמלתך הלבנה אל עבר שדייך הפוריים. כמנצח על תזמורתך אאזין בגאווה לשירתך הענוגה הבוקעת ממיתרי קולך.
כעבור דקות ספורות תדרשי ממני לגשת אלייך, להיות מעלייך, על מנת שאנשק את שפתייך האדומות ושאחדור הר געשך המבעבע והמרעיד אדמת גופך לקראת התפרצותו הקרבה ובאה.
אענה לדירשתך ואקרב שפתיי אל שפתייך, ושרביטי הזקוף יצמד לכיסך. אחייך אלייך, ותעצמי עינייך כנערה חולמנית.
בחוסר סבלנות תמתיני בהתרגשות לנשיקה ולחדירה, אך אותן לא תקבלי, אם כי בזה הרגע אנעץ במהירות הישר בליבך את להבי החד והלוהט.
במהרה תאדים שמלתך הלבנה כשם שגופך הלבן האדים קודם לכן. תהיה ספוגה היא בדמך הזך והטהור.
מבעד לשפתייך יתנקז דמך בעוד אנחתך תישמע למרחקים. הו, אז אנשק את שפתייך ואטעם את טעם דמך המר. אנשום את נשימותייך האחרונות ואחוש את פעימות ליבך ההולכות ונאלמות.
ליבך יכבה, ואתאבל על מותך, ואחבק גופתך בחוזקה בין זרועותיי הרחבות. עצבי וצערי יפרוץ החוצה יחד עם דמעותיי הזולגות מבעד לעיניי ומבשרות קינתן.
אמרר בבכי, ואבטיח לעצמי שלא אעשה זאת שוב, אבל לא - אני יודע שאעשה זאת שוב. התשוקה לאבל חזקה ממני. התשוקה לעצב מניעה אותי לפעול כל פעם מחדש.
בעוד דמך נסוך על לשוני וטעמו מעניק לי שלווה, אפשיט אותך משמלתך הלבנה שעתה מוכתמת בדמך. אמקם אותה בארון יחד עם שאר השמלות הלבנות המוכתמות בדמם של כל הקורבנות שקדמו לך.
כל שמלה מהשמלות שבארון מספרת את הסיפור שלה. אדומת שיער אחת אחר אדומת שיער אחרת, כולן בעלות עור לבן, כולן נשבו בקסמיי ונפלו קורבנות למעשיי הנבזיים.
אפתח את בקבוק היין, ואמזוג לתוכו קורטוב מדמך הטרי. אערבב היטב את היין עם דמך ואלגום ממנו מספר לגימות עבור צמאוני. לכשאסיים - אאטום אותו היטב למען הקורבנות הבאים.
אינני יודע מהם שיעור היין ושיעור דם הקורבנות בבקבוק, אבל טעמו לעד יישא את זיכרון האבל על אימי אדומת השיער בעלת העור הלבן המושלג, אימי היפה מכולן.
אימי היפהפייה שנטלה חייה לנגד עיניי בהיותי בן ארבע שנים, כשהייתה היא מעוטרת בשמלתה הלבנה. מהבקבוק הזה היא לגמה לגימותיה האחרונות, וברגע אחד נעצה היא בליבה את להבה החד והלוהט.
דמה התפזר על רצפת ביתנו ועל השטיח שעתה תלוי על הקיר לצד מיטתי הגדולה. דמה התפזר והגיע גם אליי. והאבל - הו, האבל שחשתי אז היה עצום ורב מכל אבל שהרגשתי אי פעם.
את גופתך הערומה אכסה למען שנתך הנצחית, כשם שהם באו לכסות את גופתה של אימי. אתכסה גם אני מתחת לשמיכה הדקה, ואנשק את מצחך לעת אישן הלילה לצידך.
אתבונן בך, ואזכה לראותה שוב, במראה שהכי זכור לי ממנה, חסרת רוח חיים. ואז אירדם לצידך ברוגע, כמו בכל לילותיי האדומים.
[מאוד אשמח אם מישהי תועיל בטובה לצייר בהשראת הסיפור:
גופת אישה אדומת שיער בעלת עור לבן לבושה בשמלה לבנה מוכתמת בדם הנאחזת ע"י גבר בעל פנים אבלות שבידו אוחז גם סכין קצבים מלאה בדם.
אצרף את זה לכאן עם קרדיט וקישור.
הבקשה מנוסחת בלשון נקבה, בהתאם למין הדומיננטי בקרב הקוראים שלי, אבל היא מכוונת לשני המינים.]
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
