מה אני פאקינג עושה כאן, כותב בבלוג ב-5 בלילה, אתם ודאי תוהים, או לא, אבל סתם ככה בא לי להתחיל את הפוסט הזה.
אז העניין הוא שאני חולה ולא מצליח להירדם, לעזאזל. כל החדר המסודר באובססיביות שלי הפך בן-לילה לבית זונות מאולתר עם מיליון ניירות הפזורים על גבי הרצפה.
לא מבין את הצינון הזה. זה התחיל ככאב ראש, ויום לאחר מכן הגרון שלי התחיל לכאוב גם הוא, ועכשיו אני גם עם נזלת. אני שונא נזלת. זה פשוט לא נגמר, פאק!
נכנסתי להתקלח כדי להתרענן, כולי כמו זומבי, עושה ביד במקלחת. מה קשור לעשות ביד עכשיו, מה? ברגעים האלה אני מתחנן שיהיה לי קצת ירוק לעשן.
אני לא יודע מה הקטע הזה. בגלל הצינון אני די לא מחובר למציאות, אבל החושים ממשיכים לפעול כרגיל כמובן, והתוצרים הם חרדה ופרנויה. אני מתחרפן. הכל נהיה חד ומעומעם כאחד. פתאום יש לי ניצוצות של התקף חרדה - שוב הפחד הלא-ראציונלי מאובדן שליטה ומהתאבדות משתק אותי. ומשום מה כל הצינון הזה גורם לזה להיות מוחשי יותר מהרגיל, אבל עם זאת אני קצת בסטלה מכל החולשה הזו אז אני לא נתקע בזה כל כך. אני תוהה איך לעזאזל נתנו לי להחזיק נשק בצבא.
אני הולך לאכול כריות כדי שיהיה לי קצת טעם טוב בפה, ואז אני חוזר לחדר ומוצא אותי נלחם ביתוש שהחליט להתנחל. רצחתי את היצור המזדיין. לפעמים אין ברירה. סלחו לי על כך. אין לי מושג אם יש לו משמעות בעיני עצמו, אבל פאק - מה אני חושב על זה בכלל?
חשבתי לראות "Arrow", אם כבר אני ער, אבל אני רוצה לנסות להירדם שוב. כבר שבוע שאני לא מצליח לישון כמו שצריך. אני שונא להיות חולה. הבו לי ירוק, כוסעמק.
והפעם קחו פרוג-רוק עברי נוסח שלמה גרוניך, שהוא באמת אחד היוצרים העבריים המוערכים ביותר באוזניי:
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
