"סבתא, אילו שיניים גדולות יש לך!" אמרה כיפה אדומה.
"זה כדי שאוכל לאכול אותך," השיב הזאב הרשע, ובאומרו זאת, התנפל על כיפה אדומה, ואכל את כולה.
כך מחנכים דורות על גבי דורות נערות צעירות, בהגיען לגיל בשלות מינית, כיצד עליהן להתגונן מפני כל גבר, הרי שכל גבר הוא זאב רשע שרק תאב ורעב לטרף. האם זה יעיל? ניכר שלא. זה יעיל רק בהטמעה של פחד ממין ופחד מגברים, שעלול בסופו של דבר להתבטא בשנאת גברים. כך לא מחנכים למיניות תקינה.
לעיתים יוצא לי להלך ברחובות ולהבחין במבטים מבעיתים של אימהות שהולכות יד ביד עם הילדות שלהן. ישנן אימהות שאם במקרה העזת להעביר מבט לגיטימי על הילדה, אפילו אם לא באופן מכוון, הן ישר בוחנות את עיניך כאילו אתה איזה עבריין מין בפוטנציה. ככה גם כשהייתי ילד ונער, תמיד פחדתי להתקרב לבנות ואפילו התביישתי להסתכל עליהן, כי תמיד שמעתי על מקרים של פגיעה מינית, ולא רציתי שיחשבו שגם לי יש איזושהי מוטיבציה לפגוע בהן. אז כשלכולם היו חברות וכשכל ההורמונים היו משתוללים, אני הייתי נמנע באופן מוגזם מלבטא את המיניות שלי. זה היה סוג של ביישנות שבסופו של דבר לא אפשרה לי לדבר עם בנות באופן תקין. תמיד חשקתי באהבת נעורים, אבל תמיד הייתי מהחנונים שנשארים מאחור בחוסר מעש. לא היה לי מושג איך לגשת ולפנות או כיצד לנהוג ולפעול, כי לא היה לי מושג מה נחשב להטרדה מינית ומה לא, אז פשוט פחדתי.
בתור נער תמיד הרגשתי שבוחנים אותי ומחפשים אותי על קטנות. גרמו לי לחשוב שבכל גבר קיימת מפלצת, ושהוא צריך לדעת לרסן אותה וללמוד לשלוט בה, אחרת הוא יפגע בנשים תמימות. תמיד חשבתי שאסור להתבונן, כי זו הטרדה. תמיד חשבתי שאם מישהי מתלבשת חשוף, עליי להשפיל את מבטי כדי לא לגרום לה להרגיש בחוסר נוחות. תמיד ניסיתי להימנע מלהסתכל (האמת היא שגם היום אני לא מתבונן בגופן של נשים זרות). תמיד פחדתי שהמפלצת תשתלט עליי. תמיד פחדתי להתקרב לבנות והתביישתי לדבר איתן, וכשדיברתי איתן הייתי מאוד נבוך ולא יכולתי להישיר את מבטי אליהן. אני לא יודע מה בדיוק הטמיע בי את כל המודעות הזו בצורה מוגזמת, אבל העובדה שהיו איתי שתי אחיות גדולות בבית כנראה די השפיעה עליי. אבל אני מוכן להודות שהיה לי חינוך לקוי בנושא המיניות, ולכן התנהגתי בצורה לא ראציונלית.
באותו אופן כפי שאני לא קיבלתי חינוך הולם ומתאים והסברה מספקת בנושא, נער שאינו מחונך כראוי עלול להגיע למצב הפוך בו הוא ירשה לעצמו לעשות מעשים בלי להבין שהוא עובר על החוק, בלי להבין שהם אינם מעשים לגיטימיים ושיש גבול, והתוצאה היא אונס קבוצתי פה ואונס קבוצתי שם, ועוד ועוד נערות שנופלות קורבן ונותרות מצולקות למשך כל חייהן.
עם השנים עולה החשיפה לתכנים מיניים (דרך טלוויזיה, אינטרנט וכו') בקרב בני נוער בגילאים שרק הולכים ויורדים (ולא, לא ניתן למנוע את זה באמצעות צנזורה), אבל ההסברה תמיד הייתה ונשארה לקויה. גם בבתי-הספר וגם בבית לא מסופקים מספיק כלים להסברה על סקרנות מינית, על הבנה בסיסית בנושא, על דרכי התנהגות מינית נאותה, על הצבת גבולות ועל החוקים שנועדו להגן על מיניותם של נשים וגברים.
נוצר גם מצב של לחץ חברתי בעקבות הבניה חברתית של המיניות בגיל צעיר שנובעת מהמתירנות המינית שעלתה עם השנים יחד עם תופעת החילון. על אף כל זאת, ההורים נותרים אדישים. הם חיים בסרט שזה עדיין בגדר טאבו לדבר עם ילדים על נושאים מיניים בגיל 6, כי זה כביכול לא הגיל שבו יש ליידע אותם בנושא. אני חולק עליכם, הורים יקרים. כבר בגיל 6 עליכם לחנך את הילדות והילדים שלכם להתנהגות מינית נאותה. עליכם לחנך אותם בטרם ייחשפו לאותם התכנים המיניים שהם ייחשפו גם ייחשפו אליהם ללא שום יכולת מצידכם למנוע זאת. כל הניסיון להסתיר מידע ולהטיל צל וערפל על הנושא רק מגביר את הסקרנות של הילדים, אז הם יחפשו את המידע הזה במקומות אחרים, בהם כמובן הם עלולים לקבל מידע חלקי או אפילו שגוי. איך קורה שילד או ילדה מגלים סקרנות מינית אבל ההורים שלהם מתעלמים מכך ומהשאלות שהם שואלים בטענה שהם לא בוגרים מספיק כדי להבין? מה, אתם חושבים שהם נולדים בפס ייצור יחד עם ספר הוראות, היפנופאידיה (למידה מתוך שינה) והתניה מלאכותית כמו ב"עולם חדש מופלא"? אנחנו בני אדם, לא בעלי חיים. ולמזלנו אנחנו (עדיין) לא חיים באוטופיה המדומה של "עולם חדש מופלא".
בנוסף לכל זה, בגלל ההבניה החברתית של המיניות נוצר מצב שבו נערות ונערים, כתוצאה מלחץ חברתי, בטוחים שעליהם לסמן 'V' על אובדן בתוליהם, גם אם הם לא באמת חפצים בכך מרצונם הפנימי (זה קורה, אגב, גם עם צריכת אלכוהול - הרבה מאוד בני נוער צורכים אותו כתוצאה מלחץ חברתי, ולא מתוך הנאה או רצון פנימי שלהם). נוטים תמיד להראות את הצד של הנערות בעניין, אבל שוכחים שגם הנערים עצמם פועלים כתוצאה משיפוט לקוי, שגם הם בהרבה מקרים מקיימים יחסי מין על מנת לעמוד בדרישות החברה לכאורה, ולא מתוך רצון פנימי שלהם. הגענו למצב שבו יש אפילו תוכניות דוקומנטריות על חייהם של נערות ונערים בני 15 ש"לרוע מזלם" עדיין לא הצליחו לאבד את בתוליהם. איך בכלל אפשר ליהנות מהמיניות באמת כשלא מבינים אותה על כל פניה, כשהבורות המינית רק הופכת את האקטים לזולים, סתמיים וחסרי טאץ' אנושי רגשי?
בסופו של דבר כולנו קורבנות של דיסאינפורמציה, וישנה תופעה נפוצה של קיום יחסי מין שלא מרצון פנימי. הרבה נערות ונערים מגלים את המיניות שלהם בצורה שגויה, בלי הדרכה מסודרת, וכך יוצא שחלקם האחד מתנסה במיניות בחיפזון וחלקם השני מאוד פוחד מזה בעקבות הבורות, וישנו גם החלק הנורמטיבי של בני נוער שנמצאים בין לבין ופשוט מחכים שזה יבוא להם באופן טבעי בלי להתערב או לזרז את זה בכוח.
עד שקראתי את חוק העונשין, פרק י', סימן ה' (עבירות מין) ואת החוק למניעת הטרדה מינית (שבעניין הזה באמת אין לי כל ביקורת כלפי הרשות המחוקקת בישראל, כי היא באמת פירטה כראוי ולא השאירה חורים ו"מקום לדימיון"), לא באמת ידעתי מה מותר ומה אסור, וכך החשבתי יותר מדי דברים מותרים לאסורים. באותו אופן אדם כמוני היה מחשיב יותר מדי דברים אסורים למותרים. לאחר שקראתי את לשון החוק, גיליתי שגם אני מוטרד מינית לא מעט, שזה משהו נפוץ מאוד, אבל גיליתי גם שלא כל מה שחשבתי שעלול להתפרש כהטרדה נחשב להטרדה. אני תוהה - למה לא מלמדים את החוקים הללו בבתי-הספר? מה מצפים, שכל התלמידים יחפשו אותם בעצמם? למה למשל לא מלמדים על מקרים כמו פרשת האונס בשמרת? אני פשוט לא מסוגל להבין את מערכת החינוך, שבין כה וכה לא מקדישה מספיק זמן לחינוך מיני (שלא נדבר על חינוך ערכי, אבל זה כבר נושא אחר). הרי הרבה יותר חשוב שהתלמידים יצליחו בבגרויות עוד בטרם למדו להיות בני אדם. כן, זה מה שחשוב.
למעשה עדיין ישנו תחום בו החוק לוקה בחסר ולא נותן מענה הולם. זה נקרא "אונס אפור", שהוא אקט מיני שמבוצע ללא התנגדות מצד אף גורם, אבל לא ניתנה לו הסכמה מפורשת, או שהיא ניתנה לאחר הפעלת מניפולציה כזו או אחרת או תוך ניצול תמימותו של אחד הגורמים (זו עדיין לא הגדרה כוללנית, כי לאונס אפור יש פנים רבות, ולכן קשה מאוד לכסות אותו מבחינה חוקית). לפני כחצי שנה עברתי אירוע כזה שבסופו של דבר מאוד השפיע עליי. אכן, גם נשים יכולות לפגוע מינית בגברים, וזה נפוץ הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. הרי נשים עלולות לחשוב: "עומד לו, אז סימן שהוא מעוניין", כשאין זה כך באמת. לצערי קיים הרבה חוסר מודעות לנושא. בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בחינוך ובמודעות.
ומילה לגבי כל מיני ספרים ומרכזים ל"אומנות הפיתוי" למיניהם: מרפרוף בחומר אותו מעבירים בסדנות הללו, ברבים מ"סיפורי ההצלחה" ה"פיתוי" עליו מדובר נעשה ע"י שימוש בטכניקות של עיקשות ושכנוע לאור הבעת חוסר עניין מצד האישה, דבר שבקלות יכול להתפרש כהטרדה מינית וכאונס. זה פשוט נוראי שגברים רבים הולכים לרכוש את ה"מיומנויות" הזדוניות הללו, בלי לדעת שמדובר בהטפה לביצוע עבירות מין. לדעתי מישהו שם למעלה צריך לטפל בעניין הזה בדחיפות ולהוציא את כל ההטפות הללו מחוץ לחוק. מי יודע כמה נשים נפגעו כתוצאה מהבולשיט שגברים לומדים שם ומיישמים לאחר מכן?
פוסט נוסף מומלץ בנושא: "תוקפן או קורבן?", מאת ציפור מדבר.
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
