Portals of My Mind

     משחר האנושות תופעת החלומות הינה תעלומה המעסיקה כמעט כל אדם בחייו. במרוצת הדורות יוחסו לחלומות אמונות תפלות, יכולות נבואיות ואף לאחרונה גם חלון לנפש האדם ולמידע השוכן בתת-המודע שלו. גם כיום - עידן בו המחקר במדעי המוח תופס תאוצה ומגיע להישגים מהותיים ביכולתנו להבין את פעילות המוח - תופעת השינה בכללותה ותופעת החלומות הנלווית לה בפרט עדיין נותרות יחסית עלומות ומותירות הרבה מקום לפרשנות אישית באמצעים אומנותיים כגון ספרות המדע הבדיוני והסייברפאנק.

     מאז היותי צעיר הגיתי ביני לבין עצמי אודות עולם החלומות. אני זוכר שהייתה תקופה בה סברתי בין השאר שחלומות מתרחשים ביקומים מקבילים ושהם מושפעים מאוד בין השאר מתרבות ומשפת אם, באופן דומה לחוויות הפסיכדליות הרוחניות שחווים אנשים המתנסים בשימוש בצמח האיוואסקה. אלו היו סתם סברות בלתי מבוססות, ואינני סובר כך כיום. מה שכן - אני רוצה לגשת בפוסט הזה לסיבה שבגינה אנו חולמים מכיוון קצת שונה.

     בעולם המחשבים, במערכות אחסון נתונים רבות, בין השאר בדיסק הקשיח שבמחשבכם, לאורך זמן מתרחש תהליך המכונה "קיטוע מידע" (data fragmentation). על מנת להמחיש את התהליך הזה בפשטות, דמיינו לכם מחשב ובו אמצעי אחסון, אותו נכנה בשם "מחיצה X", המסוגל להכיל מידע בגודל כולל של עד 11 MB. בתחילה נמקם במחיצה X בזה אחר זה קובץ השוקל 3 MB, קובץ השוקל 1 MB, קובץ השוקל 4 MB וקובץ השוקל 2 MB. לצורך העניין נניח שמערכת הקבצים מנהלת את הקבצים על מחיצה X כך שבמידה וישנם בלוקים רציפים אפשריים של שטח אחסון פנוי עבור הקובץ בגודל המבוקש, היא תמקם אותו בראשון מביניהם. במקרה הזה מערכת הקבצים הייתה יכולה למשל למקם את הקובץ השוקל 4 MB באופן רציף בכל מיקום שנמצא לאחר מיקום שני הקבצים הראשונים ששמנו במחיצה ועד תחילת ה-MB השמיני, אולם למען היעילות היא מיקמה אותו מיד לאחר מיקום שני הקבצים הראשונים.

     עכשיו נמחק ממחיצה X את הקובץ הראשון השוקל 3 MB ואת הקובץ השלישי השוקל 4 MB. למעשה כעת אנו משתמשים ב-3 MB מתוך 11 MB אפשריים, אלא ש-8 ה-MB הפנויים אינם מרוכזים: 3 MB פנויים נמצאים בתחילת המחיצה, 4 MB פנויים נמצאים באמצע המחיצה ו-1 MB פנויים נמצאים בסופה. כעת אם נרצה למקם במחיצה קובץ השוקל 8 MB, אז מכיוון שאין בה שום בלוק שמסוגל להכיל אותו באופן רציף (בשונה מקובץ השוקל למשל 3.5 MB אותו היא הייתה ממקמת לפי הכלל שהנחנו לעיל לאחר הקובץ השוקל 1 MB), הוא יהיה חייב לעבור קיטוע מידע, כלומר הוא יתפצל לשלושת הבלוקים השונים של שטח האחסון הפנוי. התהליך הנ"ל שקוף למשתמש מכיוון שהקובץ עדיין מהווה יחידה לוגית אחת, אלא שהשימוש בו יהיה איטי יותר מאשר אם היה הקובץ מאוחסן בבלוק אחד באופן רציף, מכיוון שאמצעי האחסון יצטרך במקרה זה להניע את חלקיו יותר לצורך קריאת הקובץ ושינויו.

     כמובן פישטתי את התהליך במידה רבה (ואף הבאתי דוגמה יחסית פשוטה) על מנת להסביר זאת במידת האפשר לאדם שאינו בקיא בתחום, כשלמעשה אלגוריתמי ניהול מערכות קבצים הינם מורכבים מכך בהרבה. תהליך הקיטוע המודגם לעיל הינו גורם ישיר לניצול בלתי יעיל של אמצעי אחסון, לאיטיות בגישה אל מידע, ניהולו ושינויו ולבעיות תוכנה רבות, בעיקר בשרתים של מערכות זמן אמת המנהלות מידע רב באופן שוטף. למעשה הדרך היחידה לתקן את עוולות הקיטוע הללו הינה לבצע תהליך המכונה "איחוי" (defragmentation), שבו מופעל אלגוריתם המסדר את רוב הקבצים במחיצה כך שימוקמו בה באופן רציף ולא מקוטע, וכך שרוב שטח האחסון הפנוי במחיצה ימוקם בבלוק אחיד לאחר מיקום רוב שטח האחסון הנמצא בשימוש, ותוך כדי צמצום מירבי של "חורים" בין בלוקים בהם נעשה שימוש. למקרה שנתקלתם באפשרות לבצע איחוי באחת המחיצות במחשבכם - זוהי כוונת המשורר. חשוב מאוד לבצע את הפעולה הזו אחת לתקופה על מנת לייעל את השימוש בדיסק הקשיח, כך שהגישה אל המידע המאוחסן בו תהיה מהירה יותר.

     אז... איך כל זה מתקשר לנושא שלנו? אוקיי... המידע שמצטבר במוח שלנו מאוחסן בו באמצעות קשרים בין תאי עצב (רשתות עצביות), כאשר קשרים יכולים להיווצר ולהיפרם בכל עת באופן ספונטני תוך כדי עיבוד המידע במוח. לפיכך נגיע להיבט מעניין - אם במהלך היום אנו צוברים מידע ומעבדים אותו באופן שוטף, לא מן הנמנע שהמידע החדש שנצבור במהלך היום ייאגר במוח באופן זמני באמצעות קשרים רפויים ומבוזרים עד שהוא יתפנה לחלוטין לצורך ארגונם באופן יעיל יותר וביסוסם באופן קבוע. מה אם, למעשה, כאשר אנו ישנים המוח מתפנה לצורך ביצוע ארגון המידע החדש שנצבר בו במהלך היום? הרי תצפיות ומחקרים רבים כבר מזמן הראו שהמוח אינו פועל פחות בזמן השינה, אלא אך פועל בצורה שונה מזו בה הוא פועל בזמן הערות. הייתכן שבזמן השינה המוח מבצע תהליך הדומה לתהליך האיחוי שמבוצע במערכות ממוחשבות על מנת לארגן מחדש את המידע שמשתנה בהן בקביעות? אם כן, אולי זוהי הסיבה לכך שאנו חולמים? השערה זו יכולה להסביר המון עובדות.

     לדוגמה, ידוע שרוב החלומות בזמן השינה בלילה מבוססים על מקרים שאירעו ביום שקדם לשינה ומכילים פרטים רבים ממנו. בנוסף, ידוע שזיכרון לטווח קצר ומיידי הינו חלש ורפוי יותר מזיכרון לטווח ארוך. כמו כן, ידוע שלאחר השינה אנו זוכרים טוב יותר מידע שצברנו במהלך הימים שקדמו לה (בעיקר מידע שצברנו במהלך היום האחרון שקדם לה), ואף החשיבה שלנו המבוססת עליו הינה צלולה, רעננה ומפורטת יותר (כפי ששגור בשפתנו לפני קבלת החלטות - "נישן על זה").

     לי אישית קרו לא מעט פעמים בהן נתקלתי בבעיה שלא הצלחתי לפתור במהלך יום שלם, וכשהתעוררתי למחרת הפיתרון צץ לי משום מקום באורח פלא. והרי לתלמידים ולסטודנטים שבינינו - הוכח שלמידה ותרגול לקראת מבחן באותו היום שבו יתקיים אינה מועילה ואף מבלבלת יותר, גם אם היא מתבצעת בנוסף ללמידה בימים שקדמו לו. אני למשל מעדיף תמיד ללמוד ולתרגל מספר ימים לפני המבחן כך שביום שלפני המבחן לא אתכונן אליו, או לחילופין אתכונן אליו פחות מבימים שלפניו. בניגוד לדעה הרווחת, ככל שהחומר (לכאורה) יושב לנו "טרי" יותר בראש, הוא דווקא פחות זמין לנו - אנו מבולבלים יותר ונוטים לשכוח יותר פרטים ככל שאנו לומדים קרוב יותר למועד המבחן. להפך - מומלץ להימנע מללמוד בסמיכות גבוהה למועד המבחן, ובמיוחד מומלץ שלא ללמוד אליו או "לחדד את החומר" באותו היום. זהו לא משחק כדורסל שצריך לחמם את הגוף עבורו.

     השערה זו שלי לגבי הסיבה הפוטנציאלית להישנותם של חלומות מחזקת את כל העובדות הללו, שכן לפיה מידע שאנו צוברים במהלך היום מתבסס במוח באופן נוירוני חזק יותר במהלך השינה. זוהי בסה"כ היפותזה אישית שלי, אבל מי יודע - אולי יבוא יום וניווכח כי הינה נכונה. עד אז - מאחל אני חלומות מתוקים לכולנו.