 כינוי:
בת: 26
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2012
תשובות לשאלון השבועי- הידד D:
בעקבות המקרה של אמנדה טוד - שהתאבדה בגלל בריונות רשת, בדקי עם עצמך מה את עושה או מוכנה לעשות ברשת. האם פתחת פעם דף פייסבוק כדי לרדת על מישהי? אם כן על מי ואיך הוא/היא הגיבו?
תופתעו, יש לי דברים טובים יותר מלהרוס לאנשים את החיים.
האם עשית לייק או הגבת בדף פייסבוק כזה?
כנ"ל.
חשפת פעם פרטים שלא היית בטוחה לגביהם למישהו שלא הכרת?
פעם אחת. אבל אז פגשתי אותו באיזה מפגש מוזר, אז התברר שהוא לא פדופיל. הידד!
איזה פרטים את נותנת על עצמך ואילו בשום אופן לא תיתני?
תלוי למי ואחרי כמה זמן של היכרות.
האם הבלוג שלך ידוע לחברים שלך?
יש כאלה שיודעים על הבלוג,
יש כאלה שלא יודעים, סתם בלי סיבה. כנראה כי אין סיבה שהם כן ידעו.
אבל יש אדם אחד, שאם הוא ייקרא את הבלוג- אני אהיה אבודה.
החבר שלי, אלא מה?
האם את נפגשת עם אנשים מהבלוג?
פעם אחת. היה משעשע. הייתי רוצה לפגוש יותר...
איך את בודקת אם מישהי שאת לא מכירה מהאינטרנט היא מי שהיא טוענת שהיא?
בד"כ בשיחת סקייפ עם מצלמה ומיקרופון.
קראת על הסיפור של אמאנדה טוד? אם כן מה היית מייעצת לה לעשות במקרים שהיא פירטה שהובילו לבריונות רשת?
קראתי.
ו... הנה עצה- לא להתפשט מול אנשים ברשת. היא קורבן, נכון, ואני מרחמת עליה. אבל למה היא עשתה את זה מההתחלה?
האם קרה לך מקרה שהבהיל או הציק לך ברשת?
לא, לא שידוע לי.
סלחו לי שנעלמתי, חבריי היקרים. יש לי פחות זמן לעשות דברים מעניינים, ופחות זמן לכתוב.
אני מקווה שבקרוב ייקרה משהו מעניין אותו אוכל לחלוק איתכם,
לא שזה מעניין אתכם,
אבל הבלוג שלי נועד בעיקר כדי לקטר D:
| |
מי יודע, אולי הם לא אמורים לשים לב
נתחיל בזה-
למי שקורא את הבלוג ולא מכיר אותי, אני רזה. מידי. הגובה שלי הוא 1.66, המשקל שלי הוא 43. שמונה קילוגרם מתחת למה שאני אמורה להיות. ה-BMI (יחס גובה-משקל) שלי, הוא של אנורקסית. אומנם אני לא אנורקסית, אבל יש לי BMI של אחת כזו.
ועכשיו אני מרזה אפילו יותר. לפני כמה חודשים, שקלתי 47, עכשיו 43. היקף המותניים שלי רק הופך לצר יותר.
כי משום מה, בזמן האחרון, אני לא רוצה לאכול. לא כדי להיות רזה, בכלל לא. אני יודעת שאני כזו. אלא פשוט אין לי תאבון וחשק לאכול, שום דבר. אני רק אוכלת פחות ופחות.
אז אני רק מרזה יותר ויותר.
ואנשים אומרים לי:
תאכלי יותר,
למה את לא אוכלת?
פשוט תתחילי לאכול, קדימה,
מה קשה? פשוט תאכלי יותר ממה שאת רגילה.
והם לא מבינים שכשלא בא לי לאכול, אני אסתכל על אוכל ויהיה לי חשק להקיא.
ולמען האמת, אני לא אוכלת ארוחת בוקר, או אוכלת בכללי בבית ספר.
כשאני חושבת על משהו, המחנכת שלי היא אחת שאכפת לה. באמת אכפת לה מהתלמידים שלה, ורואים עליה את זה.
אבל תחשבו שיש לכם תלמידה, רזה כמו מקל, שרק מרזה יותר ויותר, ולא ראיתם אותה אוכלת מאז סוף שנה שעברה.
לא יודעת מה איתכם, אבל הייתי חושבת על אנורקסיה.
נכון, אני לא אנורקסית.
אבל אני חושבת שמורים צריכים לשים לב לזה. או לפחות לשאול.
לשמחתי, אני לא אנורקסית. אבל יש סיכוי שזה נפשי? אמא שלי התחילה לחשוב שזה נפשי, זה שאני לא רוצה לאכול.
אתם מכירים במקרה קטע כזה? שלא רוצים לאכול בכלל, במשך כמה שבועות, בגלל משהו נפשי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
