נראה לי שזה הסוף של הבלוג הזה. לא הייתי כאן כמה ימים והיה לי שבוע וחצי כזה טוב ועשיתי התקדמות רצינית בכל מה שקשור להרבה דברים. תמיד הייתי אופטימית, אני יודעת איך החיים שלי אמורים להראות ואני בדרך לבנות אותם איך שאני רוצה. החלפתי משקפיים ועכשיו הכל הרבה יותר יפה. עדיין יש קקה אבל זה בקצוות ולגמרי בשליטתי, משמע לגמרי הולך להשתנות. הגדרתי לעצמי בדיוק מה אני הולכת להיות עוד שנה וזה יקרה.

הקטע אצלי הוא אובר טינקינג. החיים פשוטים מדיי בשביל לחשוב עליהם כל כך הרבה. חושבים ואז כותבים ואז ממשיכים לחשוב כי זה תמיד מול העיניים. ואני לא רוצה את זה יותר. אני רוצה חופש. אני רוצה להיות בנאדם נורמלי ולא אכפת לי להיות "כמו כולם" כי אני יודעת שזה לא נכון. התחלתי לדבר עם אנשים. הכרתי חדשים. אפילו התחלתי להעלות תמונות לפייסבוק. שנתיים שלא עשיתי את זה. נכון שהפרצוף שלי לא לגמרי מככב שם אבל זה כבר משהו. זה נשמע נפגר אבל זה משמעותי. לא הפייסבוק, אלא המעשה עצמו. אני יוצאת מהצללים אחרי שהתחבאתי פה שנתיים ואני מפסיקה לפחד. והרבה מהדברים האלה קורים מעצמם, בלי קשר להתנהלות שלי בעולם, אני פשוט לא ראיתי. בחרתי לא לראות כי לראות משמע לסתור את כל תפיסת העולם שלי. דברים קסומים קורים כשיוצאים מאזור הנוחות שלך. החיים הופכים לקסם. באמת. 

יש מצב גדול שזה יחזור אליי בבומרנג. אבל על זייני.