דיי דייי באמת שאני לא יכול כבר!
שני חיילים ביומיים! ש נ י ח י י ל י ם ב י ו מ י י ם!!!
אתמול חטיפה, ורצח. הוא רצה לעשות מסחר בגופה של החייל. אגב, הוא גר לידי, אחי מכיר אותו.. כל השכונה מכירה אותו. אני לא...
היום, ירי צלפים בחברון, בום הוריד חייל, פגע בצוואר..
בואו נחשוב על זה טיפה יותר לעומק..
יש לשמוע על חייל שנרצח, יש את התגובות של כולם ״צריך לרצוח אותם, מדינה חרא״..
אבל מה עם החייל?
תארו לכם חבר ממש טוב שלכם. אותו אחד עם החיוך המדבק. שהוא צוחק כולם צוחקים. זה שלא פגע אף פעם בזבוב. זה שתצאו לאיזה מקום תהיו חייבים להביא אותו אתכם..
עברתם איתו תיכון ביחד, סיימתם תיכון, הוא מתגייס לקרבי, מסיבת גיוס, כולם שמחים צוחקים;
״גיוס קל ושפשוף נעים״ אמרו לו..
כשהוא חוזר שחום מהשמש, מטורטר אחרי שבועות שטח, כועס על המפקד.. אתם שואלים אותו:
״מה קורה? למה אתה כזה שחום?!״
וכדי לא להכנס למירמור וכדי שכולם ישמחו הוא אומר ״אני עושה בטן גב בצבא עם עזים ובדואים״ וכולכם צוחקים.
שהוא סיים את ההכשרה, שהתקדם לסמל והתחיל לחשוב על תיאלנד. אתם חשבתי איתו על תיאלנד. הרי איך אפשר לצאת בלעדיו לתיאלנד?! הוא יעשה לנו אתהטיול!
ואז אתם שומעים על חייל שנרצח, מקללים את המדינה וממשיכים לאכול את הגלידה שלכם.. אחר שעה אתם מקבלים את השם של חבר שלכם..
אמא, אבא, אחים ואחיות. מאות חברים יזילו דמעה! על מה הוא נרצח בדם קר על מה?!?! ועוד בירי צלפים!!! לבן זונה לא היה את האומץ להתקרב.. עמד כמו זונה בטח באיזה חלון וירה.
אז מה המדינה עשתה? סגרה על חברון. בלילה עשו עשרות מעצרים. הם ייכנו לכלא, יעשו מקצוע וישתחררו משם מאושרים..
בבקשה שמישהו יגיד לי שאני חולם ןלא באמת נמצא במדינה מפגרת כזאת!
מי אמר שמחר זה לא יהיה אני או אחד מהחברים שלי?!
המחשבות האלה משגעות אותי וחברים שלי אדישים לזה.. איך זה יכול להיות?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
