יומנו של לוחם

לא הצלחתי להתרכז במה שהיא אמרה.

פיה נפתח ונסגר. היא אמרה מלא דברים ואני התרכזתי במשהו אחד.

היא ישבה זקופה. שני המרפקים על השולחן. שערה הגינג׳י נשפך בחן על גופה. משהו בעניים שלה הראה משהו חריף. כמו מזהיר: ״זהירות, פילפלית לפניך״

מדיי פעם היא זרקה חיוך. שיחקה בשיער. או סתם ישבה בשקט. ואני עדיין בוהה ביופי שלה..

כשישבנו שם מול הים. כשרצתי אחריה שלא תתפס על חומה גבוהה בקצה החוף. אני נזכר איך הכרתי אותה.

רק שבוע לפני קיבלתי מייל ממנה ואחרי כמה זמן את הפלאפון. בנות שאני מכיר דרך הרשת לוקח לי תקופה ארוכה עד שאני נפגש איתן. והפעם..

4בבוקר הודעה:

״איפה אתה גר?״

אני עונה לה

״עשר דקות אני אצלך״

״חרטה״ אני אומר לעצמי. מושך את השמכה למעלה וממשיך לכתוב בבלוג. אחרי עשר דקות שיחת טלפון:

״אני למטה תרד״

אני מציץ מהחלון ורואה אותה מתנדנדת על המקום. שתתה יותר מדי הילדה.

אחרי חמש דקות אני כבר על ג׳ינס וחולצה ויורד למטה. לא מאמין שמישהי שהכרתי לפני שבוע מתחת לבית שלי ועוד בשעה כזאת.

אני רץ אחריה ומצמיד אותה אלי.

״תקשיבי י׳היפרית את לא עןלה על החומה הזאת זה מסוכן!״

ואז היא ענתה בקול הכי חמוד ששמעתי. שצריך כח רצון ענק בשביל לא לציית לו ״אבללל אנייי רוצהההה״.

״זה מסוכן ודי!״

״לא כיף איתך!״ תודה על המצפון! אבל אני נשאר בשלי. 

מתקדמים 100 מטר ופתאום היא נעלמת לי. מסתכל ימינה ושמאלה, ואני רואה אותה רצה לחומה. והיי, אני רץ יותר מהר ;)

מאותו רגע שתפסתי אותה עד שעלינו למונית החזקנו ידיים כמע זוג. יותר נכון תפסתי אותה כמו שוטר שתופס אסיר מטורף חח. מה שמטריף אותי יותר. רק אלוקים יודע כמה אני אוהב היפריות..

אור היום הגיע. ואיכשהו אנחנו בדרך לבית שלה עם הרכב של אחי. ואיכשהו אני בתוך הבית שלה אחרי שיחה שאני לא זוכר על חתןלות או משהו חח. 

משיחה לשיחה אני מגלה שיש משהו בבחורה הזאת. שזה שונה מבחורות אחרות. 

אני יכול לשבת עם מישהי, ולנחש את התגובות שלה, את המשפט שלה, את התשובות לשאלות שלי. אבל היא הפתיעה כל פעם מחדש. היא שונה ואנע אוהב את זה. טבע זה אהבה של שנינו. ולכן זמן קצר לאחר מכן היא לקחה אותע ליערון קטן. עם מלא עצים שראשם נראה כאילו חופף את השמיים. קרני שמש פרצו דרך בין העלים ישר עליה. כמו פרוג׳קטור המעיר על שחקן באמצע במה. עמידה חיננית, נחריה התרחבו כששאבה את האוויר הצח של הטבע. רק רציתי להתקרב אליה. רציתי לדעת על מה היא חושבת עכשיו. ולפני זה. ולפני לפני זה. 

היא חולצת נעל ואז עוד נעל. ורצה ישר לשמש. שיערה האדום מתנופף מאחוריה ומשאיר אותע לבד. וכמה שהרגשתי לבד באותו רגע. הנוכחות שלה גבוהה. מוזר כמה דקות בלעדיב פתאום. אבל נתתי לה להתפרק. אין פה חומה או מגדל שהיא יכולה לטפס ;)

את סוף היום סיימנו בחיבוק. ו׳שמור על קשר׳ המפורסם.

זה היה הסופש הכי מפתיע שהיה לי בחיים. ממש מהנה. אבל עם הרבה חומר למחשבה.

הרבה דברים סונצרו או הורחבו בהתאם הצורך מכמה סיבות :)