ואני שואל את עצמי.. כמה עוד?!
זה לא קל בכלל. היום לפנות בוקר למי שמעודכן בחדשות.. ״מחבל נהרג על ידי כוחות צה״ל״
אתם, האזרחים, מה אתם אומרים? ״וואו כל הכבוד לחיילי צה״ל״ תודה, מעריך, אבל..
יש תתגובות השליליות, שזה הורג אותי.. תנו לי להסביר לכם אותם שמאלנים שמגיבים בצורה כזאת..
הכפר הנ״ל מאוד מאוד מסוכן, ותאמינו לי!! אף אחד לא עושה תרגולות כל היום ויוצא לכפר בלילה בשביל הכיף שלו, אוקי?!
אנחנו עוצרים מחבלים שרוצים לעשות פיגוע, להכניס אמל״ח (אמצעי לחימה) לישראל. כל מיני אנשים שמכינים טילים, חוטפים חיילים ועוד..
בשבילי, בשביל המשפחה, ובשביל מדינת ישראל שנשבעתי להגן עליה עד מוות.. וכן, גם עליכם שמאלנים..
אם אתם חושבים שקל לרעוד מאחורי הקיר, לראות איך הכדורים שלהם מפספסים אותי בגג מטר!
אם אתם חושבים שמטען חבלה שמתפוצץ על ידך ובשניה האחרונה קפצת משם כדי לא למות!
אם אתם חושבים שקל לראות ולהרגיש הדף חם וחזק של בקת״ב (בקבוק תבעירה) ולהודות לאלוקים שמי שזרק את זה עקום רצח ובמקום להדליק אותי הוא הדליק את הקיוסק לידי..
אם! אתם! חושבים! שזה! קל! לראות שוב ושוב בן אדם נופל מהרגליים שלו, מת, נופח את נשמתו ללמעלה, שוב ושוב!
זה בשניה אחת! בן אדם קילל, צעק, ירה, ובום, דומם. אבן..
אתם טועים! ובגדול!
המראות האלה מתחילים לרדוף אותי כבר.
שבת בבית, ויש זיקוקים בחוץ, אני קופץ מבהלה. (קוראים לזה טראומה? לא חשוב..)
זה שובר. באמת שזה שובר אותי.
שובר אותי שאני לא יכול לשתף את אבא ואמא שגם ככה הנשמה שלהם יוצאת מדאגה.
שובר אותי המראות האלה שוב ושוב.
הדבר היחידי שמחזיק אותי זה אתם! שאני יודע שאני עושה משהו ששומר על אלפי אנשים! סיפוק אדיר!
מאחל לכם שנה טובה.
מצטער, אני לא בוכה בדרך כלל.. אבל הייתי חייב לשתף ולפרוק קצת.
חג שמח! :)
(אוהה כן.. גם בחג, שכולםם בבית, ואתם יכולים לרכל כמה המדינה חרא וכמה החיילים סתם הורגים, אני זה שאסתכן כדי שתוכלו לרכל עלי)..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
