גפן.

יש לי חברה שעזבה לקנדה בקיץ מאז פיתחתי לעצמי מנהג לכתוב כל חודש משהו לה ביומן...
היא חזרה לביקור לפני שבועיים ועדיין לא הפסקתי לכתוב לה משהו אז חשבתי שאולי אני פעם אחת אכתוב כאן.

חזרת.
נתתי לך את החיבוק החזק שהבטחתי לך, חיבקתי אותך חזק חזק חזק ושיחררתי.
יצאתי מהדלת וכל מה שרציתי לעשות זה לרוץ בחזרה ולתת לך עוד חיבוק אחרון, כי אני יודעת שאני לא אראה אותך בקרוב או אוכל לגעת בך אבל במקום זה יבבתי וניסיתי להרגיע את עצמי ש''הכל בסדר'' ''הכל בסדר'' ''הכל בסדר''.

אבל שום דבר לא בסדר.

לא רוצה לחכות לך עוד.
לא רוצה לבכות לפעמים בגלל שכואב לי ואני מתגעגעת אלייך.
לא רוצה יותר את ההפרשי שעות המטומטמים.
לא רוצה שחלק ממני רחוק.
לא רוצה שיכאב לך בכלל.

הלוואי והיה לנו עוד זמן ביחד לפני שטסת, חסרת לי כל כך.
אני רוצה לצחוק איתך ולדבר איתך על כל הדברים שלך.
אני רוצה לחבק אותך חזק חזק חזק חזק.
אני רוצה לרקוד איתך כמו שרק אנחנו יודעות.
אני רוצה פשוט לדעת שאת כאן, ואת לא עוזבת.

אני רוצה שנעביר את התקופה הזאת ביחד ולא בנפרד.

אוהבת ומתגעגעת כל כך נשמה קטנה שלי,
אופיר.