ביום חמישי הייתה לנו פעילות בשכבה הבוגרת בתל אביב, משהו ממש נחמד, תחרות בין קבוצות ברחבי תל אביב עם משימות של למצוא מקומות, לדבר עם אנשים ולשתף אותם. קצת המירוץ למיליון.

הייתה באמת חוויה, והייתי בתל אביב הרבה פעמים, אבל בשביל מישהי כמוני שחייה בצפון ולא מכירה את חיי העיר, זה היה משהו ממש מיוחד וכיף להתנסות בו.

הפעילויות היו מגוונות והיינו צריכים לראיין אנשים (על דברים מטומטמים), לרקוד איתם או סתם, שרק יצפו.

זה התחלק לשלוש קבוצות התגובות של האנשים: כאלה שזרמו איתנו ועזרנו לנו, כאלה שפשוט התעלמו והמשיכו הלאה, וכאלה שממש ירדו עלינו וצחקו עלינו.

עכשיו, ברצינות? אנחנו כולה משחקים משחק מטופש. במקום לשבת בבית ולהירקב מול הטלוויזיה כמו שהילדים שלכם עושים, אנחנו יוצאים, מרחיבים קצת אופקים..
אתם חיים בכזאת בועה, כל אחד חושב שהוא יותר טוב מהשני, שהוא יותר מיוחד ומוצלח מהשני.. אבל בסופו של דבר אתם פשוט שיכפול אחד של השני.

אני לא מגיבה בקיצוניות כלפי התגובות של האנשים, אני מגיבה על האווירה התל אביבית, המתנשאת. ואל תגידו לי כשאתם בתל אביב אתם לא מרגישים את  זה, כי אתם כן.

תל אביב היא עיר מעולה לפיתוח עצמי של האדם ולמה שהוא רוצה לעסוק בו אבל חוץ מזה- כלום. הכל ריק בה.

אתם בטוחים שאתם העולם, שהארץ סובבת סביבכם, אבל לא, והשמש לא זורחת לכם מהתחת.