היה לי צו ראשון היום ולמרות כל החששות היה די נחמד! חשבתי שזה יהיה סיוט ארוך אבל היה תור די קצר ;)

חייבת לציין שיש כל כך הרבה פרחות בחיפה, ברצינות, חשבתי שכל פרחו תהעולם התקבצו היום בלשכת גיוס חיפה ולידן הרגשתי כמו ילדת כפר...

הייתה בוחנת נחמדה באימות נתונים, באמת בהתחלה חיבבתי אותה והיא הייתה מאד נחמדה אליי אבל כוס אמק,
אם את חדשה ואת לא יודעת איך מפעילים את המחשב, תני אותי למישהו אחר, נתקעתי איתה שעה וחצי, היא הלכה לחצי שעה וחזרה,
נתקעה עם המחשב שעות וכולה מחייכת אליי ואומרת ''נו, נכון שאת נהנית איתי?''- אויש שתקי.
חוץ מזה, היא התחילה לשאול למה עברתי בית ספר לפני שנתיים ומאז זה התחיל להיכנס לקווים של המשפחה שלי, ובאמת, אין לי בעיה לספר לה על דברים שקרו במשפחה אבל אחות, אנחנו לא פה בשיחת בנות, את ממש לא החברה הכי טובה שלי ואם כל הכבוד לצבא, הוא לא צריך לדעת ממש הכל עליי.
וכל הקטע, שהיא בקושי עשתה לי מבחן עברית. 

אחרי הסיוט של האימות נתונים הלכתי לרופאה, והיה תאמת ממש אחלה חוץ מזה שהייתי צריכה להתפשט בחדר קפוא.
היא אמרה שיהיה לי פרופיל 97 עם סעיף אז יופי :)

אז הלכתי למבחנים הפסיכוטכניים שציפיתי שיהיו יותר קלים, חוץ מהקושי להתרכז והמהשאלות הטריקיות נראה לי שהצלחתי, אני לפחות מקווה שהצלחתי...

אני יודעת כמה הצבא זה חשוב, אני מאמינה במטרה שלו ובמטרה שלי בו אבל הוא לא כל העולם, כל האזהרות שהם נתנו לי היום, שאני עלק ''שלהם'' ואני לא, לא משנה מה. חוץ מזה זה באמת תקוע באמצע החיים ולא לכולם זה קל להתגייס, עם כמה שאני מראה שקל לי אני משקשקת מפחד כבר עכשיו.
אני ממש בעד התגייסות ונגד השתמטות אבל זה מפחיד כל כך..