יום השואה.

השנה הייתה שנה מלאה במחשבות על השואה.
הייתי בפולין,
הנושאים לבגרות בהיסטוריה הם השואה,
אלוהים בדיוק היום עשיתי מבחן בהיסטוריה.

חשבתי שאני אתרגש מהיום הזה השנה, שהשנה הוא יהיה שונה. אבל לא,
הוא כל כך סתמי בעיניי.

אבל אני אגיד לכם מה דעתי האמיתית על יום השואה שבילדות כל כך פחדתי ותיעבתי אותו..
כשטסים לפולין יש את האלה שמתעקשים להתכסות בדגלים, לשיר שירי ארץ ישראל, להגיד שניצחנו את הנאצים, להתגאות בהיותך יהודי...

איך השואה התמלאה קלישאות...
אין סיבה להיות גאה בארץ ישראל, אין סיבה להתגאות בעם שלנו.
עם מושחת, וולגרי, עם לא מכבד, אלים, חסר סבלנות ואנוכי...

אפילו לניצולי השואה אנחנו נותנים יחס חרא.
אנחנו מפולגים, מלאים בעצמנו ובטיפשות.
ותגידו שאני מגזימה, תגידו שאני טיפשה אבל אתם יודעים שאני צודקת.
אתם יודעים שהנוער דפוק לגמרי,
אתם יודעים שהחברה במדינה היא על הפנים.

אז שכל שנה, שאנחנו מזכירים את יום השואה, תפסיקו להתמקד בגאווה הזאת של להיות יהודי,
תפסיקו להתמקד בנקמה בנאצים, תפסיקו להתמקד בשישה מיליון שנספו.

תתחילו להתמקד בשינוי של העם שלנו לטוב יותר,
בשינוי של עצמנו לטובים יותר.

כי זה באמת המהות של יום השואה- איך אנחנו לא נהיה כמו הנאצים שהתנהגו כמו לא אנושיים,
איך אנחנו לא נהיה כמו משתפי הפעולה, הרוב הדומם או אלה שיכלו לעזור ולא עזרו.
בואו נלמד להיות בני אדם טובים יותר, עם טוב יותר, מדינה טובה יותר, עזר יותר טוב למדינות אחרות במצוקה.

כאשר זה יקרה, כאשר אפילו את ניצולי השואה שלנו נוכל לקיים כראוי, אז נוכל באמת להזכיר את יום השואה,
כשנוכיח שאנחנו לא נהיה בחיים כמוהם. 

זאת המסקנה שלי מהשנה האחרונה.

*רק למען הפרוטוקול, אני כן חושבת שצריך להתמקד במה שקרה ובמי שנספה ולכבד את זכרם, פשוט רציתי להבהיר את הטענה שלי. יום השואה הוא מאד חשוב לי ולמשפחתי.

ביום חמישי הייתה לנו פעילות בשכבה הבוגרת בתל אביב, משהו ממש נחמד, תחרות בין קבוצות ברחבי תל אביב עם משימות של למצוא מקומות, לדבר עם אנשים ולשתף אותם. קצת המירוץ למיליון.

הייתה באמת חוויה, והייתי בתל אביב הרבה פעמים, אבל בשביל מישהי כמוני שחייה בצפון ולא מכירה את חיי העיר, זה היה משהו ממש מיוחד וכיף להתנסות בו.

הפעילויות היו מגוונות והיינו צריכים לראיין אנשים (על דברים מטומטמים), לרקוד איתם או סתם, שרק יצפו.

זה התחלק לשלוש קבוצות התגובות של האנשים: כאלה שזרמו איתנו ועזרנו לנו, כאלה שפשוט התעלמו והמשיכו הלאה, וכאלה שממש ירדו עלינו וצחקו עלינו.

עכשיו, ברצינות? אנחנו כולה משחקים משחק מטופש. במקום לשבת בבית ולהירקב מול הטלוויזיה כמו שהילדים שלכם עושים, אנחנו יוצאים, מרחיבים קצת אופקים..
אתם חיים בכזאת בועה, כל אחד חושב שהוא יותר טוב מהשני, שהוא יותר מיוחד ומוצלח מהשני.. אבל בסופו של דבר אתם פשוט שיכפול אחד של השני.

אני לא מגיבה בקיצוניות כלפי התגובות של האנשים, אני מגיבה על האווירה התל אביבית, המתנשאת. ואל תגידו לי כשאתם בתל אביב אתם לא מרגישים את  זה, כי אתם כן.

תל אביב היא עיר מעולה לפיתוח עצמי של האדם ולמה שהוא רוצה לעסוק בו אבל חוץ מזה- כלום. הכל ריק בה.

אתם בטוחים שאתם העולם, שהארץ סובבת סביבכם, אבל לא, והשמש לא זורחת לכם מהתחת.