הלוואי שהיה לי מספיק אומץ כדי לבקש "משוב". לבקש מאנשים שיצא להם להכיר אותי מה הם חושבים, ממש כמו שזה נשמע, נקודות לשיפור, נקודות לשימור, להעביר משוב.
תמיד יש את הרגעים האלה שכל מה שבא לך לעשות זה לשלוח הודעה למישהו שלא דיברת איתו הרבה זמן. אבל אז באות המחשבות, מלחיץ מידי, קריפי, מה לעזאזל הוא יחשוב עליי? מאיפה באתי לו? להתבאס ולא לכתוב כלום. למרות שבראש יש לך את ההודעה המושלמת. וכל כך בא לך. זה תמיד יהיה אותו סוג של אדם. לחזור ולקרוא שוב ושוב את היסטורית ההודעות שלכם. לשבת עם חיוך אידיוטי מול המחשב, שקועה במחשבות חלומיות בשיא הכיף.. עד שפתאום שומעים את השותפה אומרת "יווהוו! מה עובר עלייך? חצי שעה את לא זזה, לא מתקשרת. את חיה?" להתעורר בבהלה מהמחשבות הכיפיות ולנסות לחשוב על משהו אחר. זה לא עובד.
נמאס לי לכתוב בגוף שני ^^ בקיצור, זה מה שעשיתי בשעה האחרונה. במקום לישון. יופי לי.
הוו אלוהים, עם כמה שאני לא נוהגת לעשות זאת והאמונה שלי בך שווה לתחת, תעשה משהו טוב לאנושות, תגרום לו לשלוח הודעה! תעשה משהו טוב אחד, בבקשה!
זה מקרה אבוד. מכירים את האנשים האלה שכעיקרון, סתם יצא לכם לדבר איתם קצת והיה נחמד ומצחיק אבל בראש שלכם אתם כבר בעיצומה של מערכת יחסים תוססת ועמוקה? ואז כל דבר קטן שהם עושים לא בסדר פוגע מאוד. והם לא מבינים למה זה פוגע. המסכנים לא מודעים לכל מה שהולך לכם בראש והם לא מבינים למה ילדה שדיברתי איתה רק כמה ימים כבר מתנהגת כמו דרמה קווין על כל דבר קטן.. נו באמת אתם אמורים לדעת את זה! בראש שלי אנחנו כבר במערכת יחסים מתקדמת מאוד!
אה, אתם לא מכירים? אופס. כנראה שזאת רק אני.
וברגע זה ממש הבהלתי כל אדם שאי פעם דיבר איתי, חשב על לדבר איתי או סתם עבר פה בבלוג כי משעמם לו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
