אני לא נוהגת לעשות את זה, את האמת אני די שונאת את זה, אבל מצאתי שיר שמתאים בצורה די מדויקת למה שאני חושבת
עכשיו את - היהודים.
ישבתי ללמוד בבית ספר ושמתי מוזיקה באוזניות. פישפשתי ברשימה הנכבדת בפלאפון ואיכשהו היהודים קפצו לי לעין. שנים שלא שמעתי אותם. אבל אמרתי יאללה, בא לי. שמתי את כל השירים שיש לי שלהם (די הרבה, פעם ממש אהבתי אותם) ובחרתי שיר אקראי לגמרי. עם כמה שאהבתי את היהודים, לא ניתקלתי בשיר הזה עד היום, הוא התחבא לו איפשהו, חיכה לרגע הנכון לפרוץ לחיי.
שמעתי את ההתחלה ולא ממש התלהבתי. שקלתי להעביר שיר. לחצתי סטופ בדיוק כשהמשפט "רצית ת'חופש בידים" התחיל. משהו תפס אותי. מיד הרצתי את השיר להתחלה והפעם הקשבתי בריכוז מלא. גיליתי שיר מדהים.
הבית הראשון מתאר בדיוק את מה שאני מרגישה, את מה שאני חושבת.
רצית לכבוש את העולם רצית להתמסר רצית ת'חופש בידיים רצית לברוח כמו כולם רצית להתבגר ומה יצא לך בינתיים
אני לא הולכת לעבור שורה שורה ולהסביר למה, זה מרגיש לי אידיוטי מידי. אני רק אגיד שזה פשוט מתאר בדיוק את התחושה שלי, מתאר בדיוק מפחיד את כמה שנמאסו עלי כל המסגרות המפגרות האלה והכפיות המטופשות. אני רוצה להיות חופשיה. אני רוצה להרגיש את החופש בידים.
הוא אומר "ומה יצא לך בינתיים". זה מפחיד אותי אני חייבת לומר. האם זה אומר שאני טועה בדרך שבה אני הולכת? האם זה אומר שאני מחכה למשהו שיאכזב אותי? שלא יעמוד בציפיותי?
אלה הם אחד הרגעים המעצבנים האלו בחיים שאני מתבאסת שאין לי יכולת לבוא לאדם שכתב את השיר ולשאול אותו למה הוא התכוון. אני יכולה לשבת שעות עם תום פטרובר ולדבר איתו רק על השיר הזה.
אנ'לא קולט את זה בכלל וזה הסוף שלי אנ'לא קולט את זה אבל אני מציאותי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
