החיים שלי

כתבתי מזמן ואמרתי שאכתוב רק כאשר אזדקק לעזרה, אני יספר לכם קודם כל שאמא שלי אמורה ללדת בשבועיים הקרובים לפחות! אני ממש שמחה אבל זה ממש מפתיע ואני עדיין לא מאמינה שבגיל 14 וחצי יותר , תהיה לי אחות שרק תיוולד! זה מוזר לי אבל אני ממש מחכה כבר.

אוקי נעבור לנושא שרציתי שתעזרו לי בו- 

בתקופה האחרונה אני מחבבת ילד מהשכבה שלי. אתם בטח מכירים את האפליקציה 'אינסטגראם' .. כן אז הוא עקב אחרי שם וזה היה לפני שהתחלתי לחבב אותו, אז עקבתי בחזרה והוא עושה לי לייקים ואני לו.. זה היה לפני שחיבבתי אותו, ולפני שבוע היה טיול שנתי שהיה כיף מאוד אך ציפיתי ליותר )אני יודעת שאסור לצפות ליותר כי תמיד מתאכזבים אבל איכשהו אני לא מצליחה ללמוד מזה) אבל זה לא העניין, לחברה שלי בין ההכי טובות יש חבר שישן באותו חדר בטיול עם הילד שאני מחבבת. לחבר של חברה שלי קוראים רועי, רועי סיפר לי שהבנים שהיו איתו בחדר דיברו על בנות ומישהו אמר את השם שלי והילד שאני מחבבת אמר שהוא היה רוצה 'לעשות אותי', וזה היה אחרי שהתחלתי לחבב אותו, נורא נגעלתי שזה רק מה שהוא חושב כי אני ממש שונאת שבנים חושבים רק על המראה החיצוני. אבל בכל זאת אני לא מפסיקה לחבב אותו. כל החברות שלי יודעות, והיום הלכתי עם שתי חברןת טובות שלי שיודעות וילדה אחרת שאני ממש לא אוהבת (יש לי עבר לא טוב איתה) וכשעברנו ליד הספריה ראינו את הילד שאני מחבבת מהחלון אבל הוא לא ראה אותנו ושתי החברות שלי הסתכלו עלי וחייכו ליד הילדה שאני לא אוהבת ואז הן בעצם גילו לה כי היא שאלה 'את אוהבת אותו?!' אני אמרתי שלא ושאני אפילו לא מכירה אותו אז אני לא יכולה לאהוב מישהו שאני לא מכירה , אני באמת לא יודעת מה יש לי אני לא מחבבת אנשים שאני לא מכירה בדרך כלל כי אני לא חושבת אפילו על אהבה , אבל הפעם זה ממש שונה .. אני פוחדת שהילדה הזאת תספר להמון אנשים כי היא רכלנית ואני ממש כועסת על חברות שלי שעשו את זה לי כשהן יודעות שזה סוד ושהן יודעות שאני והיא לא חברות. 

אני רוצה גם לשכוח מהילד הזה וגם לדבר איתו , אני סותרת את עצמי מעט ואני מבולבלת. בדרך כלל אני מנסה לפתור בעיות לבד אבל את הבעיה הזאת אני לא יודעת איך לפתור לבד. 

אני לא יודעת אם לפנות לדבר איתו כי אולי הוא לא באמת התכוון למה שהוא אמר עלי, אולי הוא אמר את זה רק בשביל החברים שלו.. אבל אני גם לא יודעת איך לדבר איתו כי זה יהיה מוזר שבסוף שנה אני יתחיל לדבר איתו אחרי ששנתיים אנחנו באותה שכבה ולא מכירים ופתאום אני אגש אליו.. אני לא יודעת 

. . או אולי לתת לזמן לעשות את שלו ולתת ל'קראש' הזה לחלוף? זה אף פעם לא קרה לי בעבר ככה, אני כן חיבבתי אנשים אבל לא ככה.. זה מוזר לי .

שכחתי להזכיר שהוא מאנגליה, מדבר אנגלית וטיפה עברית , אז זה גם קשה לפנות אליו, אני כן טובה באנגלית אני בהקבצה הכי גבוהה אבל זה יותר קשה לי אם אני אפנה אליו .. חשבתי לשאול אותו באנגלית אם הוא יכול לעזור לי לקראת מבחן שיש בקרוב, אבל זה לדעתי יכול להיות מוזר שילדה שהוא רק ראה ומכיר בשם מהשכבה, שאף פעם לא דיברה איתו, פתאום תשאל אותו אם הוא יכול לעזור לה באנגלית.. זה נשמע מוזר ונראה לי שהוא יכול לחשוב שזה ניצול.

בבקשה תעזרו לי <3 אני באמת חייבת את זה כי אני מתחילה להתחרפן, מכל הרגשות שצפים בי ואין לי לאן להוציא חוץ מפה, מפני שאני כבר לא יודעת על מי לסמוך מהחברים שלי. אם בכלל.

ועוד משהו- אני מרגישה לפעמים ממש בודדה מפני שאני נמצאת רק בקבוצ מצומצמת תמיד של איזה 7-8 חברות בקבוצה וכולנו בנות חוץ מהחבר של חברה שלי ולפעמים אני מרגישה שאני חייבת לצאת טיפה להכיר עוד אנשים, אבל אני רואה איך חברות שלי מגיבות לגבי חברות נוספות מהקבוצה שהן כנראה מרגישות כמוני, זקוקות לעוד אנשים, אז אני פוחדת לאבד אותן כי הן באמת החברות הכי טובות שלי. גם כשאני מרגישה לבד. אבל זה פשוט מזיק להיות לפעמים עם אותם אנשים כל יום כל שעה. אני לא יודעת אם רובכם מסכימים איתי. אבל נכון שצריך להגיד תודה על זה שיש לי לפחות חברות אבל זה פשוט מחניק לפעמים או ההפך ממחניק, אלה לבד, כאשר הן מדברות על דברים שאני לא מעוניינת לדבר עלייהם אני מרגישה לבד.

ותגידו, גם אתם לפעמים ממש רוצים להוציא אזניות אפילו באמצע שיעור ולהקשיב רק לצלילים של המוזיקה ולא לאנשים מסביב? לאנשים שרק מדברים כל היום ולא עושים? כי אני כן. בשיעורים אני רוצה להקשיב למורים אבל כל פעם שאני אומרת את הדיעות שלי אנשים מתנפלים עלי כאילו אני אמרתי משהו רע. אבל הם עושים את זה לכל אחד. לא רק לי. פשוט אני כבר יודעת איך להתגבר על זה, אני לא מוותרת להם, אני ממשיכה להביע דיעות ולאמר דברים גם אם הם חסרי משמעות או הגיון, זאת מדינה חופשית יש לנו את חופש הביטוי! הם לא יקחו לי אותו. אני מחייכת ולא מגיבה להם. 

לדוגמה- היום בשיעור ספרות אמרתי על איזה סיפור עצוב יחסית שהוא נשמע לי כמו סינדרלה בגרסה שונה יותר ומעט עצובה יותר, מפני שבשני הסיפורים הנערה חולמת על נשף ועל דברים מפוארים ובשני הסיפורים הנערה אומללה בהתחלה, ובשני הסיפורים יש נשף ובשני הסיפורים יש פריט יקר ערך שנעלם, בסינדרלה זה הנעל ובסיפור זה היה מחרוזרת יהלומים, רק שבסוף הסיפור הנערה שהייתה חפצה כל כך למחרוזת ואבדה אותה , גילתה , אחרי ששילמה מחיר כבד, שהמחרוזת הייתה מזוייפת.

בקיצור אחרי שאמרתי שלדעתי זה דומה לסינדרלה, ילדים בכיתה התפרצו עלי ואמרו 'איזה טיפשה היא!' 'רק בגלל שיש בשני הסיפורים נשף?!' ... וכל מיני כאלה. לא היה לי אכפת ולא עניתי להם.

מקווה שלא שיעממתי אתכם ומקווה שלא חפרתי מידי , הייתי צריכה לרוקן את הכל. בבקשה תענו לי בתגובות אני ממש מדוכאת אם אני רואה שלא עונים לי כי אני באמת לא יודעת מה לעשות. 

תודה רבה. :)