החיים שלי

אני בכוונה כותבת עוד קטע היום כי יש לי עוד משהו להגיד, אני בזמנים האחרונים מדוכאת ולא אוכלת כמעט, ובגלל שאני גם ככה רזה, אני דוחפת אוכל בכוח אבל אין לי תאבון, אולי זה בגלל הקונצרטה (למי שלא יודע זה כדור כמו ריטלין, מרכז ואמור לעזור להפרעות קשב וריכוז) בכל זאת אסור לי להפסיק לקחת קונצרטה ואמא שלי הייתה פעם אחות בבית חולים והיא אומרת לי שזה לא מזיק ושזה בסדר, ואני מזמן לא לקחתי קונצרטה והרגשתי חייה יותר, שמחה יותר ורעבה חח סוף סוף אבל היום שוב לקחתי ואני שוב מדוכאת ושוב חסרת תיאבון. לא אכלתי מהבוקר, אני לא רעבה אין שום דבר טעים במקרר. אני בסדר, אני לא יהפוך לאנורקסית, אני רגילה לחיות ככה עם הקונצרטה, זה חשוב.

נ.ב 

בדקתי באינטרנט לגבי דיכאון, וראיתי שאת כל התסמינים שמוכיחים את המחלה 'דיכאון קליני' כמו, עצבנות, עייפות, מחשבות דיכאוניות..  יש לי את הכל. אבל אין לי דיכאון קליני. אני בטוחה. ואם כן אני מנסה לא לחשוב על זה ותמיד כשיש לי מחשבות אובדניות כאלה, אני ישר מנסה לחשוב על דברים אחרים, שישמחו אותי טיפה יותר.

אני נשמעת אפילו לעצמי משוגעת, עזבו. אני ממש מחורפנת, המילה 'נמאס לי' , אני כל הזמן אומרת אותה ואז חושבת על מוות על דברים לא טובים, אני צריכה לשלוט בעצמי, אני משתגעת. 

אני לא יספר לאף אחד, אשמור זאת לעצמי, לא רוצה פסיכולוג , לא רוצה לדבר עם חבר קרוב, לא רוצה לדבר עם היועצת ובמיוחד שלא עם ההורים, אני אשמור זאת לעצמי ואתן לזמן לרפא את זה, בינתיים זה כן עוזר כי אני יותר בסדר ממה שהייתי בתחילת שנה, אף אחד , אבל אף אחד לא מכיר אותי חוץ ממני. אפילו לא ההורים שהם לא יודעים מה אני עוברת כל יום, אני לא משתפת אותם בזה, כי אני פשוט לא רוצה, גם לא חברים, לא אף אחד, זה משהו שלי, נכון שזה לא טוב לשמור בבטן, אבל הינה; עובדה שאני כותבת את זה פה. אני בסדר. אבל באמת. אני רק קצת מבולבלת ולא מוצאת אף אחד שיכול להבין אותי, כן ניסיתי לספר , פשוט לא מצליחים להבין אותי, כי הייתי אצל היועצת , דיברתי עם חברים, דיברתי אפילו עם המורה, אפילו עם ההורים, אבל כולם אמרו לי דברים שונים שניסיתי את כולם ואף דבר לא הצליח. אבל רק כשאני ניסיתי לפתור לבד, הצלחתי יחסית, אני עדיין לא סיימתי. אז זהו.

ואני מרגישה משועבדת לפלאפון כי אני בודדה ותמיד כשההורים שלי מעירים לי על הפלאפון, הם לא מבינים שאני יכולה להפסיק להתמכר אליו אם אני רוצה , זה פשוט שכל החברים שלי גם בפלאפון ואין לי עם מי לדבר ככה. אז אני מוצאת את הפלאפון כתחליף לחבר. 

אני נשמעת פתתית ואולי אגואיסטית. אני פשוט הוצאתי הכל, מקווה שזה עובד להוציא פה הכל בגלוי למרות שאנחנו לא מכירים. אולי אתם גם עוברים את כל הדברים האלו.