שבוע עמוס וכך גם הפוסט הזה, בעיקר כי לא יצא לי לעדכן ולכתוב הרבה זמן פוסט נורמלי כמו תמיד. קורה לפעמים שיש כ"כ הרבה מה לכתוב ומה לשתף, ואז יוצאים פוסטים ארוכים נורא, וקורה לפעמים שאין לך פשוט יותר מדי מה להגיד, לכתוב או לשתף, אבל זו רק תקופה בכל זאת, לפעמים זה כך ולפעמים זה כך.
השבוע קיבלנו תעודות של שליש א'- אני חייבת להודות שבהתחלה לא הייתי מרוצה בכלל ואפילו ציפיתי לתעודה טובה יותר, ואפשר להגיד שציפיתי יותר מעצמי, למרות שידעתי את הציונים של המבחנים ויכולתי להעלות השערות לגבי הציונים בתעודה. לאחר מכן, במבט שני ושלישי ומיליוני מבטים נוספים על התעודה הבנתי שזה לא יותר מדי מפתיע או לא טוב, ועכשיו אני לגמרי שלמה עם עצמי ומרוצה מהתעודה ומהממוצע שהוא 90 (קראו לי חרשנית/חנונית/פרפקציוניסטית, אבל האמת שזה לא מספק אותי ).
ההורים אמרו שהם גאים בי אבל כמובן שהם חזרו כמה פעמים על כל אותם משפטים בסגנון של אלו- לשמור על הציונים, מפה רק להשתפר, אסור לי לרדת ביחידות כלשהן או להדרדר בציונים ועוד אלפי משפטים ואימרות, למרות שאני יודעת את כל אלו בעצמי ובכלל למה שארצה להתחיל לקבל ציונים נמוכים פתאום, המצב הוא בדיוק הפוך, אם כבר יהיה שינוי כלשהו (ואני מקווה שכך יהיה) הוא יהיה שינוי לטובה- לממוצע ציונים גבוה יותר, בכל זאת תמיד כדאי לשאוף ליותר. חברים בבית הספר אמרו כמובן דברים טובים על התעודה והציונים, אבל חלקם לא התכוונו אליהם באמת וזה מצחיק כל פעם מחדש. עוד דבר שהיה די משעשע הוא שכאשר מספר מצומצם של חברים קרובים שלי ואני השוונו ציונים, ברוב הציונים לי עיגלו את הציונים למעלה ואפילו הוסיפו מספר נקודות סתם כהערכת מורה ולהם לא, ובמשך כל השבוע כאשר נפגשנו עם מורים שונים שלימדו אותי ואותם לא והמורים היו אומרים לי שלום, החברים אמרו שכל המורים אוהבים אותי. לפחות יש מישהו שאוהב אותי בעולם הזה , למרות שזה היה מקרי לגמרי, בכל זאת, יש מקרים שיש מורים שלימדו מישהו אחר מהחברים שאני נוהגת להסתובב איתם והם היו אומרים לו שלום ולנו לא, אז זה תלוי בתזמון ובמפגש עם המורים. בכל מקרה, זה היה שבוע די משעשע, היה נחמד לשמוע שחברים שלי חושבים שאני סוג של 'חביבת המורים', כל יום מגלים משהו חדש אחד על השני, זהו גם סוג של שינוי.
כבר הרבה זמן אני מחכה לשינוי כלשהו, כמה שינויים, אבל כאלו שיהיו שינויים משמעותיים ולא שינויים קטנים ופשוטים ללא מטרה או תוצאה בסופו של דבר. אני צריכה משהו חדש, או מישהו חדש בחיים, לא שחסר לי אנשים סביבי או דברים להיות עסוקה בהם, אבל תמיד יש את הצורך בשינויים, בכל גיל ובכל תקופה ותקופה בחיים. זה נשמע נורא מוזר וטיפשי אבל עלתה לי בדיוק המחשבה הזו- שאני מחפשת משהו ואני לא יודעת מה זה בכלל, נשמע דווקא קצת הגיוני אבל גם די טיפשי. אני צריכה השראה, רצון או קצה חוט של מחשבה כלשהי כדי לגרום לשינוי הזה. חוץ מזה, השינוי הבא יהיה כמו שצייניתי קודם לגבי הציונים, חייבת לשפר אותם, לא בשביל ההורים ולא בשביל לשמוע את תגובות החברים ואפילו לא כדי לצחוק מהתגובות של אלו שלא באמת מתכוונים ל'דברים הנחמדים' שהם אומרים, אלא בשביל עצמי, בכל זאת, אנחנו לומדים בשביל עצמנו ואף אחד לא מכריח אותנו ללכת ללמוד.
אני מקווה גם לשינוי מינימלי או אפשר לקרוא לזה סתם משהו חדש ומעניין, שיקרה עם 'ההוא'. בנתיים הכל טוב לגמרי וממש כיף לנו אחד בחברת השניה, אבל האמת שבאמת הייתי רוצה קצת להתקדם כי נראה לי שאנחנו קצת דורכים במקום או מתקדמים בצעדים נורא קטנים ואיטיים. מצד אחד זה מעולה, לא כדאי סתם להיסחף לזה ישר ולגרום להכל לקרות מהר מדי, זה נחמד ואפילו טוב יותר לראות את התהליך כולו גם אם הוא קצת איטי, לראות איפה התחלנו ולתהות איפה נהיה בסופו של דבר, בעוד זמן מסוים מעכשיו, למרות שמצד שני אני מקווה בכלל שיהיה איזשהו שינוי (לטובה כמובן), אפילו להתקרב אליו מבחינת חברה טובה ולא בקטע אחר עדיין, גם היה יכול להיות טוב, אבל לכל דבר צריך לתת זמן, מן הסתם שגם לזה.
בנימה שמחה ואופטימית זו, שיהיה סופשבוע נפלא, ושכולנו נמצא ונעשה את השינוי הזה, בעצמנו, בחיים או בסביבה שלנו.
"How you ever gonna know if you never even try?" "Time may change me but I can't trace time." "In another world we could stand on top of the mountain."
תודה לקוראים, (אם קיים מישהו כזה שטרח בכלל לקרוא את הקטע הארוך הזה) אנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Optimist
).
, למרות שזה היה מקרי לגמרי, בכל זאת, יש מקרים שיש מורים שלימדו מישהו אחר מהחברים שאני נוהגת להסתובב איתם והם היו אומרים לו שלום ולנו לא, אז זה תלוי בתזמון ובמפגש עם המורים.