החיים כשאת תיכוניסטית

בועת ההגנה הזאת מתפוצצת כשאתה מבין שאף אחד לא חסין מהעולם,

לא משנה כמה את עשיר,

לא משנה כמה אתה מפורסם,

לא משנה כמה מעריצים אותך,

לא משנה כמה מכבדים אותך,

אתה לא חסין, הכל יכול לקרות לך כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שנייה.

אתה מגלה שהחיים הם לא סרט שהכל טוב בסוף, הם לא הצגה כשהוילון נסגר הדרמה נגמרת, זה אמיתי, זה החיים.

מתפוצצת לי הבועה כשחקן הוליוודי עשיר, אהוד, מצליח שבדרך כלל אף אחד לא מאמין שיפגע כי מגנים עליו בשכבות של אהדה,

מתרסק בתאונת דרכים, ונפטר כל כך צעיר כל כך בריא, בשנייה אחת זה קורה לכולנו, זה יכול לקרות להכי טובים.

מתפוצצת לי הבועה שאמנים עם ערכים, נפש טובה ומלח הארץ הולכים ודואכים עוד ועוד והדור הטוב נגמר, אפילו הם השואפי צניעות וטוב הולכים לעולמם.

אריק איינשטיין ז"ל וספי ריבלין ז"ל יהי זיכרם ברוך 

לפחות אני יודעת שנוספו מלאכים טובים לשמיים.

זה פשוט מפחיד לחשוב שאפילו בימינו עם הטכנולוגיה, השומרי ראש, ההגנה, הרפואה, הצבא אף אחד לא מוגן.

לא אני, לא אתה, לא המפורסמים הכי גדולים בעולם, לא האנשים הכי חכמים בעולם, לא האנשים הכי כשרוניים בעולם.

אף אחד!

אפילו שהעולם מרסק אותנו לאלף חתיכות, מפיל אותנו ומתיך בנו, הורג לנו את היקרים שלנו, גוזל מילדים מורעבים אוכל, רוצח 6 מיליון חפים מפשע, מקיים מלחמות עולם שגורמים לנו לפחד וכאב.

אנחנו תמיד צריכים לראות את התקווה הזאת הדבר היחיד שמביס את הפחד,

כל עוד בליבכם תקווה אתם מסוגלים להכל.

תאמינו שהכל זה לטובה, שאפילו אם כואב עכשיו תמשיכו אל תוותרו.

מותר לכאוב, מותר לבכות, גם אני בכיתי וכאבתי המון פעמים אבל צריך לדעת שצריך להמשיך הלאה.

להמשיך ולהמשיך ולא לוותר ולא לעצור, כי אם תכנעו העולם יביס אתכם!

אסור להיכנע, רק להאמין בעצמכם ולדחוף את עצמכם כי אתם יכולים.