קצת משוגעת אבל במידה

בא לי לחזור לכתוב כאן כי אני זוכרת איך זה עשה לי טוב פעם, עם ההוא

אולי עם הזה הנוכחי זה גם יעזור

אז יש מישהו 

כבר שנה יש מישהו כי זה התחיל ממש בספטמבר.

זה התחיל תמים, חברות נחמדה שכזו. 

דיברנו, פלרטטנו קצת אבל ידעתי שיש לו מישהי אחרת בלב וזה גם לא הפריע לי...

לאט לאט הפלרטוטים נהיו פחות ופחות ידידותיים ואמרתי אולי יש פה משהו? ואולי אחרי כל הכשלונות שלי פתאום זה, הקשר בינינו יעבוד?

אז אחרי חודש של היכרות פתחתי את הקירות ונתתי לרגשות לשתוף לי את הגוף

התחלתי להעריך כל דבר בו. את הצחוק המפגר שלו, את השיער הבלונדיני המלוכלך בריח כלור שלו, את העינים הכחולות המזלזלות שלו. ואולי אני אומרת את כל הדברים האלה וזה יוצא קצת שונא, אבל זה רק בגלל שאני רואה דברים שונה עכשיו משראיתי אז (טוב אולי אני מנסה לראות דברים שונה)

אז היו לי קצת רגשות אליו כשהגיע נובמבר וגם יום ההולדת שלי... בערך שבוע לפני היום הולדת שלי הפלרטוטים נהיו קצת מוגזמים והבנתי שזה הדדי ושאני לא מפגרת לגמרי.

וביום ההולדת התנשקנו. בביה״ס. הרגשתי בעננים, כן כמו בסרטים, פעם ראשונה שבאמת רציתי מישהו כל כך וקרה משהו ולא ירד לי ממנו בדיוק באותו הרגע, וזה היה מדהים.

אבל לא עברו יומיים וכבר נהיה קר בינינו. הוא אמר שהוא עובר תקופה קשה אז ניסיתי לעזור והכי להיות שם בשבילו אבל הוא נלחץ ונסגר עוד יותר.

אז בסוף הוא אמר שלא מתאים לו ושהוא רוצה שנחזור להיות ידידים כי זה היה הכי כיף בעולם, ושאני ממש חשובה לו אז הוא רוצה שנשמור על קשר... אז בלי יכולת להגיד שום דבר אחר חוץ מבסדר הכל נגמר בינינו... וחשובה לא הייתי כנראה כי לא דיברנו 3 חודשים חוף מלצאת אחד על השני פעם ב-

ואיזה זבל זה חוק מרפי? כי בדיוק כשהתחלתי לעבור הלאה? חזרנו לדבר... בהתחלה זה היה הדדי אבל לאט לאט אני התחלתי שיחות, ואני יזמתי מפגשים. ותמיד היה הכי כיף בעולם במפגשים באמת יש לנו כימיה ולא נגמר על מה לדבר אבל כל המסביב היה מייאש.

והגיעה התקופה של ל״ג בעומר, מאי ככה אם אני זוכרת נכון. אז איזה שבוע לפני ל״ג, ישנו אצל ידיד משותף אני הוא ועוד כמה חברים

ואיכשהו יצא שאני והוא נשן על אותה המיטה. רק אני הוא וכל הרגשות שלי.

אז לא ישנו הרבה, זה התחיל מזה שברגע שנשכבתי על המיטה הוא משך אותי אליו לכפיות

ומשם זה היה ככה כל הלילה, נגיעות שכאלה גם מוגזמות, ובסוף יצא שדיברנו עלינו 3 ס״מ בינינו כשאנחנו מחובקים מתחת לסמיכה

ואז הנורא מכל:״אני פשוט חושב שאנחנו לא מתאימים״ וככה הלב שלי התנפץ, לא חשבתי שהוא יכול להשבר יותר ממה שהוא כבר היה שבור

אז אמרתי לו״ אני חושבת שזה לא נכון, לילה טוב״ בבוקר זרקתי לו כפכף על הפרצוף, הוא לא התעורר, ועזבתי מוקדם. כן אלימות זאת הדרך.

היינו עוד בסדר, אמרתי יאללה תצאי הכי גדולה ותעשי כאילו לא אכפת לך. אז הגיע ל״ג והגעתי מאוחר כי אני עבדתי... כולם קצת בראש לא היתי שם שעתים והתחילו לעזוב.. לא רציתי ללכת אז אמרתי לחברה שלי לסוע בלעדי ושאני אמצא דרך לחזור (למרות שלא היתה לי דרך אחרת בחיים)

אז ברור שיצא שאני אשן אצלו, אז התקלחתי אצלו ולבשתי חולצה שלו ובוקסר שלו ונכנסתי למיטה שלו איתו. וכאילו לא עבר שבוע שוב היינו באותה סיטואציה כמו שבוע לפני רק שהפעם כן התנשקנו ובבוקר עדיין היינו בכפיות והוא הסיע אותי הביתה. אז איכשהו יצא מכל העניין הזה ריב מטורף.. הוא חשב שאני מספרת לכולם שקרים עליו, וזה היה בכלל אי הבנה... אני לא סיפרתי בינתיים לאנשים על מה שקרה, והוא לא סתם את הפה.

אז אחרי שבועיים דיברנו והשלמנו... עד לפני שבועיים הכל היה סוג של בסדר.

כשאני אומרת סוג של בסדר, אני מתכוונת שזה קשר חד צדדי בערך (לרוב) וכשנפגשים הכל אחלה... והתחלנו ללכת לסרטים ביחד, טיפה מוזר אבל כיף וזה.

אז כל השנה הזאת התקרבנו ממש.

כשקורה לו משהו בחיים אולי הוא יספר לי

וכשקורה משהוא בחיים שלי אני מספרת לו

אנחנו נפגשים פעם פעמיים בשבוע ועדיין תמיד יש על מה לדבר תמיד

ופלרטוטים ברגיל, כי יש פיל בחדר 

שקוראים לו מתח מיני.

אז החלטתי לספר את כל החרא הזה כי נראה לי שהרגשות שלי חזרו.

לפני בערך 5 שנים בניתי חומות, לא הראתי רגשות, כי זה מראה חולשה.

אז עכשיו החומות נשברו וכל הרגשות פרצו החוצה

אז אני כל הזמן כמעט בוכה.

ונראה לי שזה בגלל הפעם האחרונה של המקרים המעצבנים שיש בינינו.

יום לפני שטסתי עם חברות נפגשנו, אכלנו והסעתי אותו הביתה. 

ובגלל שהייתי צריכה להשאר ערה נשארת איתי עד 2 ושוב אותם הפלרטוטים המיותרים ואותן הנגיעות המוגזמות

אז הוא אמר לי תעשי צעד כבר אבל  הוא היה רחוק מדי ולא היתה לי דרך 

ולא הראה סימני התקרבות אז אמרתי בוא ואמרת שאי אפשר אז באתי ללכת והוא אמר לי שוב ואז התקרבתי לשער והוא אמר טוב תחזרי קודם מחו״ל ואז,ֿ אז נסעתי וכתבתי לו שאתה מפחד שאני אעשה צעד והוא כתב נכון ושאלתי למה

והתשובה שהכי פחדתי ממנה

״כי אם זה היה אמור להיות, זה היה עובד כבר״

אז אמרתי חיים בשביל לעשות טעויות ושהוא מגזים ולילה טוב

ויום אחרי הוא כתב לי חשבתי על זה ולא מתאים לי

אבל הפעם לא היתה אכזבה, ולא היה שברון לב

אני חושבת שפשוט הגעתי למצב שאי אפשר להתאכזב יותר ושהלב כל כך שבור שהוא לא יכול להפוך לרסיסים יותר קטנים 

אז אני עדיין שבורה ולא יודעת מה לעשות 

וכל הסכרים שלי נפרצו

אז אני כותבת כי זאת הדרך היחידה שלי לצאת מהבור הזה