השמיניה הדור הבא

חלק אינטגרלי מכל תוכנית הוא הפתיח שלה. מעין סממן מזהה ו"ענף היאחזות" במבנה קבוע של סדרה. בפרקים הקודמים -> פתיח -> כתוביות הן בערך כל המבנה הקבוע של השמיניה, ולמעשה ברוב סדרות גיורא חמיצר. אחת הדמויות תגיד "בפרקים הקודמים של השמיניה" וכשברקע מוזיקה קצבית אנחנו מתוזכרים במהלך האירועים שהוביל לפרק הזה (לפעמים מובאים קטעים שרומזים על טוויסט מסוים). שם הפרק ומספרו נחשפים - שניות ראשונות של אקשן שמשאירות אותך רעב ואז פתיח.

הפתיח הישן הספיק לי בזמנו לחמם צהריים, לארגן סכו"ם ושתייה ועוד להביא הכל מול המסך בזמן לראות את הילדים נעלמים אל תוך הקיר. היום בזמן שאני רואה את הפתיח אני אפילו לא מספיק להתלונן למה לא הרצתי אותו.

קצת רקע למי שלא יודע. הנה הפתיח, תכירו:

אנחנו בעצם רואים כאן את השמיניה בחייה הפרטיים, מקבלת כנראה הודעה ממישהו או משהו, שנראה שממש מעצבן אותם, ומתאחדת. זה קורה במתחם תת קרקעי שמעולם לא רואים בסדרה, והוא פשוט מגניב. השחמט הזוהר, הצ'לו הענק, המערכת לפתרון משוואות העתידנית, שלא נדבר על נטשה שמציירת תלויה מהאויר. אבי מתקתק תקתוקים, עושה דיליט ומשהו כנראה נפרץ שם. השמיניה רצה (בלי אדם, רמז מקדים? ) מגיעה אל הקיר, נשענת עליו ונעלמת. יותר נכון רק נטשה, איה וניני - כל השאר כנראה לא הגיעו ליום צילום... בום יוצא הסמל השמיניה ליד הגרפיטי הכי מפורסם בארץ של ברוס לי. סמל המאגניבות. נראה ממש כמו סמל יחידה צבאית. שימו לב לכנפיים!

אני מודה שחלק גדול מהסיבות לצפייה בסדרה היו להבין מה זה הקיר הזה ואיפה המתחם שבו כל אחד עושה מה שהוא טוב בו. הפתיח פשוט מנותק מהסדרה ורוחה הכללית. ההימור שלי הוא שלא ידעו בדיוק איך זה הולך לצאת אז נצמדו לקטע גאונים עם יכולות שעובדים בחשאי אבל הקצינו לגמרי את האופי של הפעילות. מזכיר לכם, עונה ראשונה - כולה כמה חבר'ה שמפצחים חידות בכיתה ובמקסימום צופן של טרוריסט. אפשר גם לראות את מיקה עם שיער חד פעמי (כנראה ממש לפני שהתחילו הצילומים) וזה תמיד נראה כאילו היא ואדם זוג! פתיח ששודר שלוש עונות והמימוש הכי גדול היה בעונה שתיים לפרקים ספורים (הבוקס של אבי!) זה נראה כאילו רועי פלורנטין, שביים את הפתיח, קיבל מידע ממש שגוי על הסדרה, או שבכוונה עשו את זה כדי להלהיב צופים. בתכלס אם אפשר להשקיע - תשקיעו בפתיח ככה יגיעו יותר צופים. בדיוק כמו במשפחת סימפסון, שם כולם צהובים כדי שהצופה ישאל את עצמו "למה הם צהובים?" וימשיך לצפות כדי לגלות.

השיר שברקע נכתב על ידי גיורא, והולחן, עובד והופק על ידי דני רייכנטל - אותו אחד מהאח הגדול. הביצוע הוא של לירון לב, ששיחק גם את אילן, החבר של רוני ואז של אחותה. בואו נביט במילים.

זה לא הולך להיות פשוט, אמרתי 
אל תגידו שלא הזהרתי 
יש דברים שאתם לא יודעים 
זה לא הולך להיות משחק ילדים 

כבר על השורה הראשונה אומרים לנו "הלו חבר'ה! אל תחשבו שזה רק חידות בכיתה והמורה מגלה בסוף. אנחנו עומדים לצלול לתוך משהו עמוק יותר ומסוכן יותר - ואתם איתנו. לא סתם משתמש פה גיורא בפניה - הוא מדבר אלינו. יש דברים שאנחנו לא יודעים ויתגלו בהמשך (והיו אינספור כאלו) ושזה ממש לא משחק ילדים, כלומר זו לא סתם עוד דרמה יומית לילדים. זה חלק מהחיים שלנו.

ברגע אחד החופש מגיע 
ואין זמן לעצור, אין זמן להרגיע 
החיים לפעמים מפחידים 
כמה קל לשכוח שאתם ילדים 

חופש? איזה חופש? הרי הסדרה מתרחשת בבית ספר. זוהי בדיוק האירוניה - הכיתה שבבית ספר היא החופש שלהם. תראו איך הם מרשים לעצמם לזרוק הערות למורים, להתחכם, להתבדח ואפילו לקשור קשרים רומנטיים (דבר שניני ואיה היו צוחקים עליו ימים לפני תחילת ט'. או ה', תלוי איך מסתכלים על זה). ואיתם גם אנחנו - הסדרה נותנת מענה לכל אותם ילדים שמחפשים מישהו להזדהות איתו, באה השמיניה, פותחת את ארסנל הדמויות שלה ואומרת לך: "רק תבחר". היא מציגה אירועים שרק חלמנו עליהם, ורגעים שרק דמיינו. ובאמת שאין זמן לעצור, מפרק לפרק העלילה מעמיקה, מסתבכת ולא רק לשמינית מסכנים אין מנוח - גם לצופה, שפשוט צריך עוד (ולכן גם הסדרה חזרה, בין היתר). החיים באמת מפחידים, אבל כמו שהם מוצגים בשמיניה זה ממש נכון. שוב - אנחנו ילדים, אבל קל לשכוח את זה - להתנתק מהגיל ולצפות בסדרה הזו!

אז עוצמים עיניים, נותנים ידיים וקופצים ישר למים

יאללה, מזרז אותנו, כמו שהשמיניה יודעת להיות ספונטנית ולזרום תהיו גם אתם. תלמדו מאיה, ששתתה את המים וגילתה שזה לא רעל ולא בטיח. תלמדו מדורי שלא ידע קפיצת ראש ולאן הוא קפץ? הסדרה היא תובענית אך לא טובענית - היא מתגמלת וכדאי לצפות בה גם היום.

הבוקר קמנו לעולם אחר 
מה שהיה, כבר לא יהיה יותר 
וגם אם זה רק שנינו מול כל העולם 
אין מצב שנוותר 

הבוקר הוא כל כל פרק בסדרה. בכל פרק העולם משתנה, בכל פרק מה שהיה כבר לא יהיה, כל פרק הוא מעין בוקר חדש. ומי אלו שנינו? לא רק רוני וניני, איה ואדם, אבי ומיקה, דורי וניצן, נטשה ועמרי וכו' אלא אתם והסדרה, וזה באמת מול כל העולם. כמו שהשמיניה תמיד בסכנה כלל עולמית ככה אנחנו מוצגים לפני עולם שונה, קצת אחרי אבל שאפשר ללמוד ממנו המון. הייתם מוותרים?

ובלילה, כמה שבכינו 
על כל מה שעוד לא עשינו 
חיבוק אחד שלא יחזור 
וזהו, לא מביטים לאחור 

הבית שלא הרבה מכירים והוא מסכם את הסוף. סוף העונה, סוף הפרק - מה זה משנה. אם תחילתו היה בוקר אז הסוף הוא לילה. ותמיד יש חרטה אבל לעומת כל האחרים שלא עושים עם זה כלום אנחנו מביטים ישר ואוחזים בסדרה, למעשה סומכים עליה שתקח אותנו למקום מבטחים למרות שהדברים נראים רעים (איה מתה, ניני נחטף).

הפתיח הזה קוצר בעונה החדשה לכדי כך:

לא יודע אם שמים לב אבל אף נפש חיה לא מופיעה בפתיח הזה. הוא קר, קצרצר ומהיר. הציורים אמנם יפים, אבל הקטע עם הקיר התפקשקש לחלוטין - קיר מתחלף? מה? והציורים, הבנתי את הקטע עם הגרפיטי וההתקדמות אבל זה מאבד מהקונספט. ברור ש2005 עד 2013 הטלוויזיה עברה אבולוציה והפתיחים הם כבר שתי שניות מהפרק ותו לא, והקרדיטים מופיעים על גבי דקות הפתיחה - אבל למה יש צורך לשנות? אי אפשר היה לעשות פתיח שמזכיר במעט את הישן.

העריכה המוזיקלית כמובן מתקדמת ומשוכללת אך אף אחד לא ביקש את זה, והדאבסטאפ מיותר מאוד, ובלי קשר שזו כלל לא מוזיקה. צורם מעט שמלבד קאסט הליבה (שתי השמיניות) כל השאר מקוטלגים כדמויות אורחות. דמות אורחת היא אסיה או תמר. יש הרגשה כזו שהדמויות האורחות עוד שנייה מתות, אז למה לקטלג את דדי כאורח? את אבשלום?

אין ממש מה להגיד על הפתיח הזה. ההבדל נראה לעין אבל ברוך השם השיר אותו דבר ככה שהסדרה עדיין דבקה באותו קו. נקווה שהיא תקסים אותנו בסוף, ושהיה שווה לקפוץ למים.

הביצוע של אור טרגן בסדר גמור, לא בכדי הוא זכה בתחרות שירה, אבל האם יש יותר מרגש מהביצוע האקוסטי לסיום עונה (ואכן ביצוע זה סיים את עונה 2):

צמרמורת.