brand new day
מחשבה קטנה שעברה לי בראש ולא נותת לי לנוח.
תנו לי דף תנו לי עט... צריך לרשום את זה ! |
| 11/2015
בלאגן.
עוד פעם בלאגן בראש. משהו לא מסתדר לי. הוא לא מכיר
אותי. כשאני איתו אני מרגישה בעננים, מוגנת, מעופפת, יפה, חמודה, כל מה שרק מרגישה
בחורה מאושרת. ואני רק בפחדים שמשהו יהרס, כי כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה, חיכיתי
שהוא יסתכל עליי. ועכשיו.. אני מאמינה למילים שלו, האלה שמסחררות לי את הראש. אני
מסתכלת בעיניים הטהורות והיפות שלו, ואז חושבת לעצמי, הוא מכיר אותי, אבל לא את
האופי שלי, ולא את הדעות שלי. הוא לא שמע אפילו חלקיק ממני, כלום ממה שעברתי, ממה
שהביא אותי להיות הבנאדם שאני עכשיו, שוב דבר ממה שמרכיב אותי ועושה אותי מי שאני.
אני תמיד שם כדי להקשיב לו כדי לייעץ, כדי לתת תחושה שאני מבינה, אבל אני מתחילה
לחשוב או להבין שאפילו לא השמעתי דעה, אני נעלמתי בעצמי, לא הראתי את עצמי אף פעם,
כאילו טבעתי, ולא התבטאתי.
אני לא אוהבת את עצמי.
קשה לי להגיד את זה..
אני לא כל כך מאמינה בזה. אבל אני לא אוהבת את עצמי
ככה, חסרת דעה, חסרת מחשבה. אני מרגישה רייקנות, רק גוף ופנים יפות. אני יודעת שהן
יפות רק לא מאמינה בזה כל כך כשאני מסתכלת במראה, כי אני לא אוהבת את עצמי. ואז
אני חושבת לעצמי.. למה הוא אוהב אותי? על מה? על "עטיפה". הוא מאוהב?
המילים שלו הן לא חסרות משמעות, והן נותנות לי תחושה שיש מה לאהוב בי. אבל אני לא
רואה מה בדיוק.
אני אוהבת אותו ואהבתי כל כך הרבה זמן. אבל כשאני
נעלמת אני מפחדת .. אני מפחדת, כי בשביל לאהוב מישהו אתה צריך לאהוב גם את עצמך.
אומרים שאם מישהו רואה באחרים רק חסרונות , וחושב שאף
אחד לא מספיק טוב, אז הוא לא אוהב את עצמו, ולא יכול למצוא בעצמו שום דבר טוב.
השאלה שמפחידה אותי באמת היא האם לא תיעלם לי האהבה,
כמו שאני נעלמת בתוך עצמי.
אומרים גם שכשאדם משתמש יותר מידי במילה
"אני", הדבר אומר שהוא אוהב את עצמו מאוד. לא במקרה שלי ! אני רק חושבת
שאני יותר מידי מחפשת את עצמי וכנראה כבר נואשת למצוא...
זה פוסט שרשמתי לפני 5 חודשים, מאצתי אותו היום והרגשתי שאני צריכה לשתף אותו בבלוג.
| |
|
כינוי:
liat_adler
בבלוג זה
בכל הבלוגים
