אבסטרקט

בעוד אני חוזר לימים של שגרה אחרי תקופת בחינות מתישה בה לא מצאתי רגע אחד

של נחת לחפוז קל, שלא נדבר על דייט. פונה אליי א' ומציע לשדך לי בחור ממש "איכותי" בליגה אחרת,
בשונה לחלוטין מהשידוך הקודם שלו שהסתיים בשברון הלב הנוראי ביותר שחוויתי עד כה בחיי.

שנתיים עברו מאז הפרידה מנ' יימח שמו, ורק לאחרונה אני מרגיש שוב 
כיצד נבנת בי היכולת להיפתח ולתת את הרגש שלי לאדם אחר מחדש.

תהליך שיקום נפשי ארוך שיכול להתפורר ברגע מול האדיוט הבא שיחליט לשחק בי.  

א' החל מגרה את קצוות חושי מחשבתי בנוגע לבחור ע"י שיווק מסיבי דו-כיווני,
באותה העת בה מנסה למכור לי את "האיכותיות" שבו, מנסה לעשות זאת גם עבור הבחור מהצד השני כלפיי.
החלטתי לנקוט בצעד מקדים, ובמקום טלפון שבור ביני לבין א' לבין הבחור, פניתי אליו ישירות.

מהתכתבות קצרה כבר עברנו לשיחות טלפון זורמות, עם כימיה מעניינת, ללא שתיקות מביכות ברקע.
קבענו להיפגש לדייט, והחלטתי שאין מצב שאני נותן לבחור המקסים הזה לחמוק לי מבין האצבעות,
הלכתי על הצד הבוגר וכמה שיותר גברי שהצלחתי לחלץ ממני,
ולא בשביל לזייף את האופי שלי- אלא כי רציתי שהוא יכיר את "האני" האמיתי והרגיש שבי,
לפני שהוא נחשף לכל הקאבר ההומואי-ציני-מחורפן שיש בי, שבד"כ נועד לשמח יותר את הסובבים אותי מאשר אותי.

זרמנו על דייט מקורי בבית קפה, האומנם שתינו בירה.
דיברנו המון, חפרנו אחד לשני במוח על דברים שאין לי מושג איך הגענו לדבר עליהם במשך 3 שעות.
החל מטיולים, עבודה, לימודים, משפחה, חברים ועוד...
הולך מצוין, אני חש שיש כימיה טובה, מביט בקמטוטי החיוך שעל פניו ומוקסם,
מרגיש שיושב מולי בחור כל כך יפה מבפנים ומבחוץ- שיש בי היכולת לפתח אליו רגשות.
מדיי פעם מחליפים מעט ליטופי ידיים, אני לגמרי מאושר שהצלחתי להביא את עצמי
לתחושת ההתרגשות הזאת שוב אחרי כל כך הרבה זמן שלא הצלחתי להתלהב מבחור.

בדרך הבייתה ממשיכים לדסקס (אוכלים אחד לשני את הראש) ושומרים על חיוך תמידי דבילי,

הגענו אליי הבייתה, הוא עוצר את הרכב, והנה מגיע רגע האמת,
אני נועץ בו מבט ישיר לעיניים, מחייך
ואומר לו שנהנתי ממש ושהיה לי כיף, מחזיק לו את היד.
הוא אומר לי חזרה שגם לו היה מדהים לבלות איתי, מחבק
ולא מפסיק להחמיא לי על כמה שאני בחור מקסים- פה חשדתי...
ואז הוא גם הוסיף "אבל אני לא בטוח שאתה מה שאני מחפש,
קיבלתי רושם שאתה צעיר מדיי בשבילי, וניסיתי לומר זאת כבר לא' מראש,
אבל הוא התעקש שאנחנו מתאימים, אז הסכמתי לתת לזה הזדמנות"

והנה זה שוב, האכזבה הזאת מבחור שלרגע כבר חשבתי שהוא מדהים וקצת שונה.
שנתן לי להיפתח אליו כמו ששנתיים לא הייתי מסוגל, וברגע אחד קטף לי את הכל.

הותיר אותי המום ופגוע עם פלשבק כואב לנ'- שגרם לי להרגיש האדם האהוב בעולם ובבת אחת בלי שצפיתי שבר אותי לרסיסים. 

האומנם,

זה היה רק דייט ראשון, וכלום לא סופי, וכלום לא ידוע.

אבל החשש שלי מלהיפגע, רק הולך וחוסם אותי עם השנים וההקצאות שלי לחשיפת רגש, הולכות ואוזלות. 

נ.ב
סוריאליסטי למדיי לחשוב שבמהלך החפירה בבית הקפה דיברנו רבות על כתיבה.

אני אמרתי- שכתיבה באה אליי מתוך רגשות של כאב.