"והחיים ממשיכים...משפחה, חברים, נשים. אז אני לא לבד, אני רק בלעדייך" שיר גאוני עליי לציין. של זמר אדיר אם יורשה לי להוסיף.
http://www.youtube.com/watch?v=BQUwvwgNpNs
איך ממשיכים הלאה? עדיין נשאלת השאלה.
כל כך קל לדבר, אבל כל כך קשה לבצע. איך שוכחים ועוברים הלאה מבן אדם שהיית כל כך קרובה אליו?
עשרות תמונות שמעלות ים זיכרונות, מאות שירים שמזכירים אותו גם כשאת מסרבת להיזכר.
כל שטות שאת רואה ברחוב מזכירה לך אותו. מהמקומות שנהגתם לבקר בהם ועד הזמרים שאהבתם להאזין להם יחד.
איך מוחקים חצי שנה מהחיים? איך מוחקים בן אדם מהחיים?
הלוואי והייתה מכונת זמן שיכלה להחזיר אותי לאותו רגע מקולל שהתחלתי לדבר איתו. אותו רגע מקולל שהוא התחיל לשאוב אותי יותר ויותר לעולם שלו.
עכשיו אני זו הפרש העלוב שנכנע למלך בקופסת השחמט המגוחכת הזו.
אני כל כך כעוסה ועצבנית שהוא עשה לי את זה. גרם לי להתאהב בו בכזו אכזריות. גרם לי להיכנע לו ולהיות המשחק שלו.
כועסת על עצמי, שנפלתי. פתטית. את, בן אדם כל כך קר ותמיד שולט בכול. ככה נפלת והפעלת רגש. פתטית, חלשה.
רגשות זה לחלשים, זה המוטו.
אבל לא יכולתי לשלוט בזה.
הוא אהב את אותה המוזיקה שאני אהבתי, הוא צחק מאותם דברים שאני צחקתי. אהבנו את אותם הסרטים, היינו באותו הראש.
פשוט הסתדרנו. מהרגע הראשון היה בנינו קליק.
פלרטטנו, דיברנו. הוא עשה לי טרור כשנאלצתי לקלף ממנו את קליפות הפוזה שהקיפו אותו והגנו עליו מאכילת הפרי.
ואגו, כמה אגו יש לו ולי. ביחד, אנחנו יכולים לפתוח מפעל לאגו.
הכל היה ניראה מושלם. זהו, מצאתי את החצי השני שלי. סוף סוף!!!
גבר שמסתדר עם החברות שלי ושאני מסתדרת עם החברים שלו. גבר שאוהב אותי כמו שאני. גבר שיודע מה להגיד, מתי להגיד ואיך.
זה שמשלים אותי. כולם מסביב בטוחים שאנחנו יחד. מחמיאים לנו שאנחנו נראים מושלם ביחד. נהנים ביחד, מכייפים ביחד.
הוא לא בן אדם שהרבה לחייך, כי איזה מישהו אידיוט הכניס לו לראש שהחיוך שלו מכוער. אז לימדתי אותו לחייך. לא פחות ולא יותר- חיוך רחב וגדול עם שיניים חשופות.
לכן, כל פעם שחייך זה היה מיוחד. הרגשתי שנשמתי נעתקה ממני כל פעם שחייך.
כל נגיעה שלו הייתה קסומה.
שעל צג הסמארטפון שלי הופיע השם שלו, הלב שלי דילג וקיפץ בשדה של תותים. עלה וירד ברכבת ההרים שבסופרלנד.
כשהוא מחייך העיניים שלו מתכווצות כמעט כמו עיניים של נער יפני. או סיני. או תאילנדי. וואט אבר.
שהוא מקליד בפלאפון, הוא עושה את זה כל כך חמוד. עם אותה יד שהוא מחזיק את הפלאפון איתה הוא גם מקליד. איך הוא עושה את זה?!
והריח שנוטף ממנו. רוצה לחבק ולא לעזוב.
הכל באמת ניראה ומרגיש כל כך טוב שזה כולל את שנינו יחד.
בום! הבועה התנפצה. "את הידידה הכי טובה שלי"
השמיים נפלו עליי, הלב לא חופשי- אלא נשבר.
הקשר שלנו התחיל מקולקל וכך נגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss ice queen