שמתם לב אי פעם עד כמה אנחנו סגורים בעולם הקטן שלנו?
יצא לי לשבת היום וכתוצאה משיעמום שקשה לתאר במילים מתורבתות, התחלתי להסתכל מסביב. אבל הפעם באמת להסתכל. לא להגניב מבטים חפוזים בסביבה ולחבר בראש את התמונה כרקע למציאות הפרטית שלי, אלה ממש לבחון את העולם, כאילו שאני צופה אובייקטיבית.
התחלתי לבחון אנשים ועלתה לי שאלה; איך הם הגיעו לתואר בתקשורת? אין פה טייפקאסט מסויים. אנשים כל כך שונים, כל אחד והעולם שלו.
ראיתי מישהו שהתחיל עם בחורה, במעין שפת סימנים לא ברורה כזאת, שרק אחרי שמקדישים לה מספיק תשומת לב אפשר להבין. אחד אחר היה שקוע כל כך בפייסבוק שבכלל לא עניין אותו השיעור, מישהי שהייתה שקועה במשחק חסר פואנטה... ואני יושבת לי שם ותוהה מה הולך מסביבי. כל אחד בסרט שלו, מאכיל את ה"אני" שלו, בונה את הזהות שלו בכל רגע נתון ומצד אחר מחמיץ את כל הדברים הקטנים שקורים סביבו.
*אני לא כל כך מבינה מה הטענה שלי פה. אם מישהו הבין, בבקשה גלו לי.
יצא לי לחשוב על זה לפני כמה ימים; תתארו לכם מצב שבו שני אנשים היו חיים את אותם חיים בדיוק. מהרגע שהם נולדו עד הסוף - ממש אותו הדבר. האם הם היו זהים במחשבות? בהתנהגות? אם לא, אז מה עשה אותם שונים? הלוואי והיו לי תשובות.
כמה שזה לא מוסרי ואנושי, חלק ממני ממש רוצה שיערכו ניסוי כזה. לראות אם זה החיים שבונים את האדם או שהוא נולג עם זה ככה.
תכלס,
כולם חיים בסרט ואני, ברגעים הדלים והלא מספקים בעליל היום, יצאתי מהסרט.
מומלץ בחום לצאת מהסרט שלכם לפחות לכמה רגעים. פתאום מגלים עולם ומלואו.
מקווה שהכל טוב אצלכם הלוואי וככה יהיה תמיד ואתם יודעים מה אומרים העיקר הבריאות מה שלא בא בכוח בא במוח העיקר קארמה טובה מפזרת עליכם חום ואהבה יאללה נשיקות לילה טוב ומבורך חלומות פז וחלומות מתוקים שיהיה רק טוב בחיים אמן♥
~כמה ערס פואטי מצידי, ועוד חשבתי לרגע שזה יהיה פוסט רציני. טוב נו.. ניסיתי.~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MissSmarty