Miss Smarty

אתמול, כמו שבטח שמתם לב, היה את חג האהבה/וולנטיין דיי/שקר כלשהו...

החלטתי שראוי להקדיש לזה פוסט. 

השנה ממש ציפיתי לחג הזה. גיליתי לא מזמן פאב שהפך אצלי כבר לבית, שערך מסיבת אנטי וולנטיין מטורפת, ואני כרווקה כישלונית כמובן רציתי להיות שם. בגלל שכל החברים שלי נורמליים, יש להם מערכת יחסים והם חוגגים בזוגות את היום הזה מן הסתם.. אז הייתי צריכה ליפול עח מישהו רווק בקטע אפלטוני..

זה מה שעשיתי. הצעתי לידיד שמבוגר ממני בשבע שנים לצאת סתם ככה שלא נהיה בדד ביום פח הזה. הוא הסכים.

החלטתי גם לקנות שמלה לאירוע ( כאן חשוב לציין שאני אף פעם לא לובשת שמלות ). בחרתי שמלה ממש יפה בצבע אדום בורדו עם מחשוף נדיב. קניתי גם אודם חדש בצבע אדום דם. באופן לא רצוי התחלתי לצפות לערב הזה ( טעות נאמבר 1 ). התחלתי להתרגש ולחשוב על כמה כיף יהיה שם ואיזה מקום קטלני זה שם וכמה טוב שאני לא נשארת לבד ביום הזה... 

קבענו לצאת בעשר אז בתשע עשרים שאלתי אותו אם הוא מתארגן כבר. זאת התשובה שקיבלתי : " וואי אני מהזה מצטער, אני מסטול בטירוף אני לא אגיע".

חשבתי שאני מתה. אני עומדת בשמלה חדשה ואודם חדש , מוכנה לצאת ביום האהבה והוא פשוט הבריז לי. התחלתי לבכות, ישבתי על קצה המיטה ותוך כדי רחמים עצמיים חיפשתי עם מי לצאת. כל מי שפניתי אליו מן הסתם היה כבר עם תוכניות. זה פאקינג 21:30 ביום האבה, מה ציפיתי.

ואז הגעתי לתוכנית ז'.

תוכנית ז' כוללת מישהו שביליתי איתו את וולנטיין שעבר. בדיוק לפני שנה הוא הציע לי לצאת לדייט והיה לנו קטע אחרי זה. אבל אני הייתי עם פרידה טרייה מהאקס המיתולוגי והוא היה נחוש בכך שנהייה ביחד ומפה לשם הוא נפרד ממני בלי שהיינו יחד.

לאחרונה חידשנו קשר ודיברנו פה ושם..אז החלתי להציע לו לצאת.

זה היה נס משמיים ולא היו לו תוכניות. הודעתי לו שעכשיו יש לו ותוך חצי שעה הוא בא לאסוף אותי!

הלכנו לפאב הזה ונהנתי כמו שלא נהנתי כבר הרבה זמן.

אני ככ שמחה שיצאתי איתו ולא עם הדפוק שהבריז לי.

הוא גם כזה אדם חמוד; כשישבנו על הבר הוא קיפל לי ורד ממפית אחרי ששמע את הסיפור הנוגע ללב שהבריזו לי.

לא יודעת למה אני לא איתו במערכת יחסים. הרבה שאלות שכדאי שאענה עליהן...

ולזה שהבריז לי אני ממליצה בחום להיכנס לשיח ולא לחפש אותי יותר. 

תודה ושלום!

ומלא אהבה לכולם!!!!!

אני לא מבינה מה הולך פה. יום חורף יום לא.

אתמול (יום חורפי עם המון שלוליות) החלטנו אני ואימי ללכת למסע בעקבות מגפיים שהולמות את מזג האוויר החורפי שתקף אותנו.

ממש יום חג ובילוי עם אמא (למה לא למה לא). הסיפור המרגש הזה נגמר בזה שמצאתי מגפי גומי מושלמות במחיר שפוי (וכמובן שהייתי חייבת לאזן את המשוואה ולקנות ג'ינס ב300 שקל [להגנתי יאמר כי המחיר המקורי שלו הוא 800 (?!?!?!?!?!?!) שקל]).

והנה אני, מצויידת לחלוטין לכל יום גשום שיבוא, מחכה לחורף. חה! חורף? עכשיו? על מה ולמה? כי קניתי מגפיים שמיועדות לגשם? החיים צוחקים עליי.

איפה דני רופ שיבוא ויגיד "מחר חורף!"? איפההה???!?!

אני מחכה לך דני רופ. מחכה לבשורה שסופה חדשה מתקרבת. מחכה להמלצות שלך לא לנהוג כי הכבישים ממש חלקים. מחכה לברד ולשלג. שרק יבואו כבר!

בלי קשר לרצון המטורף שפיתחתי לחורף ב24 שעות האחרונות, קיבלתי הצעה ממש מעניינת בסופ"ש. מכללת נס (איפה שאני מפתחת סטארטאפ) מציעה לי לעבור אצלה קורס הסמכה של מיקרוסופט בנושא פיתוח אפליקציות וWEB. אני אלך על זה.. זה נשמע ממש טוב.

השבוע צפוי להיות יחסית רגוע, אז אני שמה לעצמי כמטרה לעדכן פה כל יום

מחבקת את כולכם ומפזרת עליכם חום נצנצים ואהבה

זהו פוסט שנוצר בעקבות פרץ מוטיבציה שתקף אותי.

הגיע הזמן באמת שאני אפסיק לבכות על כמה הכל קשה ואקח את עצמי בידיים. הרי בסה"כ זה לא כזה נורא.. אני רק צריכה להתמיד. התמדה צריכה להיות מילת המפתח שלי. כל בוקר שאני קמה אני צריכה לראות את המטרה ולא לוותר לעצמי. 

הדרך הקלה תמיד תחכה לי מעבר לפינה ותמשוך אותי אליה עם הנוחות, הקלות, הפשטות, הרוגע וההנאה שהיא מציעה מצד אחד ותסתיר את  זה שהיא גם הדרך ללא המטרה, הדרך הבנאלית והמשעממת שכולם הולכים בה.. לא אכנע לזה!

אני אצליח בגלל שאני מאמינה שאני אצליח.

אני אשתף אתכם בסיפור שתמיד נותן לי מוטיבציה:

אמינם, שהוא במקרה אחד הראפרים האהובים עליי, התחיל מאפס ועכשיו הוא ענק. הייתה לו ילדות ממש קשה והתחביב שהוא פיתח התקבל בצורה נוראית מהסובבים אותו בגלל שהוא לבן וזה היה מוזר בזמנו שמישהו כזה יהיה ראפר. אמינם היה משנן מילונים. אני לא יודעת עד כמה זה ידוע, אבל כשאני גיליתי את זה, התחלתי להעריץ אותו. הוא היה כ"כ נעול על החלום שלו, על המטרה, שהוא פשוט שינן מילונים כדי להיות הכי טוב.

הוא בהחלט הכי טוב