Miss Smarty

מאסתי בעניין הבלוג.

די זה כבר מתסכל. כל יום אני מנסה לסחוט מעצמי נושא שראוי לכתיבה, ומסיימת עם נושא משעמם ובנאלי רק כי אני צריכה לכתוב משהו. 

גם התחלתי לכתוב אותו בלי שום נושא מוגדר.. אמרתי לעצמי "יאללה, בטח יהיה לי על מה לרשום.. אני עושה אלף ואחד דברים ביום. נושאים לכתיבה לא תהייה הבעיה שלי!" חה! זאת בדיוק הבעיה שלי. אם נתעלם מכושר הביטוי הפתטי ועלוב שלי, אפשר להגיד שבגדול, הבעיה שלי היא שאין לי נושאים מעניינים לכתוב עליהם. אני מנסה למצוא השראות, אני קוראת בלוגים של אחרים, ובכל זאת.. ברגע שאני יושבת לכתוב משהו נבלעות לי המילים.

זה גם די מעצבן אותי לקרוא בלוגים של אחרים, יותר נכון מעורר קנאה. אני קוראת ואומרת לעצמי "תראו אותו! כלכך סגור על נושא, יודע בדיוק על מה הוא כותב! לא תהיה לו שום בעיה לעמוד מאחורי מה שהוא כתב!!".. לי תהיה בעיה לעמוד מאחורי מה שכתבתי. הרי לא כתבתי כלום. זה כל כך הרבה מלל עם כל כך מעט תוכן שזה מדכא. 

ומה שהכי מתסכל, זאת הציפיה הזאת מכולם שאדע לכתוב. אני מבינה את זה. זה באמת מוזר... אין זה שסטודנטית לתקשורת לא יודעת לכתוב? אין לי תשובה. יכול להיות שזה בכלל לא הכיוון שלי... אולי מי שלא נולד עם זה לעולם לא יצליח לכתוב. יש בי סוג של תקווה שאולי אני פשוט לא שם עוד. אולי עוד לא מצאתי את עצמי בתוך עולם התקשורת כביכול. 

האמת שזה לא מפתיע אותי ממש שאני לא מתחברת לתקשורת או למדעי המדינה. הרי זאת הייתה האופציה השלישית שלי לתואר.

הראשונה הייתה לוגיסטיקה וניהול השניה הייתה כלכלה ואיפשהו שם בסוף החלטתי שתקשורת ומדעי המדינה זאת אחלה אופציה שלישית. 

אחרי שהתחלתי את הלימודים השנה, החלטתי כבר מה אני רוצה לעשות כתואר שני. כימיה. מה הקשר? הלוואי והייתי יודעת.

אני מנסה להפנים שאני לומדת תקשורת ומדעי המדינה, אבל שוב, זה מרגיש לי כל כך עשוי וממוצה שזה די מוריד את החשק.

בתכלס, צריך כישרון כדי להצליח בתחום. בכל תחום צריך כישרון כדי להגיע למקומות גבוהים. ואם אני לא יודעת מה התחום הנכון לי? זה אומר שאין לי כישרון בכלום? ממש לא! יש לי המון כישרונות. למשל, כישרון בולט שלי הוא להצטנן ביום השני של החורף. שזה מעלה נושא אחר לגמרי - חורף. לֵמה? בשביל מה החורף הזה נכנס בכזאת פרעות בשאננות שעטפה אותנו בצורה כל כך נעימה. זה מסוג הפעמים האלה שדני רופ אומר "מחר חורף" כתמצית של התחזית וזה באמת מה שקורה. הוא תמיד טעה בתחזיות שלו, וזה היה הזמן שלו לזרוח, לבוא ולומר "מחר חורף" והוא היה מחזיר את הכבוד האבוד שלו. מבחינתי לפחות.

מקווה להבריא בסופ"ש הזה ולמצוא נושאים מעניינים לכתיבה.

סילחו לי על הפוסט הבינוני והסביר הזה.

לילה טוב.