בשמלה אדומה ושתי צמות

עמדה ילדה יחידה ותמה

עמדה ושאלה, למה?

למה יש רוע בעולם, למה יש שקרים למה אנשים בוגדים ופוגעים.. למה??

בכמה שבועות האחרונים עשיתי הרבה חשבון נפש. הגעתי למסקנה שיש לי נטייה לייפות. לייפות אנשים, לייפות התנהגות, לייפות מעשים. כאילו לראות הכל דרך משקפיים ורודים. יש שיגידו שזה חמוד ומקסים ואפילו טוב. טוב לראות את הטוב ולא את הרע. אבל משהו שגיליתי יחד עם זאת היה שברגע שייפתי, נפגעתי. זה הולך ביחד. כשאתה מתעלם מהדברים הפחות טובים באיזשהו שלב they catch up with you כפי שאומרים.. וזה נכון.

אני לא מתחרטת על כלום, אני לא בן אדם כזה. בכל זאת, אני מאמינה שהלקחים הכי חשובים בחיים לומדים מטעויות. ויש גם לקחים שצריכים הרבה טעויות כדי להבין אותם. והלקח שלי זה לא לייפות דברים או לפחות להיות מודעת לזה בזמן שאני עושה את זה. 

כל האנשים שנפגעתי מהם בזמן האחרון היו אנשים שמאוד ייפתי אותם. בעיני הם היו הדבר הכי טוב, טהור, מדהים שקרה לי בחיים. התעלמתי מכל המגרעות שלהם והבלטתי את התכונות הטובות שלהם ואז כשהגיע הרבה שנפגעתי זה נחת עליי כמו פצצה. לא ראיתי את זה מגיע. זה משהו שהייתי יכולה למנוע אם לא הייתי מתעלמת מהרע שבהם. כל הזמן אמרתי לעצמי שזה לא התעלמות זה פשוט הקבלה של מה ומי שהם. אבל זה לא נכון. אם זה היה נכון הייתי צריכה להיות יותר מוכנה לפגיעה כי ככה הם, זה האופי שלהם, זו דרך הפעולה שלהם. אבל זה לא היה ככה. אני הופתעתי לחלוטין, לא הייתי מוכנה לזה.

אני עדיין מאוד אוהבת את האנשים האלה, למרות שאני פגועה ולמרות שאני קצת כועסת על עצמי ואני גם לא אומרת שלראות הכל שחור או לראות רק את הרע זה פתרון, אבל עכשיו אני יודעת שאם במידה ויהיו פעמים הבאות שעוד נהיה בקשר אני אפעל אחרת, אני אראה דברים אחרת, ביותר ברור בלי משקפים ורודים. 

לילה טוב.