בסוף שבוע האחרון התעצבנתי מאוד על שני האנשים, לא סליחה, על שלושת האנשים שהיו הכי קרובים והכי אהובים מבחינתי ועכשיו לא מדברים איתי או חלקית לא מדברים איתי. התעצבנתי עליהם ואז התעצבנתי על עצמי שאני מתעצבנת מהם. הם לא חברים שלי יותר, הם לא חלק מהחיים שלי יותר. מה יש לי להתעצבן?!
פעם חשבתי ששנאה זה הפתרון שאם אני שונאת סימן שאני יכולה להמשיך הלאה והכל בסדר. אבל זה לא נכון. השנאה היא רק תחליף לאהבה שהייתה. ישנו משפט שאמרו לי פעם. כגי שאדם יוכל להגיע לאמצע הוא קודם צריך לעבור מקיצון אחד לשני. אז כדי להגיע להשלמה עם המצב הייתי צריכה לעבור מאהבה מאוד מאוד גדולה לשנאה מאוד מאוד גדולה. ורק אחרי שעברתי את שלב השנאה יכולתי לקבל את זה ולא לכעוס ולהמשיך הלאה בלעדיהם.
שנאה זה לא פתרון, זה לא אומר שהכל בסדר, זה לא אומר שהמשכתם הלאה זה רק מסווה לכך.
אני לא רוצה לחזור לשם, לשנאה. זה לא מקום טוב. אני גם יודעת שזה לא אמיתי, אני לא באמת שונאת אותם. להיפך אני מאוד אוהבת אותם עדיין. בכל זאת שתי אקסיות והחבר הכי טוב. אהבה זה לא משהו שפשוט אפשר להפסיק בלחיצת כפתור. אני באמת מאמינה שאהבה כזאת נשארת תמיד. לא משנה מה הם יעשו או מה אני אעשה אני אמשיך לאהוב אותם. אולי פחות, אולי אחרת אבל תמיד תהיה להם פינה בלב שלי.
בכל מקרה, זו הסיבה שכעסתי על עצי על שכעסתי עליהם. אבל זו גם הסיבה שכעסתי עליהם כי זה היה פחות כעס על הפגעות.
זה לא שהם עשו לי ספציפית משהו פשוט עשו דברים שהחזירו אותי אחורה, הזכירו לי את המקום הלא טוב שהיה איתם. האחד עונה לחברה בצורה צינית ומגעילה על הבעת ערכה כלפיו (בדיוק כמו שהיה איתי) השנייה גורמת לי להרגיש לא בנוח להיפגש עם חברה משותפת ועושה לה פרצופים שהיא נפגשת איתי (בטענה שזה לא בגללי ספציפית אלא בגלל שהן היו אמורות להיפגש אבל תעשי לי טובה אני לא בטוחה שהיית עושה את אותם הפרצופים אם זוה ייתה מישהי אחרת ולא אני) והשלישית כמו תמיד משאירה אותי על אש קטנה ומצפה שאני ארדוף אחריה I DONT THINK SO!!
אז למה אני לא משחררת וזהו?
שאלה טובה. זה לא פשוט כמו שזה נשמע. הם היו האנשים הכי משמעותיים בחיים שלי ב4-5 שנים האחרונות. זה לא קל לשחרר מבן אדם שעיצב אותך אותך, ששינה אותך, שהשפיע על דרך החשיבה והחיים שלך.
אבל משהו אחד החלטתי, אני לא הולכת לכעוס או להתעצבן יותר, אני הולכת לדפדף כל דבר כזה שעלול לפגוע או להכעיס אותי. ככה אני אוכל לאט לאט לשחרר. אני במקום טוב בחיים שלי עכשיו, יש לי חברים מדהימים, אני לומדת, עובדת, מתנדבת אני לא אתן יותר לאף אחד מהם להרוס לי את זה. אני במקום אחר ואני לא צריכה אותם. הם ויתרו עליי, טוב להם ככה, סבבה, מקובל עכשיו אני משחררת.
מאחלת לשלושתם חיים נפלאים, באמת, אני אוהבת אותם המון אבל אין לי כוח להתעסק בזה יותר, עייפתי.
אז שיהיה לכולם יום נפלא ומקסים ותלמדו לשחרר ולא להאחז ברגש, שום רגש במיוחד לא שנאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
