התיישבתי אתמול על המיטה בחדר ולקחתי את הספר "אשמת הכוכבים" . אני לא מאלה שקוראים ספר שלם בלילה, או ביום, או יומיים. אבל זה לא העניין.
ישבתי במשך כמה שעות והגעתי לפרק הרביעי. אני לא יודעת מתי בדיוק אמורות להגיע הדמעות, אבל הן לא הגיעו אליי. אפילו יותר מזה - היו שתי פעמים בערך שצחקתי. אולי עדיין לא הגעתי לקטע הזה, ככל הנראה זה העניין. אבל בינתיים התחברתי לדמויות. הן נחמדות. אוגאסטוס ממש חמוד.
משום מה הפעם לא קראתי את התקציר מאחור. פשוט רציתי להתחיל לקרוא ולא היה לי כוח להקדמות. בסה"כ אני מרוצה. זה באמת ספר טוב. (:
אוקיי, לגבי תנ"ך:
סוף סוף עשיתי את המטלה. אני בטח הולכת לקבל 80 כי מושקע זה לא, וזה ממש קצר, אבל שיהיה. נקווה לטוב, מישהו אמר?
יש לי מוזה בלי הפסקה. אני יושבת וכותבת, הרעיונות צצים לי כמו משום מקום. אני ממש שמחה שאני במצב הזה. מחסום כתיבה זה בערך כמו מוות לכותב, זה פשוט נורא.
דזמונד,
מרגישה טוב (טפו טפו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
