כדורגל משחקים תשעים דקות, במהלך כל התשעים דקות כל שחקן ואוהד מתוחים ונרגשים, מחכים לשער שיבוא, לשחקן הצעיר שיחכם את הלב עם שער ניצחון אחרי משחק אפרורי, אחרי השער הוא ירוץ לקהל וינשק את הסמל, באותו רגע קשה שלא להתאהב בבחור הצעיר, במיוחד אם השער הגיע ב"זמן פציעות", תוספת זמן קצרה שמגיעה בתום התשעים דקות, השחקנים כבר עייפים וחלקם מדדה על המגרש, האוהדים המזויפים כבר יצאו מהמגרש כדי להימנע מהפקקים, רק מי שבאמת אוהב נשאר, ומי שנשאר במתח. אני עכשיו לא במגרש כדורגל, אני במגרש משחקים קצת שונה, פיק אפ בר. אומנם הסביבה שונה, אבל נדמה שכל המשחק מבוסס בדומה מאוד לכדורגל. יצאת מהבית בעשר וחצי, השקעת ולבשת חולצה מכופתרת, הכיסים מצוידים בכסף מזומן, סיגריות וקססה, אתה יוצא מהבית חדור מוטיבציה להבקיע, מחפש חניה בסמוך לבר, אחרי חצי שעה אתה מתייאש וזורק את הרכב בחניון שעוד ינקום בך בסוך. אתה מגיע לכניסה של הבר, כל השחקנים מתרכזים בחוץ לפני העלייה לכר הדשא, הם עושים מתיחות אבל לא לשרירים, היא מורחת עוד שכבה של איפור ואתה נותן נגיעה אחרונה לשיער. סוף סוף ההודעה שלך התקבלה והמארחת פותחת את הדלת, ההמונים בכניסה דוחפים, אבל היא קוראת בשמך, אתה מסתכל עליה בדיוק באותו מבט שהשחקן הצעיר נתן למאמן שלו שניה לפני שעלה לדשא, מבט שאומר את לא תצטערי על ההחלטה הזאת. כולם מסתכלים עליך בשנאה, הם בחוץ ואתה צועד לתוך הבר, אתה עובר את הדלת ופרפרים קלים של התרגשות עוטפים אותך, רק שלא אחמיץ מול שער חשוף אתה חושב. מחצית ראשונה התחילה, אתה יושב על הבר, מוקף בשחקנים ושחקניות רעננים ויפים, החולצה עדיין בתוך המכנס והגרביים מתוחות. זה זמן של גישושים, אף אחד לא יוצא בהתקפה מוחצת כדי לא לחשוף את השער ולספוג, היא מסתכלת עלייך כבר כמה דקות, אתה מחייך בחזרה אבל חושב בכל זאת, המשחק עדיין בחיתולים, ואולי תצליח למצוא מישהי אחרת, מישהי טובה יותר, מישהי שלא תחפש את התהילה, היא פה בשביל הקבוצה, הקבוצה שלכם, אתה תתיישב מולה לדאבל פס שיכניס אתכם לרחבה, היא תעשה אתך שאכטה, תדבר אתך, תרים אתך צייסר ותסביר לך למה "שובר שורות"  סדרה הרבה יותר מוצלחת מ"הסופרנוס". אבל כל זה לא באמת קורה במחצית ראשונה, כולם עדיין משחקים הגנתי, החברה השמנה בדמות המאמן צועקת לשחקניות שלה להיות מאחורי קו הכדור, רק לא לספוג שער מוקדם, כי לצאת מפיגור זה אף פעם לא קל, הפיגור הזה הפעם לא מספרי, הפיגור הזה מגיעה בדמות גבר דביק שלא יעזוב אותך עד סוף הערב, הוא יזיין לך את המוח על כמה את יפה וכמה הוא תותח ובכך ימנע ממך אופציה לשחקנים אחרים, את לא רוצה את זה, אף אחת לא רוצה את זה. המחצית הראשונה עומדת להסתיים ואתה מחליט לעשות צעד ראשון, אתה שולח כדור עומק בדמות צ'ייסר וחיוך לבחורה שמולך, אם היא תחייך ותרים לחיים כל שיישאר לך הוא לגלגל את הכדור פנימה, אך הפעם זה לא עבד, היא חייכה בנימוס וסירבה לצ'ייסר, ככה זה שמחוץ לבר יש שלט ענק שאומר "תשמרי על הכוס שלך", בגלל כמה שחקנים שמתחזים ברחבה בניסיון להשיג פנדל השופטים לא מאמינים לאף אחד והצ'ייסר נשאר יתום, כך גם ה37 שקל שהרגע שרפת על נוזל שגורם לך להקיא. השופט שרק לסיום המחצית הראשונה, השחקנים מחליפים את האלכוהול בכוס מים כדי להתרענן, הם יורדים לחדרי ההלבשה בדמות השירותים, משתינים קצת אבל בעיקר מדברים על סגנון המשחק של הקבוצה היריבה, קבוצה אחת חושבת על איך לכבוש והקבוצה השנייה מנסה לשחק הגנתי ולצאת למתפרצות. הברמנית עולה על הבר בחוראניות, היא מנענעת את הפעמון שתלוי מהתקרה בעוצמה והמחצית השנייה התחילה, הכדור באוויר ולהקת שפתיים נותנת לקהל מבט סוריאליסטי דרך עוד ודרבוקה, השירים העממיים האלה מגיעים פעם, אולי פעמיים במשחק, מיד ניתן לראות מי גדלה באשקלון ויודעת להזיז את הבטן תוך כדי שהיא מזיזה את האגן לצד השני, אלו כישורי רחוב שאין לשחקניות שמגיעות מהמועדונים הגדולים כמו צפון תל אביב ואזור השרון, השחקניות האלו מתבססות יותר על חוכמת משחק, אבל כולנו יודעים, כדורגל זה משחק של העם. כבר דקה שישים והקבוצות מתחילות לבצע חילופים, אחת השחקניות יורדת כשהיא מחזיקה באייפון חזק, הפעם זה לא פציעה בשריר, היא פשוט קיבלה "body call" מהשחקן שהיא באמת אוהבת, למרות שהוא בכלל מעדיף לשחק באירופה, כל כמו שחקן ישראלי, אבל היום אירופה דפקה לו ברקס כי יש לו אנגלית עילגת, אז הוא שלח לך הודעה ואת קפצת על המציאה. במקומך עולה שחקנית רעננה, היא הגיעה מבר אחר והיא רוצה להספיק ולהשאיר חותם בחצי שעה שנותרה למשחק, המאמנת לוקחת אותה לתדרוך קצר, מסבירה לה על כל שחקן יריב, והשחקנית חדורת המוטיבציה עולה לדשא. כבר כמעט דקה שמונים, נמאס לך מהתיקו המשעמם ואתה מחליט להפקיר את ההגנה ולצאת להתקפה מוחצת, כולם כבר עייפים, שריר התאומים שלה מכווץ מנעלי העקב ולך כבר מזמן יש גרעפסים שאומרים שאחרי המשחק אתה הולך להקיא. אתה ניגש אליה חשוף כל הגנה, היא מציגה עורף עמיד ולא זורמת יותר מידי, בין כל משפט שהיא אומרת לך היא מסמסת, אתה תוך כדי מדפדף למטה בוואטסאפ כאילו יש לך חיים, בתכלס ההודעה האחרונה שקיבלת הייתה בתשע וחצי מאמא שלך שביקשה שתכבה את הדוד. הניסיון שלך במשחק מביא אותך לפעול בדרך הכי טובה בכדי לשבור הגנה קשה, משחק צירופים. אתה מדליק גויינט שמפיץ ריח איכותי, היא ממהרת לקטלג אותך כסטלן, מיד אחרי אתה מספר לה שאתה סטודנט, היא כבר מתחילה לחשוב שאתה קצת יותר רציני, אז היא מספרת לך שהיא גם לומדת, פסיכולוגיה בבינתחומי, ובדיוק ברגע הזה אתה מתסכל במבט מזלזל על הזוג שמתחרמן בזילות לצדכם, מחזיר את המבט אליה ושואל אותה "לאן החברה האנושית מתדרדרת?". היא מסתכלת עלייך במבט מופתע וגאה, מבט של הורה שרואה את הבן שלו צועד ברחבת המסדרים בבה"ד 1. אתה אומר לה שכבר מעל שנה שלא היה לך סטוץ, אתה פשוט לא מצליח לשכב עם מישהי שלא נחשפה אלייך נפשית לפני, ואז, בדיוק ברגע הזה ההגנה נשברת והיא מתחילה לספר לך שהיא כבר שנה וחצי רווקה, נמאס לה לראות את כל החברות שלה בזוגיות ולהיות לבד, אני רוצה משהו אמיתי, פשוט נמאס לי מגברים טיפשים היא אומרת. אתה בשמיים, יש לך את המבט שעושה חלוץ שמקבל כדור תועה ברחבה, אותו מבט שעושה אריה שרואה צבי צעיר מדדה. אתה רוכן לעברה ומנשק אותה בעדינות, עדיין לא בפה, אתה מתחיל בצוואר, אם היא תניד את הראש לכיוונך תדע שהיא לא רוצה שהנשיקה תמשיך, אבל אם היא תניד את ראשה לצד השני ותפתח לך מסלול ישר לנשיקה מטפסת על צוואר ארוך וליניארי, תתחיל  בצוואר, תעבור  לנשימה באוזן, שתי נשיקות קטנות בלחי וקינוח צרפתי ישן וטוב. כמובן שהיא הזיזה את ראשה לצד הנכון, ואתה הפגזת בקומבינציית הנשיקה. המחוג כבר מראה על הדקה התשעים, הרבה מאוד שחקנים שרועים לצד הבר, רוב השחקניות כבר ירדו מכר הדשא, ואתם, אתם בשמיים כמו שחקן צעיר שדפק גול במספרת בדרבי בזמן פציעות, הוא רץ לקהל ומנשק את הסמל, כולם אוהבים אותו, נשים רוצות להיות איתו וגברים רוצים להיות כמוהו. יש לך שתי אפשרויות, אתה יכול לקחת אותה אליך לדירה, רוב הסיכויים שתשכבו, יהיה כיף ומגניב ומיד אחרי זה תכנס מסיבת עיתונאים בוואטסאפ, אתה תספר לתקשורת על ההתקדמות אחרי העבודה הקשה, וכמובן תזכיר שהחלום שלך הוא לשחק במועדון אירופאי גדול, אבל מנגד, אתה יכול לצאת מלך, אתה יכול להיות השחקן שבחר להישאר בקבוצה שהוא אוהב, לא מתלהב מהתהילה, אפילו לא מהכסף הגדול, אכפת לו רק מהסמל, וכך אתה בחרת לעשות. אז שילמת את החשבון ויצאתם ביחד מהמגרש כמנצחים, הולכים חצי שיכורים אל היעד הבא, היוגורטיה הקטנה בפינה, אוכלים קצת סוכר להוריד את הסטלה ולהרגיע את המאנץ, אבל בעיקר אתם ביוגורטיה כדי להמשיך לדבר, כי אתם פשוט רוצים להיות אחד ליד השני, כיף לכם, השיחה הזאת זה הדבר הכי טוב שקרה לכם בשנה האחרונה, אולי זאת אהבה, אבל כל שחקן יודע שכל קריירה עוברת דרך הרבה עבודה קשה. אז אתה תלווה אותה הביתה ותנשק אותה בתשוקה דקות ארוכות, אתה לא תיכנס לדירה והיא גם לא תזמין, אתם תיפרדו לשלום וכל אחד יחזור לישון לבד, אתה ממש תרצה לשלוח לה הודעה אבל תתאפק, היא לא נרדמת כבר שעה וחצי, האדרנלין בוער בה. למחרת בערב אתה תגיע לאימון שחרור בוואטסאפ, שיחה קצרה וחיננית איתה על השביזות יום א שכבר דופקת בדלת ערב השבת, אתם תסמסו ותחייכו, אופוריה קלה תרחף. בראשון בבוקר היא תשלח לך בוקר טוב עם סמיילי שבוז, אתה תבהה בטלפון ותחייך כמו אידיוט ליד הבוס שלך, אתם תצאו באותו הערב, וצורת המשחק שלך תתחיל להשתנות לתמיד, אתה כבר לא רוצה אירופה, אתה רוצה להיות הקפטן במועדון שאתה אוהב, הכל בשביל הסמל.