מאיה מתעצבנת

אתמול (23.4.14) ח. ואני החלטנו לצאת קצת מהעיר כדי להתאוורר,אחרי הכל לא יצאנו כל חופשת הפסח והיינו זקוקות לפיצוי. התכנון היה לנסוע לזיכרון יעקב לחנות בגדים יד שנייה ששם אנחנו תמיד מוצאות מציאות במחירים מגוחכים. אחותי כבר מצאה שם בעבר מכנסיים של רונן חן ממש חדשות, ועוד חולצה 100% משי של מעצבת אמריקאית שהחולצה הכי זולה שלה עולה 250$. והמחירים שם נעים בין 10-100 ש"ח. אז זה די ברור למה זאת החנות המועדפת עלינו :)

הכל התחיל בכך שיצאנו מהבית ולפתע קפצה לנו לתוך הרכב כלבת רחוב בשם סופי. אין לי מושג מה שמה האמיתי, אני מכנה אותה סופי כי היא אסופית, כלבת רחוב. פינצ'רית שחורה קטנה ומקסימה עם עיניים קטנות וכל כך טובות, שמייד ממיסות אותך.  אנחנו יודעים לאיזו משפחה היא הייתה שייכת, או יותר נכון נזרקה ממנה. היא נשארה בסביבת המגורים שלהם, כי זה מה שהיא מכירה, וגם כי מבחינת אוכל היא מסתדרת, היא אוכלת עם חתולי הרחוב. הבעיה היא, שהיא לא מעוקרת, וכבר די ברור שהיא בהיריון, לפחות משני כלבים שאני יודעת עליהם. 

כשהיא נכנסה לרכב מבחינתי זה היה אות משמיים לנסות להציל אותה ולמצוא לה בית. התקשרנו לכמה אנשים שמתעסקים בהצלת כלבים, שמקושרים לכל מיני עמותות, או עובדים בהם. כולם אמרו לנו את אותו הדבר, מכיוון שהיא כלבת רחוב שכנראה לא מחוסנת, ישימו אותה אוטומטית בהסגר ושם היא וגוריה ימותו בוודאות.

לכן היא צריכה לקבל חיסון, להיות בהשגחה ביתית במשך 10 ימים, ורק אז לנסות למצוא לה בית. מכיוון שהבית שלנו קטן מדי בשביל שתי כלבים, כבר יש לנו את ג'ני שגם אותה לקחנו מיסעור לפני כחמש שנים. אין לנו אפשרות להחזיק אותה אצלנו.  אמרנו שלא נוותר ונמצא לה פיתרון, בינתיים סופי שכבה במזגן באוטו,אחר כך כבר שחררנו אותה כי ידענו שהיא תסתדר, ומאז כבר יש לנו מישהו שמוכן לקחת אותה, לגבי הסיפור הזה אעדכן בהמשך. 

(אך עדיין אפשר לאמץ אותה, שום דבר לא סגור.-המעוניין יכול ליצור איתי קשר במייל[email protected] אולי גם יהיו לי תמונות שלה בהמשך) 

לאחר ששחררנו את הכלבה, וניערתי את עצמי מכל השערות השחורות שהיא השאירה עליי, נסענו לכיוון זיכרון, הנסיעה עברה לה בשקט, לא יודעת איך זה קרה, אבל פתאום נזכרתי שאנחנו צריכות גם להגיע לקריון כי כבר כמה חודשים שאין לי אינטרנט בטלפון ורק שם יש עמדה של חברת הסלולארי שלי, והגיע הזמן לסדר את הטלפון. אז כבר אמרנו שנוותר על זיכרון וניסע לקריון לסדר את הטלפון, וכבר נאכל שם צהריים ומשם ניסע לאיקאה לסניף החדש שלהם בקריית אתא. נשמע תוכנית מעולה, מה גם שתכננו לנסוע לשם מרגע ששמענו על פתיחתו של המקום. 

כאשר הגענו לקריון דבר ראשון חיפשנו את העמדה של הוט מובייל, בדרך שמנו לב כמה המקום השתנה מהפעם האחרונה שהיינו שם. נוספו המון חנויות, ושום דבר בעצם לא היה כפי שזכרנו. הכל הועבר, הכל חודש נכנסו מלא מותגים חדשים. מה אגיד לכם, אם רק הייתי באה לשם עם שק של כסף...  

לאחר חיפוש לא קצר, מצאנו את המקום, ותוך כמה שניות וכמה תקתוקים מהירים בטלפון שלי ע"י העובדת שם, הטלפון סודר, ושוב חזרתי לציווליזציה, ויש לי אינטרט בטלפון. 

לאחר שזה סודר, ירדנו למתחם האוכל, לנשנש משהו לפני הנסיעה לאיקאה. אני הזמנתי אוכל סיני מוקפץ, אחותי אכלה פיצה עם אנטי פסטי- וכשרציתי לברר בגוגל מה זה בדיוק, כי לא היינו בטוחות אם זה ירקות מבושלים או רוטב ירוק, הוצאתי את הטלפון מהתיק, עם האינטרנט המחודש, אך ראיתי שהבטרייה כמעט והולכת להיגמר, אז עזבתי את זה. לאחר כמה דקות, סיימנו לאכול קמנו והלכנו למתחם המשחקים לקלוע קצת לסל, פעילות של אחרי אוכל כבד. זה כבר כמעט מסורת מבחינתנו. לא קרה פעם שביקרנו בקריון ולא הלכנו לקלוע קצת לסל. זה משחרר מאוד. כמובן שאת הכרטיסים האלה שיוצאים מהמכונה אני תמיד נותנת לאיזה ילד שאוסף בשביל לקבל פרס שווה. מה לא עושים בשביל חיוך של ילד? 

לאחר שזה נגמר, התחלנו להסתובב ולחפש את השער שממנו נכנסנו, לאחר התבלבלות מבולבלת לחלוטין, ולאחר שכבר התחילו לכאוב הרגליים (כי בכל זאת באתי עם נעלי עקב, לא תכננתי לצאת לטיול שדה) בסוף  יצאנו מאיזה שער שנמצא, לא חשוב העיקר שנמצא את האוטו, נראה לכם שמצאנו בקלות? גם בתוך החנייה הענקית הזאת לא מצאנו כלום, מיואשות חזרנו לתוך הקניון לחפש שוב את השער שממנו נכנסנו, כי אולי משם נמצא את האוטו יותר בקלות. גם זה לא עזר, לבסוף לאחר שכבר ממש היה קשה לי ללכת, אחותי הציעה שאחכה לה במקום מסויים, וכשהיא תמצא את הרכב, היא תבוא לאסוף אותי. נשמע לי טוב. חיכיתי לה מחוץ לבנק הפועלים,

ובזמן שחיכיתי הכנסתי יד לתיק להוציא את הטלפון שלי למקרה שאחותי תתקשר, ובינתיים לבדוק הודעות. אך הטלפון לא נמצא-  אוי לא, אלוהים תגיד לי שזה לא קרה חשבתי לעצמי, השארתי אותו במתחם האוכל!!

-סוף חלק א'

חכו שתשמעו מה קרה לטלפון שלי. הכל בחלק ב'. יומטוב <3 

אפשר להוציא את הגבר מהמערה, אבל אי אפשר להוציא את המערה מהגבר. 

זה מה שעולה לי לראש כשאני רואה את סוג הגברים האלה שעדיין  מסרבים להתפתח ולהתבגר.

עדיין קשה לי להאמין שבשנות האלפיים יש את הגברים האלה שמסרבים ללמוד להפעיל מכונת כביסה, או לשטוף כלים, או ליטול איזשהו חלק בעבודות הבית. זה מן סוג כזה של גבר שלימדו אותו כנראה בביתו המקורי (בית אימו ואביו) שכל מי שעבר ברית מילה, פטור מעבודות הבית.

 אם עברת בת מצווה, את חייבת לדעת לטפל באחרים. זה היעוד שלך בעולם, לטפל. נשים הן מעניקות, ילדים גבוהים מפרנסים. מה ז"א ילדים גבוהים? בחור או איש שמסרב ללמוד לתחזק את ביתו , מבחינתי הוא לא גבר. כל עוד לא התבגרת והשכלת להבין שחלק מלהיות גבר זה גם לכבס ולתלות, אתה עדיין לא גבר. 

ואיך הגעתי לכתוב על הנושא הזה? 

אתמול ראיתי סרטון מקסים על אבא שמלמד את ילדתו הקטנה ביטחון עצמי מהו! הוא העמיד אותה על הספה, וביקש ממנה לחזור אחריו, "אני  חכמה"-"אני יפה", "אני אוהבת את עצמי, גם אם אתה לא אוהב אותי".. וכו'. זה מסר מקסים לילדה, ולעוד הרבה ילדות שאין מי שיגיד להן שהן טובות מספיק כמו שהן, ושהן לא צריכות אישור חיצוני למה שהן, מאף אחד. באמת מקסים, אפילו גרם לי לדמוע (קצת, ממש קצת  )

 אבל זה גרם לי לחשוב גם  על הבנים.

אלה שאומרים להם(לא תמיד במילים אלא רק ע"י צפייה בהורים)  שהם לא טובים מספיק, אפילו בשביל לדעת לטפל בעצמך לבד. שתמיד תצטרך איזו אישה שתכבס לך, ותבשל לך, ותחליף לך מצעים במיטה, ותטפל בילדים שלך, וכו'. למה?

למה כבר מגיל אפס יש אימהות אשר מסרסות את הילד?

 לא לתפקד בעולם שגם ככה כל יום נוספים לנו עוד תחומי אחריות , ואם הוא ידע לטפל בעצמו כמו שצריך הוא לא ייצטרך טובות מאף אחד?

גבר לא צריך ללמוד לעשות את עבודות הבית כדי שיום אחד הוא ישמח את בחירת ליבו. הוא צריך לדעת לעשות את כל זה, קודם כל בשביל עצמו. הרי אף אחד לא נולד נשוי, אז מה? תחכה לחתונה כדי להתחיל להיות עצמאי?  

גבר שלא יודע לעשות דברים בסיסיים בבית, הוא ילד מגודל. הוא ילד שצריך להתחתן עם אימא שלו, גם אם יש לה פנים אחרות והיא יותר צעירה, כל עוד היא מכבסת לך ומבשלת לך, התחתנת עם אימא. זאת האמת המרה. 

בואו נשים את הקלפים על השולחן-גבר שלא יודע לטפל בעצמו הוא לא גבר. הרי המילה גבר מגיעה מהמילים-להתבגר ולהתגבר. כל עוד לא התגברת על מכונת כביסה וספונג'ה, אתה תינוק מגודל. 

לפני כמה שנים יצאתי עם איזה בחור, שבזמנו הייתי בטוחה שהוא בחיר ליבי ועמו אתחתן ואקים משפחה (היום בדיעבד אני חושבת שטוב שזה לא קרה)

יום אחד, הייתי אצלו בדירה, זה היה יום שבת, היה לו יום חופשי וכנראה ששבת זה היום שבו הוא מטפל בדירה שלו.

(וגם יכול להיות שהוא ניסה להרשים אותי) בבוקר הוא עשה עבודת חשמל, אחר כך הכין לנו ארוחת בוקר, ולאחר כמה שעות בישל ארוחת צהריים, ובאותו יום הוא גם עשה ספונג'ה וגם כמובן לא שכח לציין שהוא יודע לעשות גם עבודות אינסטלציה ושיפוצים כלליים. באמת, זה היה נורא מרשים. אין מה להגיד חשבתי לעצמי, תפסתי אחלה גבר!

רק דבר אחד הפריע לי, למרות שהבחור בזמנו היה בסוף שנות ה30 לחייו, ולמרות כל מה שהוא יודע לעשות, עדיין אימא שלו הייתה מגיעה אליו פעם בשבוע כדי לכבס לו את הבגדים. הייתה לו מכונה בבית, והוא לא השתמש בה. הוא פשוט החליט שהוא לא יודע איך, ושאימא שלו (המבוגרת שגם ככה היו לה עוד כמה עניינים על הראש) צריכה לבוא ולכבס לו את הבגדים והמצעים וכו'.

אם לומר את האמת, גיליתי את זה בדרך די מזעזעת, מסתבר שבאחת הפעמים שישנתי אצלו שכחתי פריט לבוש, וכאשר ראיתי שזה תלוי על החבל,עם ריח של אחרי כביסה,  שאלתי אותו איך זה הגיע לשם, והוא סיפר שאימו הגיעה וכיבסה את זה.

אתם יכולים לדמיין את גודל הבושה?

אימא שלו פגשה את התחתונים שלי, לפני שהיא פגשה אותי!!

לא ידעתי איפה לקבור את עצמי באותו רגע. אבל שתקתי ולא אמרתי מילה, כי לא רציתי להתחיל מריבה בזוגיות טרייה יחסית. אבל זה היה ממש לא לעניין. 

אני ממש לא מבינה מה הבעיה של בנים מסויימים עם הדבר הזה? הרי גברים מפעילים מכונות כבדות ומסובכות עם מיליון כפתורים, כמו שיש במטוס או באולפן הקלטות וכו' ומכונה ביתית וקטנה, היא הצרה הצרורה שלכם? 

 מכירים את הגברים האלה שהם חולי מכוניות ויודעים לדבר שעות על גודל המנוע, וכמה קמ"ש יש לאוטו? אם רק הייתם מבינים במכונת כביסה כמו שאתם "מבינים" במכוניות. 

אין מה לעשות, הכל מתחיל בסופו של דבר מהבית. בית שבו ילד התחנך שהוא לא מלך העולם, ושהוא לא הולך להתחתן עם שפחה אלא עם בנאדם שכמוהו גם לה יש עומס בחיים, ועבודה וילדים, ואתם בעצם חולקים את אותם החיים, ואם אתם אותו בנאדם, אז יש לכם בדיוק את אותם תחומי אחריות.

אם היא "צריכה" לטפל בבית, אז גם אתה.

ואם היא חייבת לקום בלילה לילד, אז גם אתה.

ואם היא עובדת מחוץ לבית, אז גם לך מותר להכין לה כוס קפה או ארוחת ערב כשהיא חוזרת מותשת בערב.

לא הגברים שלא יודעים לעשות את הדברים האלה הם שמרגיזים אותי, אלא אלה שאפילו לא מוכנים לנסות! אוקיי, אז גדלת בבית שבו חינכו אותך שהגבר הוא מלך והאישה היא שפחה, בסדר, החינוך שלך הוא לא אשמתך, לא אתה בחרת היכן להיוולד. אבל לאחר שכבר יצאת מבית הוריך, וראית סוגי בתים אחרים שביניהם גם בתים שבהם הגבר עושה את כל עבודות הבית, וזה מובן מאליו, למה גם אז, בחרת להישאר בחושך? בחרת להישאר במערה?  

למה החלטת שכאשר תתחתן תהיה מי שתדאג לך?

למה צריך לדאוג לך כל הזמן?

כמה אימהות אתה צריך?

אם אחת לא מספיקה לך, או שהתפקיד שהאימא שלך מילתה בחייך לא סיפק אותך, זאת לא הבעיה של אשתך, ואפילו לא של אימא שלך. רק שלך.

כי בחרת לשחק אותה בוגר,(להתחתן ולהקים משפחה)  אז בבקשה תתמודד.

עם מכונת כביסה וסמרטוט רצפה, ושואב אבק, כי זה חלק מלהיות גבר. זה חלק מלהיות בעל משפחה. לפרנס זה יפה ומקסים וכל הכבוד לך, אבל זה כבר לא מספיק, ממש לא מספיק. 

אז יאללה תרים את הטוסיק, ולך תעשה כלים.

ובדרך תלמד גם את הבן שלך, שזה דרכו של עולם. גם בנים צריכם לדאוג לתחזוקת הבית. וזה לא נקרא "לעזור לאישה"-זה נקרא להיות "בעל משפחה."

מצאתי עוד סיבה להתעצבן! (בכל זאת, יש לי בלוג להזין)

בזמן האחרון בעקבות החורף, פלוס העצלנות הטבעית שלי,(קצת הזנחתי את היוגה)  עליתי טיפה במשקל. מכיוון שאני לא שותה, ולא מעשנת, הדרך שלי להרוס את הבריאות היא בעזרת אוכל. לא בהכרח ג'אנק פוד, כל אוכל, העיקר שיהיה טעים, ושיהיה הרבה. האמת שהחולשה שלי היא עוגיות, זה מדהים מה שיכול לקרות אם משאירים בטווח הראייה שלי קופסת עוגיות, אפילו אותי זה מפתיע כשאני רואה שהצנצנת הגיעה לחצי ואני יודעת שרק אני נגעתי בה.

עדיין לא הגעתי למשקל שמצריך לעשות עליי סרט דקומנטרי בערוץ שמונה, אבל מספיק כדי לגרום לי להצטרך לקנות כמה בגדים חדשים, עד שארד למידה של הבגדים ה"הישנים". (כולה עליתי במידה אחת, נא לא לדמיין פילפילון, אני מאוד אודה לכם  )  

אז מה גרם לי להתעצבן אתם שואלים? סיפור שהיה כך היה. 

לפני כמה ימים נכנסתי לחנות קרייזי ליין כשברשותי זיכוי על סך 180 ש"ח. הזיכוי היה של אחותי, היא החזירה בגדים שלא אהבה, ובמקום כסף החזירו לה זיכוי כדי שתקנה שם בהזדמנות אחרת כשיביאו סחורה שתקלע יותר לטעמה.  מכיוון שאחותי הרגישה שהיא כרגע לא צריכה לקנות בגד חדש, היא מסרה לי את הזיכוי כדי שאתחדש בבגד חדש, למידתי החדשה. 

כאשר נכנסתי לחנות כל מה שחיפשתי היה זוג מכנס שחור בסיסי שהולך עם הכל,וחולצה או שתיים.

 מדדתי כמה זוגות מכנסיים, ורובם לא מצאו חן בעיניי, לא הגזרה, ולא המחיר, אבל ידעתי שיש לי את הזיכוי אז מבחינתי זה חינם. סיכמתי עם עצמי להתפשר על זוג מכנסיים, שהיו בול במידה, הגזרה פחות מצאה חן בעיניי, אבל גם ככה חשבתי עליהם כעל מכנסיים זמניות, עד שאחזור למידה החביבה עליי.

על המכנסיים היה מבצע של 25% הנחה, אם קונים עוד פריט, אז לקחתי גם חולצה, שגם עליה התפשרתי, כי חשבתי שאני חייבת לצאת מהחנות הזאת עם משהו. לא יודעת למה, אבל לא נעים לי שהעובדות בחנות עוזרות לי ומביאות לי דברים, ובסוף לצאת משם בלי כלום.

 לאחר מדידות מרובות שאני שונאת דרך אגב, יותר מדי עבודה, וגם חדר ההלבשה לא ננעל, שזה מלחיץ ולא נעים. (איזו קוטרית! ) הגעתי ס"ס לקופה, כשאני חמושה בזיכוי. לאחר כמה תקתקוקים ןחישובים שעשתה המוכרת, הגענו למחיר שקצת הפתיע אותי (330 ש"ח) אבל החלטתי לפרגן לעצמי כי אחרי הכל אני לא מאלה שחורשות את הקניון יום ולילה. וחוץ מזה, עוד מעט פסח, וזה הזמן לקנות בגדים חדשים.

כאשר ראיתי את המחיר, אמרתי למוכרת שיש לי זיכוי של 180 ש"ח מקנייה של אחותי, היא אמרה שאני לא יכולה להשתמש בזיכוי, אם הוא של אחותי. וממש לא הבנתי למה ומה היא רוצה, הרי על הזיכוי לא רשום שמה של אחותי, ואין לה חבר מועדון ברשת הזאת.

ואם לא הייתי אומרת לה שזה מקנייה של אחותי, איך היא הייתה יכולה לדעת?  בקיצור, שילמתי את מלוא 330 השקלים, ויצאתי מהחנות, קצת מאוכזבת כי זה לא הסכום שחשבתי להוציא, אבל כמו שאמרתי גם חשבתי שמותר לי לפרגן לעצמי לפעמים.

אתם חושבים שהסיפור נגמר פה? יש המשך ארוך, הכינו את עצמכם...

כאשר הגעתי הבייתה, החלטתי להיכנס לפייסבוק של קרייזי ליין, ולספר להם או יותר נכון לשאול אותם למה לא יכולתי להשתמש בזיכוי,אם זה זיכוי כמו כל הזיכויים שנותנים בכל חנות, ללא שמו של הלקוח וכו'.  ניסחתי הודעה יפה ותמציתית ופרסמתי על הקיר. ישבתי וחיכיתי לתשובה.

ואתם חושבים שקיבלתי תשובה?

ממש לא, להיפך, לא רק שהם לא ענו, ממש דקה אחרי שפרסמתי את השאלה, הם מחקו אותה מהקיר!!והתעלמו לחלוטין!  זה כל כך הכעיס אותי, הזלזול הזה, למחוק תלונה של לקוח? למה, כי כבר לקחתם את הכסף, אז אני כבר לא מעניינת? זה ממש כמו לטרוק את הטלפון או את הדלת בפנים.

באותו רגע החלטתי שאאני מחזירה את הבגדים לחנות (גם ככה לא אהבתי אותם)  ומחרימה את הרשת הזאת לנצח! כף רגלי לא תדרך במקום הזה. גועל נפש, לקחת את הכסף שלי ידעתם, אבל להתייחס לשאלה פשוטה, זה קשה לכם? 

יומיים לאחר מכן נכנסתי שוב לחנות, והחזרתי את הבגדים בציפייה לקבל מזומן בדיוק כמו ששילמתי.

אם הבנתי נכון את החוק אם הלקוח שילם במזומן, הם חייבים להחזיר מזומן. אז זהו, גם פה, הרשת הזאת לא בדיוק באה לקראתי והמוכרת שוב ניסתה לדחוף לי זיכוי כדי שאקנה אולי משהו בפעם הבאה, הודעתי לה שאין לי כל כוונה לחזור לחנות הזאת כי אין כאן שום דבר שקולע לטעמי. (את סיפור מחיקת ההודעה חסכתי ממנה) אז היא הודיעה לי שמזומן לא אקבל, אלא צ'ק מזומן, וגם זה יכול לקחת שבוע, ועכשיו בגלל החגים, זה יכול לקחת יותר. לאחר שניסיתי לשכנע אותה שהחוק אומר שהיא חייבת להחזיר לי מזומן היא החליטה שהכוונה צ'ק מזומן, לבסוף חשבתי, נו שיהיה העיקר שיחזירו את הכסף. 

אז זהו, עכשיו אני צריכה לחכות מי יודע כמה זמן עד שיחיזירו לי את מלוא 330 השקלים שלי.

סיפור ארוך ומעצבן ומייגע. והגעתי למסקנה ככל שאני קונה יותר בחנויות מותגים שהכי טוב וכיף זה לקנות בגדים בחנויות פרטיות או בשווקים.

(מאז כבר התחדשתי בבגדים מהשוק בעין המפרץ, בגדים מקסימים במחירים מצחיקים)   גם יש מבחר יותר גדול, מחירים הרבה הרבה הרבה יותר זולים , בגדים הרבה יותר יפים, וחוויה הרבה יותר נחמדה. 

ולכל קוראיי, חג פסח כשר ושמח, תאכלו הרבה מצות עם שוקולד, ואם עליתם קצת במשקל  בעקבות החג הטעים הזה, (לדעתי הצנועה) ואתם צריכים גרדרובה חדשה, מקווה שתהיה לכם חווית קנייה מהנה, לא משנה היכן תבחרו לקנות <3