בעצם, לא הייתי כל כך נואשת כל הזמן הזה, נראה לי ששכנעו אותי שזה מה שאני צריכה להיות, אחרי מעל שנה בלי סקס. ואז, כשהכל היה ממש בסדר, הוא הציע סטוץ וזרמתי על זה.
בדיעבד, אם הייתי שותה כוס יין אחת, בטח הכל היה נראה קצת אחרת. אבל לא שתיתי, וזה היה מבאס. לא רק בגלל חוסר השוויון הזועק שבמסגרתו אני עושה לו ביד והוא לא כל כך בעניין ההפוך, מה שמיד גזר את גורלו של הבחור לעולם ועד. לא, זה פשוט כי אי אפשר לזייף משיכה אמיתית, אל מישהו שרק חצי עשה לי את זה. סקס של תקופת יובש הוא ככל הנראה מהגרועים שחוויתי.
ויכול להיות שכל זה רק בגלל שקיבלתי את כל מה שרציתי, מוקדם מדי: אהבה אמיתית, לשכב עם מישהו שרוצה אותי ורק אותי, בכל פעם מחדש. היום אני לא לגמרי יודעת איך יסתיים הסיפור שלי. ככל שאני מפתחת את התודעה, נדמה שרשימת המועמדים הולכת ומתקצרת. למה, בעצם?
אולי זה בגלל הפמיניזם, הלוחמניות הזו שנוצרה בי עם השנים שמכלה אט אט כל נשיות בעיניים חיצוניות. על פניו, אני בכושר גופני יותר טוב משהייתי בתיכון: אני רצה, אני רוקדת, אני עושה יוגה. יש מצב שלא היית רוצה להיתקל בי בסמטה חשוכה. אני עושה את מה שאני אוהבת, ומעמידה אנשים במקומם אם הם מתנהגים אליי בצורה שאני לא מוכנה לקבל (עיין ערך נהג אוטובוס שחשב שזה אחלה לצרוח עליי בקולי קולות. מזל שמישהו חמוד מהלימודים צעק עליו שהוא חוצפן ושיתנצל ומיד).
מתחת לפני השטח אני פשוט רוצה שמישהו יבוא ופאקינג יגיד לי בצורה הכי ברורה שיש ״אני *, ואת נראית לי חמודה/אני מסתכל עלייך כבר כמה דקות מהבר/מצאת חן בעיניי. את לא חייבת להחליט עכשיו, אבל אני אשמח לקבל את הטלפון שלך בסוף הערב אם יבוא לך״. זהו. זהו! האם זה באמת דורש שאהיה כנועה כל הזמן? למה אין גברים שלא מפחדים מנשים חזקות?
Lilas, שאולי טובה במשחקים, אבל בהחלט לא לאורך זמן.
יש דברים שאני עושה יותר טוב לאורך זמן :)