בוא נמצא את זה. מה זה בכלל. אומרים לא לחפש למצוא. מה יש מולי? באלאגן.
הבית מבולגן החדר מבולגן כנראה גם הראש מבולגן.
כן זאת תקופת מעבר. אנחנו לא אוהבים מעברים. לא יודעת, ככה אנחנו, בני אדם. מתחילים להתבלבל בתקופות מעבר.
אז בוא נראה
שפתיים סדוקות יש
עיניים שורפות יש
יותר מדי אוכל יש
שרירים תפוסים יש
באלאגן כמו שכבר צוין יש בשפע
כן זה באמת נשמע כמו תקופת מעבר
אבל איפה הלב שלך ילדה איפה למה את לא מגיעה אל הלב מה קורה בלב הוא באמת ריק באמת הלב שלך ריק אף פעם לא הרגשת שהלב שלך ריק תמיד היה משהו אולי כאב אולי כיווץ אולי צבט אבל אף פעם לא היה ריק הלו טוק טוק מי שם מישהו בבית מה קורה
מגרדות לי העיניים
והצוואר
ומה עוד
יאללה יאללה תעשי משהו עם עצמך אפילו הכתיבה שלך עצלנית ורשלנית
הכל נגמר עכשיו, הכל נגמר ועוד לא מתחיל חדש אני בדיוק בווקום הזה של בין לבין וזה מטריף אותי. לחץ באוזניים
וגם הספר שקראתי נגמר
והסמסטר נגמר
ושלג בלהות בחוץ הקור נכנס לי עמוק לתוך העצמות
אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהמצב הפיזי שאני נמצאת בו משפיע על הדברים בלב ולא הפוך.
בדרך כלל הלב הוא שמחליט אם הגוף חולה או בריא. ועכשיו הגוף חולה בלי שום פקודה. פשוט חולה.
אולי עוד מה שקשה לי שאני כבר לא לגמרי אדונית לעצמי אני קצת פחות בשליטה
מה
מה את מדברת
מה יעזור עכשיו
תכלס סמים
אבל אין בעיר הזאת בקור הזה בשעה הזאת
אז מה יעזור עכשיו
מקלחת מוסיקה אוננות ולרקוד כמו מפגרת
כן?
בתכלס בא לי להקיא
בא לי להקיא כי אכלתי המון כמו שפעם הייתי מקיאה כשהייתי אוכלת
אבל עכשיו אני לא מקיאה כי אני בריאה
למה אכלתי
כואב לי הראש
לפני כמה ימים שמעתי קולות
ולא ידעתי אם דמיינתי או שהם היו באמת
אני מתגעגעת לעצמי
לבחורה עם האור השופעת הרוקדת הצוחקת המבריקה
מתגעגעת לעיניים שנישאו אלי
תחזרי אלי אני רפש, אני ביצה סרוחה בלעדייך
תני לי השראה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
