Beautiful Mind

״הם העיפו אותך מהטיפול , ולא מוכנים לקבל אותך חזרה״

זה המשפט הראשון ששמעתי מאמא שעניתי לטלפון בבוקר ..

בדיוק כמו לפני שנה , שהיא הודיעה לי שהעיפו אותי מהטיפול הקודם ..

אני זוכרת איך בשיחת טלפון ההיא , בשנה שעברה בכיתי כי היה אכפת לי , כי כאב לי!

הפעם כלום . לא אכפת לי כל כך . ויש בי חלק שאפילו מרוצה מהמצב.

לפני שנה הייתי בטוחה שהיום אהיה במצב אחר לגמרי 

והיום אני רואה ששום דבר לא השתנה , והדברים הפכו אפילו גרועים יותר 

אני עדיין עבד לשדים שנמצאים בראש

ולמרות כל זה , זה לא מזיז לי וזה לא כואב לי 

ולא חבל לי בשביל עצמי , ולא חבל לי על אלפי השקלים שהושקעו בי 

לא אכפת לי מכלום

ואיך אני ממשיכה מפה ? גם את זה אני לא יודעת , וגם מזה לא אכפת לי

יש לי כל כך הרבה מה להגיד , אבל אני לא יודעת איך 

לא יודעת למי להגיד ומה או מי יכול לעזור

אבל עמוק בפנים יודעת שאני היחידה שיכולה להציל את עצמי מעצמי

והכל כואב וקשה 

הולכת כמה צעדים קדימה , חוזרת אלפים אחורה

כל פעם מבטיחה מחדש שזהו הפעם אני לא חוזרת אחורה 

והנה אני שוב באותו מקום 

רוצה לצרוח ולבכות , ואין איפה להוציא את כל זה 

״את צריכה להיות החזקה מבינינו , תגנבי את הדמעות ותחייכי כמו שרק את יודעת״